עפרי אפק בת ה-18 מתנדבת כחובשת במד"א כבר חמש שנים. בשנתיים וחצי האחרונות מצאה עצמה אפק בסיטואציות קשות, ובכמה וכמה זירות נפילת טילים. דווקא בתקופה זו, הגיעה הצעירה מבאר שבע להשתתף בפרויקט מוזיקלי בינלאומי.
"מגיל צעיר הייתה לי אהבה לא מוסברת למוזיקה", מספרת אפק בשיחה עם וואלה שבע. "תמיד אהבתי לשיר, תמיד אהבתי לרקוד ולהשתולל בבית. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני שרה. אני לומדת פיתוח קול כבר שמונה שנים, ומי שליוה אותי זה המורה שלי, סרגיי גרובמן פוקין, שהוא גם חלק מהפרויקט". גרובמן פוקין הוא מוזיקאי מקצועי, שעבד ברוסיה עם כוכבים רבים כמלחין, מעבד ומנטור, והופיע בעצמו באמריקה ובגרמניה.
"הכל התחיל כשבאתי לשיעור רגיל אצל סרגיי, ובמהלך השיעור הוא אומר לי שיש פרויקט בינלאומי שהוא רוצה להוציא בו שיר, שהוא כבר הוציא בעבר ולא הצליח. הוא הציע לי להיות הקול מאחורי השיר, והייתי בשוק. התרגשתי, הרצון שלי הוא באמת לפרוח במוזיקה, להופיע על במות גדולות, שיכירו אותי ושידעו מי אני ומה הקול שלי. אני יודעת שיש לי קול עוצמתי, ואני מאוד רוצה להצליח. אז כשסרגיי לקח אותי לפרויקט הזה, מאוד התרגשתי, כי אמרתי 'הנה, סופסוף חלק מהקריירה שאני כל כך רוצה לבנות לעצמי - יוצא החוצה'. תמיד חשבתי שהמוזיקה תישאר בגדר חלום במגירה, ומאוד התבאסתי מהמחשבה הזאת".
השיר עליו עבדה אפק עם המורה שלה נקרא Farewell Song. "הוא הלחין שיר שנכתב לפני 25 שנה על ידי המשוררת ושחקנית התיאטרון המוסקבאית אילנה מרמורשטיין, הוקלט על ידי זמר מקומי, ולא זכה להצלחה רבה. כשהוא הציע לי לבצע אותו, קבענו יום הקלטות וממש למדתי את המילים. עשינו חזרות רצופות עליו, שמענו אותו, ניסינו לעשות אותו בכמה סגנונות, וכשהגעתי אליו הביתה ישבנו והקלטנו את השיר שורה בשורה, מילה במילה, ככה שזה ייצא מושלם. כמעט חודש וחצי עד שהשיר הזה יצא, וכשהוא יצא הוא התקבל ממש יפה וזה ממש משמח אותי".
לדברי הצעירה, הוצאת השיר לא גררה אחריה ביקורת על היותה ישראלית. "כל התגובות בעולם היו תגובות נטו על השיר ועל הקול שלי, לא היו איזשהן דעות על עצם היותי ישראלית. וגם אם היו - אני מאוד גאה במדינה שלי וממש לא מתכוונת להסתיר את הזהות שלי רק כדי להתקבל בעולם. זו המדינה שלי, כאן אני חיה, ואני מאוד גאה להיות ישראלית ויהודיה. מוזיקה לא אמורה להיות משהו פוליטי".
אולם כחלק מזהותה הישראלית, כאמור, מתנדבת אפק במד"א. "היום אני חובשת, ואני עתידה להיות פראמדיקית", היא אומרת בגאווה. "השיר במקור נכתב על גיבור או דמות ראשית בסרט, אבל כשאני שרה אותו אני מתחברת לגיבורים האמיתיים שלנו, החיילים שלנו, שכל פעם אנו נאלצים להיפרד מאחד מהם שהלך בגבורה. כל אחד הוא גיבור שלובש מדים אחרים. גם במד"א יצא לי להיות בזירות של נפילות, או להיתקע בחוץ באזעקה".
היא מספרת שהגיעה לזירת הנפילה בשכונה ט' בבאר שבע. "הגעתי למשפחה חמודה ממש. דיברנו עם המטופל, ובדרך לבית החולים הבחור מספר לי שבזמן האזעקה הוא גונן על המשפחה שלו ושמר עליהם, בזמן שכל ההדף וכל הבניין רעד, כשהוא עצמו סובל מחרדות. הייתי שם פשוט בשביל להקשיב לו, עשיתי איתו נשימות, הסברתי לו שהמצב אכן מלחיץ אבל שהאירוע נגמר ושהכל בסדר. הרבה לפני שצוותי מד"א מגיעים יש אזרחים שעוזרים ומטפלים, הרבה אנשים שהם גיבורים שלא בהכרח שומעים עליהם".