בשם האב והבן: איתי חזות מתרגל להצלחה, אביו מתרגל לתואר "אבא של"

לפני כשבוע, לאחר חגיגות האליפות של הפועל באר שבע, נסע שחקן העבר ואגדת המועדון גדי חזות בכבישי העיר, ועצר ברמזור. לידו עצרו זוג הורים, שזיהו את הכוכב שגדלו עליו, ופתחו איתו בשיחה על הבן שלו, שסיים עונה ראשונה בבוגרים, עם תואר אליפות - מה שהאב לא הצליח להגשים בכל הקריירה. לפתע הוריד חזות הגאה את החלון האחורי, ובני הזוג - שגילו שהכוכב החדש נמצא ברכב ומקשיב לשיחה - עשו אותו דבר, וילדיהם פצחו בשירה: "תנו לחזות ת'פנדל". באותו רגע, הבין איתי חזות שהוא כבר לא "הבן של". גדי, לעומת זאת, וכנראה לראשונה מאז שפרש, הבין שהפך מגדי חזות האגדי - ל"אבא של איתי חזות".

ברוכים הבאים לדרבי המשפחתי הכי מותח בשכונה: מצד אחד איתי חזות, "המהנדס" הצעיר של מרכז המגרש שמבשל על הדשא בעיניים עצומות, ומצד שני האבא (והמגן האגדי) גדי חזות, שעדיין מנהל את המשחק בארוחות שישי. איתי אולי רגיל להשתחרר מלחץ בעיגול האמצע ולצאת קדימה, אבל הראיון הזה הוא מבחן אחר לגמרי - מול המבקר הכי קשוח שלו, זה שמכיר כל פס לא מדויק עוד מאז הילדות, ולא יהסס לחטוף לו את הכדור באמצע המשפט, גם כדי להסביר עד כמה הוא גאה בו.

הראיון הזוגי עם אבא גדי הוא לא רק מפגש משפחתי משעשע - הוא סיפור על דור המשך במועדון, סיפור שמקשר בין וסרמיל לטרנר, בין העבר להווה, עם מבט לעתיד. עם השחקן היחיד בעולם שהקהל בישל לו שער בכורה, ועם אבא שלו.

לשאלה "מה שלומך אלוף?", איתי חזות מגיב בצחוק ובמבוכה קלה. מי היה מאמין שלא רק יניף צלחת אליפות, אלא ירגיש חלק מהדרך? הרי אבא גדי, חבר היכל התהילה של הפועל באר שבע, שחקן נבחרת ישראל בעברו, לא זכה להניף צלחת בקריירה המרשימה שלו. מסתבר שזו תכונת העל של הכישרון הצעיר - האמונה.

"אין הרגשה כיפית מזאת", אומר חזות הצעיר. "בשנה שעברה הייתי בנוער והקבוצה הבוגרת הייתה פסע מאליפות, והשנה הסגל נשאר ברובו ואפילו התחזק, ככה שהאמנתי שזו השנה שלנו. בתחילת השנה, כשהודיעו לי שאני הולך להיות חלק מהקבוצה הבוגרת, לא היה לי ספק שאהיה חלק. אני מאמין בעצמי וביכולות שלי. כשאתה עולה מהנוער, אתה צריך להוכיח את עצמך לאט לאט, ואני מרגיש שסומכים עליי".

גדי: "זו תחילת הדרך שלו, תמיד מתחילים ממשהו. תמיד יש מה לשפר, והוא התחיל את הדרך שלו מאליפות. יש שחקנים שעושים קריירה שלמה ולא זוכים אליפות. לשמחתי ולשמחתו, הוא זכה תרתי משמע, ומפה הוא יכול רק להתקדם".

בתחילת השנה לא קיבלת הרבה הזדמנויות. מאיפה האמונה?

"כשחקן צעיר, בדרך כלל המועדון והצוות המקצועי צריכים לראות שאתה ברמה הנדרשת. בהתחלה אתה עושה קצת טעויות ולומד, נכנס לקצב, וככל שהזמן התקדם והעונה המשיכה, ראיתי שאני כן ברמה ואני מתקדם. בתחילת העונה רן אמר לי שהוא רואה שאני מתקדם ושהוא סומך עליי, כך שאקבל דקות. אני מרגיש שהוא מאוד אוהב אותי ומאוד מחזיק ממני, ותמיד אומר לי שאני ברמה של הקישור של הפועל באר שבע. אני מכבד אותו מאוד ומרגיש שבעונה הבאה אני אקבל יותר".

מה היה הרגע הכי מרגש שלך העונה?

"ללא ספק הרגע המרגש שלי היה השער וכל מה שקרה לפני עם הקהל. זה משהו שלא קורה, לא בארץ ולא בעולם, שקהל נותן לשחקן לבעוט פנדל, ואני באמת רוצה להודות לקהל על הרגע הזה. את האמת, בגלל כל האמוציות של המשחק, עד שחמודי לא הביא לי את הכדור, לא הבנתי מה קורה כי לא הקשבתי לקהל, הייתי מרוכז במשחק. גם בבעיטה עצמה, הייתי כל כך מרוכז, שידעתי שאבקיע, לא הייתי בלחץ בכלל".

