בדידות, געגוע ותקומה: סיפורו של משה למפרט

האירוע התקיים ב"החצר" אשלים שם התכנסו עשרות תושבות ותשבי המועצה למפגש יוצא דופן עם משה למפרט ונכדו מתן-יה. סיפורו של משה לוקח אותנו אל מאי 1942, הרגע שבו חייו כילד בפולין השתנו לעד. כשאביו נמצא הרחק בשורות הצבא הצרפתי, אימו נלקחה בפתאומיות מתוך ביתם והוא נותר לבדו עם אחותו ריינה. בהיותו בן 4 השאירה לו אימו בקבוקי חלב לשבוע ימים עם צוואה לריינה - "כאם לאחיך".

לאחר שבוע של שוטטות חסרת אונים בה הם הבינו כי לא נותר אף אחד ממשפחתם וללא סיוע מהשכנים, נאספו הילדים היהודים שנשארו ברחובות העיר ע"י אוטובוס של הצלב האדום והועברו לבית יתומים בפריז. לאחר מספר חודשים, כאשר הגיע הגברת אדומת השיער מהכפר - הגברת שמיט, נבחרה אחותו להיות משרתת למשפחת איכרים חסרת ילדים בצפון צרפת. שם, הרחק מהבית, הוא המשיך לשרוד את שנות המלחמה בבדידות קשה בתוך אסם, כשהוא סובל מרעב ועובד בהאכלת חיות המשק - מציאות של הישרדות יומיומית תחת צל המלחמה. כאשר בוצע "ניקיון סופי" של הילדים, נדרשה גברת שמיט להביא את משה ואחותו ריינה, אך היא נסעה לבדה וסירבה להביא את הילדים להשמדה.

עם סיום המלחמה חזר אביו ובחיפושים אינסופיים מצא את ילדיו בכפר ועלה איתם ארצה במאי 1949. משה בחר בחיים ובציונות, ובנה כאן את ביתו. המפגש היווה הזדמנות נדירה לשמוע מקרוב על מסעו של ילד שאיבד את עולמו, שרד כנגד כל הסיכויים, וזכה להעביר את לפיד הזיכרון לנכדו המתגורר ביישוב הקהילתי אשלים שבמועצה אזורית רמת הנגב.

"ימי הזיכרון מייצגים יותר מכל את הסיבות עבורן אנחנו נלחמים על עצמאותנו. ביום הכואב הזה, מועצה אזורית רמת הנגב, עובדיה ותושביה מרכינים היום ראש ומתייחדים עם זכרם של ששת המיליונים ומצדיעים לשורדים שבנו כאן בית". ציין ערן דורון - ראש המועצה האזורית רמת הנגב.