תושבת ירוחם מספרת שמזה כשנה, בתה - תלמידת חינוך מיוחד בכיתה א' - חוזרת הביתה מבית הספר עם סימני חבלות. שלשום (שלישי) כבר פנתה למנהל בית הספר וללשכת שר החינוך בהתראה לפני נקיטת הליכים משפטיים, אחרי שמקרי האלימות לא פסקו - והטיפול בהם, לדבריה, היה רשלני. "הבת שלי עברה לינץ' על ידי בן כיתתה", היא אומרת לוואלה שבע. "יש הרבה אלימות כאן שמטאטאים מתחת לשולחן".
ליאת קרואני עברה לאחרונה לירוחם מהמועצה המקומית בני עייש יחד עם בתה, ל'. "הבת שלי בת 6 וחצי, היא בחינוך מיוחד עם עיכוב התפתחותי קל, ולכן היא נכנסה לכיתה קטנה בבית הספר בירוחם. היא נמצאת עם ילדים 'מורכבים', ככה הם קוראים להם".
לדבריה, מתוך כיתה של שבעה ילדים - שניים מהם מתנהגים באלימות כלפי בתה. "רוב המקרים קורים בהפסקות ובצהרון, כשאין פיקוח", היא מבהירה, ומספרת כי בתה עברה 20 מקרים של מכות, זריקות אבנים, עיקומי ידיים, חניקות ועוד.
"התחלתי את הטיפול בצורה מכבדת, לא הרמתי קול", ממשיכה קרואני, "אך תשובתו של המנהל נשארה קבועה - 'העניין טופל'. כשאני שואלת איך טופל, אומרים לי שקראו לילד לשיחה. שנה שלמה קוראים לילדים לשיחה? אבל אתם רואים שזה לא עובד. כשקבעתי פגישה עם מנכ"ל המועצה, כל ההנהלה של ביה"ס הגיעה אליה, ולצערי לא נתנו לי להיות איתו לבד. שעתיים וחצי פגישה, ולא הגיעו לשום מסקנות. לא מוכנים להעניש את הילדים המכים כי הם קטנים, וגם לא להשעות אותם. ואני, אחרי כל מקרה, יושבת עם הילדה שבוע בבית, היא בוכה וצורחת ולא רוצה ללכת לביה"ס. לא הצלחתי לעבוד יום אחד השנה. אז למה האמא של הילד המכה לא תיענש ותשב איתו בבית?". כשביקשה שלבתה או לילדים שמכים אותה יוצמדו סייעות צמודות, נענתה שאין לכך כסף.
בסופו של דבר, מספרת האם, הובטח לה שיהיה יותר פיקוח על בתה בהפסקות. "אמרתי 'בסדר', אבל המכות לא הפסיקו. ביום רביעי האחרון לא הייתה בכלל תורנית בהפסקה, והבת שלי עברה לינץ' על ידי בן כיתתה. במשך דקות ארוכות הוא נתן לה מכות רצח, כל הילדים עמדו מסביב ואף מבוגר לא היה שם כדי להפסיק את זה. המורה שלה חזרה במקרה בסוף ההפסקה, ועצרה את זה. הבת שלי קטנה, שוקלת בקושי 15 ק"ג - כל הגוף שלה כאב, הפרצוף שלה האדים, ורק ב-15:00 המורה עדכנה אותי בנעשה. הפקירו אותה".
"מה הפתרון, הבת שלי צריכה להיות שק איגרוף של מישהו?", אומרת קרואני בכאב, "מישהו צריך להתעורר כאן, כי זה לא קורה רק לבת שלי. יש הרבה אלימות כאן שמטאטאים מתחת לשולחן". כאמור, היא עצמה החליטה לפעול בנושא כשהגישה לפני כשבוע תלונה במשטרה בגין תקיפה סתם, ואף שכרה את שירותיו של עורך דין שהוציא את מכתב ההתראה. "התלונה שלי מעולם לא הייתה על הילדים, אלא על בית הספר. אני רוצה לראות מה קורה עם הבת שלי, והם לא מוכנים לפתוח מצלמות".
עו"ד אופיר ברק, בא כוחה של קרואני, מסר: "לא ייתכן בשום נסיבות שמורים, מחנכת והנהלה מצדדים בתוקפן ולא בקורבן, ומגינים פעם אחר פעם על ילד שתוקף קשות ילדה בהפסקה, והופך אותה לשק החבטות שלו. לא ייתכן שהילדה רועדת מפחד להגיע למוסד הלימודים, ולא ייתכן שהילד לא מטופל, או שהמנהל כותב שאין שליטה ואין מה לעשות. אוזלת היד המשוועת כאן היא עידוד לאלימות מגיל צעיר. ככל שלא יהיה טיפול מערכתי, אנו נתבע את משרד החינוך, את בית הספר ובאופן אישי את המנהל ואת המחנכת תביעת פיצויים".
ממחוז הדרום במשרד החינוך נמסר: "בית הספר מחוייב לשלומם ולבטיחותם של כלל תלמידיו. בתוך כך, כל אחת מהטענות שהעלתה האם לאורך השנה נבדקה וטופלה על ידי הצוות החינוכי והמקצועי של בית הספר בהתאם לנהלים, תוך הפעלת שיקול דעת מקצועי ומתן מענה חינוכי ומעטפת רגשית לתלמידה ולאמה. יצוין כי חלק מהפניות עסקו באירועים שגרתיים המתרחשים לעיתים במסגרת פעילותם היומיומית של ילדים בגילאים צעירים, ולא נמצאה אינדיקציה לכך שמדובר באירועי אלימות מכוונים. מטעמי צנעת הפרט ושמירה על חסיון, לא נוכל להתייחס לפרטים הנוגעים לתלמידים או לטענות פרטניות".