מנגל בשבת בבסיס? זה לא עניין של דת, זה מבחן למנהיגות

הסערה סביב לוחמי מג"ב שקיבלו עונש מחבוש לאחר שהדליקו מנגל בשבת בבסיס היא הרבה יותר מוויכוח בין חילונים לדתיים. זהו סיפור על פריקת עול משמעתית, ובעיקר על חולשה פיקודית מערכתית שנכנעה לרעש תקשורתי. יש לתת את הגיבוי המלא להחלטת מפקד הבסיס! עם יד על הלב, אני יהודייה פשוטה מהנגב. אני משתדלת לשמור מצוות, אך אני לא כותבת כאן כנציגת הדת, אלא כמי שמכירה את המערכת הצבאית מעל 25 שנה ומבינה שצבא בלי חוקים הוא פשוט לא צבא.

פקודה היא לא המלצה
בצבא יש פקודות מטכ"ל ברורות לגבי צביון השבת ואיסור הדלקת אש. זה לא עניין של "כפייה", אלא של סדר וערכי יסוד. בדיוק כפי שלא נקיים יחסי מין ברחוב או נסתובב בלבוש לא הולם במקום העבודה בגלל קוד אתי, כך בבסיס צבאי יש לכבד את המרחב המשותף. הטענה שהלוחמים היו "רעבים" היא לעג לרש; בבסיס הדרכה ובמרפאה יש שפע של אוכל. זו לא הייתה הישרדות, זו הייתה פריקת עול מודעת.

הערכים שנשרפו על הגריל
מעבר לפחמים, מה שנשרף כאן הוא ערך הרעות והלכידות. פקודות השבת נועדו לאפשר לכולם - דתיים וחילונים כאחד לשרת יחד בתחושת שייכות. כשחייל עושה דין לעצמו ברשות הרבים, הוא רומס את הערבות ההדדית. המשמעת הצבאית היא התשתית המבצעית שלנו. לוחם שלא יודע לרסן את דחפיו מול מנגל, הוא לוחם שעלול לעגל פינות גם בפעילות מבצעית. הרי אם היו אלו חובשי כיפה שהיו עורכים סעודה חגיגית מול חבריהם המוסלמים בשיא צום הרמדאן, הכותרות היו דורשות להכניסם למאסר עולם. בצה"ל, חוק אחד לכולם.

מחזקת את המפקד, מבכה את ההתקפלות
בתוך כל הכאוס הזה, אני רוצה לחזק את ידיו של מפקד בסיס ההדרכה בית חורון, ניצב משנה ירון פולמבו מפקד חטיבת ההכשרות של מג"ב. (עם יד על הלב לא מכירה אותו, מעולם לא פגשתי את האיש) פולמבו קיבל החלטה פיקודית נכונה ומתבקשת כשהטיל עונש מרתיע של 20 ימי מחבוש. הוא פעל כפי שמצופה ממנהיג: הציב גבול ברור ושמר על ערכי היחידה. אבל כאן הגיעה הטעות של המערכת. בעקבות לחץ תקשורתי ורעש ברשתות, העונש קוצר. חוסר האומץ של הדרגים שמעליו לעמוד מאחורי החלטתו היא הפעולה הגרועה ביותר בסיפור הזה. כשמפקד בשטח מקבל החלטה והיא מתמסמסת בגלל "כותרות", הסמכות הפיקודית נסדקת. הלוחמים מקבלים מסר מסוכן: החוק הוא גמיש, והפקודה נתונה למשא ומתן אם רק תייצרו מספיק רעש בחוץ.

מנהיגות לא נמדדת בלייקים
מנהיגות נבחנת ברגעים של לחץ, לא כשקל ונוח. כשמערכת נסחפת עם הרוח, היא מאבדת את אמון הלוחמים שכן מקפידים על הנהלים וחשים כעת חוסר צדק. לוחמים צריכים ודאות, הם צריכים לדעת שיש גב למפקדים שלהם ושהחלטות מתקבלות משיקולים מקצועיים, לא מפופוליזם. מדינת ישראל היא מדינה יהודית, וצה"ל הוא העוגן שלה. השבת והכשרות הם חלק מהזהות שלנו, בדיוק כמו המשמעת והציות. תכבדו אנחנו בבית שלנו. ותזכרו תמיד: אי ידיעת החוק אינה פוטרת מעונש, ובטח שלא לחץ תקשורתי. ככה לא בונים חומה, ככה מפרקים אותה.

כותבת הטור הינה ציפורה חלפון, יו"ר מתנדבי האגודה למען החייל באר שבע