פרופ' אייל שיינר, מנהל החטיבה למיילדות וגינקולוגיה בסורוקה, משיק ספר ילדים שני ומרגש בשם "אן כמעט אחות גדולה". כשנה וחצי לאחר צאת ספר הביכורים שלו, שעסק בתהליך הגדילה של עובר ברחם, ממשיך הרופא הבכיר ועוסק בשינויים שגורמת הלידה בתוך המשפחה.
"לפני שהתינוק נולד, יש ילד אחד שכבר עובר שינוי ענק - שאלות, התרגשות, קנאה, פחד, סקרנות והמון אהבה", מסביר שיינר בשיחה עם וואלה שבע. "בדיוק בשביל זה כתבתי את 'אן כמעט אחות גדולה', ספר שמדבר בגובה העיניים לילדים, ומכין אותם בעדינות ובאהבה למה שעומד לקרות בבית. כי לפעמים הדרך הכי טובה להכין אח או אחות גדולים, היא פשוט לתת להם להרגיש שמבינים אותם".
שיינר אומר שהספר מיועד רשמית לילדים בגילאי שנתיים עד 12, אולם ההגדרה הזו גמישה. "מניסיוני, גם אחים ואחיות גדולים יותר נהנים ממנו. זהו ספר שמאפשר לילדים להבין בצורה פשוטה, רגישה ומותאמת לגילם את השינויים שמתרחשים במשפחה לקראת הצטרפות תינוק חדש. אבל הספר לא נכתב רק עבור הילדים - אלא גם עבור ההורים. הוא יכול לשמש כלי לפתיחת שיחה על רגשות, חששות וציפיות לקראת הרחבת המשפחה. המסר המרכזי של הספר הוא שכל הרגשות הם לגיטימיים, ושאהבה במשפחה אינה מתחלקת, אלא מתרחבת. אם הספר יעזור אפילו למשפחה אחת לעבור את התקופה הזו עם קצת יותר הבנה, חמלה וחיוך, מבחינתי הוא השיג את מטרתו".
שיינר מספר שהחל לכתוב בזכות מפגשים שקיים במסגרת עבודתו היומיומית כרופא נשים וכמנהל חטיבת נשים ומיילדות בסורוקה. "העבודה שלי מפגישה אותי מדי יום עם הריונות, לידות ומשפחות בתחילת דרכן. הספר הראשון שלי, 'המסע המופלא של אמי בבטן של אמא', נולד מתוך הרצון להסביר לילדים כיצד תינוק גדל ברחם. לאחר שיצא לאור, קיבלתי פניות רבות מהורים שסיפרו שהאתגר המשמעותי שלהם הוא ההתמודדות של האח או האחות הגדולים עם הגעת התינוק החדש - וכך נולד הספר השני".
הספר החדש מספר את סיפורה של אן, שמגלה שבקרוב תהיה לה אחות קטנה. בתחילה היא מתרגשת מאוד, אבל בהמשך עולות שאלות מטרידות, והיא מגלה שלהיות אחות גדולה זה לא תמיד פשוט. לאורך הסיפור, אן מתמודדת עם רגשות טבעיים של קנאה, תסכול ובלבול, אך כמובן שמגלה את האהבה הגדולה שיכולה לצמוח בין אחיות. "בלא מעט בדיקות אולטרסאונד מצטרפים גם האחים הגדולים, ואחד הרגעים המרגשים ביותר הוא לראות ילד או ילדה שמביטים במסך בפעם הראשונה ומבינים שיש שם באמת תינוק", משתף שיינר. "אני זוכר ילדה קטנה, ששאלה בהתלהבות אם התינוק כבר שומע אותה, ואז התקרבה לבטן של אמא ואמרה לו שהיא מחכה לו ושיש לה כבר צעצועים מוכנים בשבילו. הרגעים הקטנים האלה ממחישים עד כמה הילדים הם חלק מהמסע המשפחתי, והם בהחלט היוו השראה לספר".
"הכתיבה היא עבורי דרך נוספת לחנך, להסביר ולגעת במשפחות", מסכם שיינר, "רק שהפעם זה מחוץ לחדר הלידה והמרפאה".