גדי: "מול טבריה, כשהילד מתחמם ונכנס, לשמחתי הוא גם בישל את השער ההיסטורי השביעי בניצחון הכי גדול של באר שבע בכל הזמנים. זו התרגשות גדולה, אתה אומר לעצמך שזו התחלה של משהו טוב ומצפה מאוד להמשך. הייתי מאוד נרגש ושמח שכל הדרך שעשינו מתנקזת לשם. היה מאוד כיף, ויכול להיות שמי שישב לידי קיבל מכה מההתרגשות. בפנדל זה כבר היה חלום - לראות את הקהל שלנו קורא בשם שלו, 'תנו לחזות ת'פנדל', זה כבר נהיה סלוגן. אני לא יכול להגיד שלא התרגשתי. ידעתי שהוא כל כך חיכה לשער הראשון שלו בטרנר, לרוץ לקהל שלו ולנשק את הסמל. שם הבנתי שהקהל אוהב אותו, שיש חיבור, יש מועדון, ואני מקווה שזה רק ימשיך גם בעונה הבאה. הרבה זמן חיכינו לשחקן בית ולחיבור כזה, כי בבאר שבע לא בכל יום עולה שחקן בית".

איתי, מה זה הפועל באר שבע בשבילך?

"הפועל באר שבע בשבילי קודם כל זה בית. זה כל החיים שלי ואני לא יודע משהו אחר. זה המקום שהכי חשוב לי בעולם ואני רוצה להצליח פה".

את הדקות המשמעותיות הראשונות שלו קיבל איתי מרן קוז'וך העונה, והוכיח את עצמו על המגרש. בנגיעות הראשונות שלו בכדור, בישל שער בתחילת העונה, בהמשך הראה ניצוצות למרות מיעוט בדקות, ובסיום העונה הראה שיש על מה לבנות בעתיד. הקהל ראה, הקהל אהב, הקהל החזיר לו בגדול במשחק מול מכבי חיפה. מאז, עוצרים אותו להצטלם, מבקשים שיישאר גם בעונה הקרובה, והמחמאות לא מפסיקות להגיע. הוא אמנם נראה כמו ילד, אבל בעוד חודשיים יחגוג 20. סטטוס הכוכב, לעומת זאת, טרי לגמרי.

"לי זה לא חדש מי זה איתי", אומר גדי. "עוד מהילדים בהפועל באר שבע, הוא ידע לצלוח את המכשולים וזה מה שבנה אותו. אני תמיד נתתי לו את המטאפורה של ארגז הכלים, שעד שיגיע לבוגרים הוא צריך להמשיך ולמלא את הארגז בכלים הכי טובים. כל שנה הוא התקדם והיה קפטן הקבוצה בכל הגילאים, עד הנוער. אני יודע מי זה איתי, מה השאיפות שלו ולמה הוא מסוגל. יש עוד דרך, אבל לשחקן הזה חיכינו".

איך בקבוצה הבוגרת קיבלו אותך? מי השחקנים שעוזרים לך הכי הרבה?

"אני חושב שאפשר לראות את זה שקינגס הוא החבר הכי טוב שלי בקבוצה, אני גם ישן איתו בחדר כשאנחנו במלון ונפגש איתו הרבה אחרי האימונים. כל השחקנים עוזרים לי וקיבלו אותי, אבל קינגס הוא השחקן שהכי התחברתי אליו. במשחק הבכורה נגד טבריה, למשל, אפשר היה לראות שאחרי שנכנסתי, בכל פעם שהוא קיבל את הכדור, הוא חיפש אותי כדי להכניס אותי למשחק. הוא תמיד נותן לי טיפים ומסביר לי מה חשוב לשחקן צעיר כדי להתקדם".

ילד צעיר שמשחק כקשר אמצע בקבוצה שיש בה את השחקנים הכי טובים בארץ בתפקידים שלו - איך מקבלים דקות עם שחקנים כאלה? ולמה לא לצאת להשאלה כדי לשחק?

גדי: "אני שומע הרבה שהוא צריך לצאת להשאלה, אוקיי. אבל לא כל שחקן צריך לחשוב על השאלה. אם יש שחקן שקיבל דקות והוכיח את עצמו, ואז גם אחרי הרבה זמן קיבל עוד הזדמנות ושוב היה טוב, על זה צריך להסתכל. שהוא כל הזמן שם. זה מה שמיוחד. אם יקבל משחקים מלאים ורצופים, הוא יראה מה הוא שווה. אפשר גם לדבר על תארים וגם לשלב ולקדם שחקני בית, לא צריך לפחד מזה. לשמחתי, הוא גדל עם שלישיית קישור כזאת".

