כבר 34 שנים שפנינה ישי, אחות במכבי שירותי בריאות בבאר שבע, קמה מדי בוקר בתחושת שליחות. מגיל צעיר נשאה עמה חלום ברור: ללכת בדרכה של סבתה על שמה היא קרויה, ולהיות מיילדת. לרגל שבוע ההוקרה לאחים ולאחיות בישראל, היא מספרת כיצד החיים הובילו אותה לבאר שבע ולרפואת הקהילה, על המטופלת שליוותה אחרי טרגדיה משפחתית ועל הרגע בו פגע טיל איראני בסמוך למרפאה.
ישי נחשבת לאחת הדמויות הוותיקות והמוכרות במכבי בעיר. כיום היא משמשת כאחות סוכרת במרפאות מכבי בבאר שבע וגם כמדריכה קלינית ומי שמובילה את תחום מניעת האשפוזים החוזרים יחד עם רופאת המנהלת המרחבית, ד"ר יעל לצט בן עמי. לאורך שנות הקריירה מילאה שורה ארוכה של תפקידים, בהם קידום בריאות מחוזי, הנחיית קבוצות סוכרת, הכנה ללידה, קבוצות לירידה במשקל וליווי מטופלים במצבי חיים מורכבים.
אחד הרגעים המשמעותיים ביותר שזכורים לה במהלך שנות הקריירה הארוכות, התרחש דווקא לאחרונה, במהלך מבצע "שאגת הארי". טיל איראני פגע פגיעה ישירה בשכונה ט' בבאר שבע, כ־300 מטרים בלבד ממרפאת מכבי שבה עבדה באותו יום. "שמענו פיצוץ מטורף, זכוכיות התנפצו על הרצפה וזה היה מאוד מלחיץ", היא משחזרת. "אבל מהר מאוד התעשתנו. יחד עם ד"ר ירון סרוסי החלטתי לצאת אל הזירה ולהעניק סיוע ראשוני לנפגעים עד להגעת כוחות ההצלה. לא הייתה לנו שאלה בכלל אם לצאת".
בימי המבצע, כשבאר שבע התמודדה עם שיגורים ופגיעות בשכונות העיר, ישי וצוותי מכבי נרתמו בזמן אמת גם מעבר לטיפול הרפואי המיידי. הם סייעו בפינוי מטופלים, דאגו לרצף טיפולי לחולים כרוניים, לקשישים, לנפגעי חרדה ולאמהות לילדים עם צרכים מיוחדים. "בקהילה אנחנו לא מסתכלים רק אבחוני מחלות והפניות", היא אומרת. "אנחנו מכירים את האדם, המשפחה והסביבה שלו ובעיקר את מה שהוא צריך כדי להמשיך לתפקד גם ברגעי חירום".
כפי שתמיד חלמה, ישי אכן התחילה בתחום המיילדות אך עברה אל רפואת הקהילה מתוך רצון לייצר לעצמה חיי משפחה מאוזנים יותר, ולדבריה מצאה במכבי קרקע פורייה להתפתחות מקצועית ואישית. "אחות בקהילה צריכה ידע קליני רחב, יכולת הקשבה, רגישות תרבותית, וכמובן סבלנות ואמפתיה. זו עבודה שדורשת ראש גדול ואחריות גדולה, אבל היא גם מעניקה משמעות עצומה".
כיום, בעבודתה עם חולי סוכרת מורכבים, היא מאמינה בעיקר ביחס אישי והכלה ללא שיפוטיות. "לכל מטופל, גם עם ההתנגדויות הכי קשות, יש בסוף ניצוץ פנימי. השאלה היא רק איך עוזרים לו לראות אותו ולהיענות לטיפול".
אחד הסיפורים שלא עוזבים אותה בכל שנותיה כאחות, הוא סיפורה של משפחת עולים חדשים שעלתה לארץ מטעמי ציונות. לאחר שבנם נהרג בתאונת דרכים בנסיבות טראגיות, האם ביקשה לעבור טיפולי פריון בגיל מתקדם, לצד התמודדות עם אבל, בירוקרטיה וחוסר ודאות. "ליוויתי אותה יד ביד, נלחמתי את מלחמתה, סייעתי בבדיקות ובאישורים", מספרת ישי. בסופו של דבר הטיפולים הצליחו, ונולדה בת. "היא נולדה בתאריך העברי של יום ההולדת שלי. מבחינתי זה רגע שמסביר הכול - למה בחרתי במקצוע הזה, ולמה אני ממשיכה בו עד היום".