"כשאמרו לי להוציא אותו בינואר להשאלה, לא הסכמנו, קודם כל בגלל הצוות המקצועי ורן קוז'וך שהוא מאמן דורש. הם יודעים לדרוש מהשחקן, ואיתי עמד בקצב של האימונים ובדרישות של הצוות המקצועי. בנוסף, לגדול עם שחקנים כאלה זה רק מקדם אותך ועושה אותך טוב. בשנה הראשונה היה חשוב לי יותר שילמד משלישיית הקישור הכי טובה בארץ, יעמוד בקצבים, יתקדם ויקבל דקות משחק. אחרי עונה מלאה בבוגרים, עכשיו הוא גם רוצה וצריך לשחק יותר, לדעתי. הכי חשוב שאיתי מאוד אוהב את המועדון שהוא גדל בו ושהוא מאוד מאמין בעצמו. אין סיבה שלא תהיה המשכיות, והוא רק בהתחלה, הוא הראה רק 30 אחוז ממה שהוא מסוגל".

איתי חזות הוא בוגר האקדמיה של הפועל באר שבע באשל הנשיא, זו שהתחילה כשיתוף פעולה עם אתלטיקו מדריד. לחזות הצעיר, שגר לא רחוק משם, הייתה הזדמנות לישון בבית בכל יום, אך הוא בחר בתנאי פנימייה כדי להתרכז בכדורגל. שם, טוען חזות האב, הוא הבין שהילד יהפוך לכדורגלן מקצועי.

לדברי האב, "ילדים בני 14-15, הראש שלהם בדרך כלל בבילויים, בבחורות ובחברים. ברגע שהוא אמר לי שהוא רוצה לעבור לתנאי פנימייה ולקבל את כל המעטפת של הפועל באר שבע ואשל הנשיא - כדורגל ולימודים ברמה מאוד גבוהה ולא פשוטה - שם הבנתי שהוא כל כולו בכדורגל".

איתי: "למרות שהייתה אופציה לחזור הביתה ויכולתי לעשות את הנסיעות כל יום, אני ואבא שלי בחרנו שאני אישאר שם בתנאי פנימייה ואשן שם. זה נותן לך שקט בגילים האלה, והיה חשוב לי להתרכז רק בכדורגל. זו הדרך הכי טובה ואני חושב שהיא עשתה לי רק טוב".

לטענת אביו, לאיתי לא יצא לשמוע שהוא משחק רק כי הוא "הבן של" - "השוואות טבעיות", מסכים גדי. יחד עם זאת, "אחרי שאתה מוכיח את עצמך ומראה מה אתה שווה, הוא הופך לאבא של איתי חזות", עונה היהלום הצעיר, "אני חושב שאני מספיק טוב כדי שיכירו אותי בתור עצמי ולא רק בתור הבן של".

איתי, אם היית יכול לבחור בתכונה אחת של אבא הכדורגלן, מה היית בוחר? והפוך, גדי, איזו תכונה היית לוקח מאיתי לקריירה שלך?

איתי: "הייתי בוחר בבעיטת הפצצה שלו".

גדי: "אני הייתי בוחר את האופי שלו, המקצוענות. לא שאני לא הייתי מקצוען, אבל הוא לקח את זה הרבה יותר רחוק. האופי שלו והביישנות, זה מה שעושה אותו".

איתי: "ואיזה תכונה במגרש, אבא?", מתעקש איתי עצמו.

"הוא גדל כעשר, הוא רואה את כל המגרש ואין הרבה שחקנים כאלה. יש שחקנים שיודעים לחלץ כדור, אבל לא יודעים לעשות את משחק המעבר, ויש שחקנים טכניים אבל שלא יודעים לחלץ. לשמחתי, הוא מתפתח לשחקן שיודע לעשות הכל באמצע. הוא הוכיח לי שהוא משלב את האגרסיביות וגם יודע מה לעשות עם הכדור".

והטכניקה מאיפה?

"הטכניקה בהחלט מאמא, המחשבה מאמא. לפעמים אני מקפיץ איתה בגינה".

איך זה לשחק בטרנר?

איתי: "טרנר זה האיצטדיון המודרני האידיאלי. לשמוע את הקהל שר ודוחף אותך, זה מטורף".

גדי: "אני מקנא בו. גדלנו בשני איצטדיונים שונים. אני לא מזלזל בווסרמיל, אני התפרנסתי בו ועשיתי קריירה, אבל לאיתי יש את כל התנאים בשביל להצליח. בווסרמיל' היינו רחוקים מהאיצטדיון, לא היה חיבור, הדשא היה פחות טוב, הביובית שהיו מביאים בימים של גשם, הפנסים שמסתירים לקהל. בטרנר יש הכל. אני מקנא בו במובן החיובי".

איתי, איפה תהיה עוד חמש שנים? מה החלום?

"בעוד חמש שנים אני מקווה שאני כבר אהיה באירופה, אבל החלום קודם כל לעשות את קפיצת המדרגה, בתקווה בבאר שבע. כמובן קפטן בבאר שבע זה חלום, ומשם להתקדם לאירופה. בארץ, הקבוצה שאני רוצה להיות בה זו הפועל באר שבע".