רבים מתושבי ישראל כבר לא נסמכים על התקשורת המסורתית בצורה בלעדית, ומתעדכנים בחדשות בערוצי טלגרם שונים. כך היה כבר ב-7 באוקטובר, עם סרטונים ומידע שנפוצו בקרב האזרחים, הרבה לפני שערוצי הטלוויזיה הגיעו אליהם או לכל הפחות שידרו אותם. המגמה נמשכת גם במבצע "שאגת הארי", עם עדכונים בקבוצות שונות על השעה בה תופעל אזעקה, היעד אליהם הטילים מכוונים, ואפילו היעד ממנו שוגרו.
לירון באר, תושב באר שבע שבנה את אפליקציית "צבע אדום" הוותיקה, ששימשה השראה לרבות מקבוצות הטלגרם, מספר כיצד המידע מגיע לרשתות כל כך מהר. "המידע מגיע מאנשים שנמצאים בשטח, אם זה מד"א או המשטרה, מידע שנועד לתכלל את האירועים האלה", הוא מספר בשיחה עם וואלה שבע. "המידע הראשוני שמתקבל הוא לגבי אזור הפגיעה - ככל שהטיל מתקרב, יש תנודות, הרוח משפיעה, ויכול להיות שהטיל יזוז ואזעקה תופעל במקום אחר. יש מקרים שהאזעקה מופעלת בלי התראה, ויש מקרים שהטיל מתפוצץ והרסיסים מגיעים למקומות שלא היו אמורים להיות, ובמקרים כאלה האזעקה תופעל ללא התראה מוקדמת. לפעמים, בעיקר בלילה, מפעילים מקדם בטיחות יותר חריג, כי אנשים ישנים או פחות ערניים, וזה מציל חיים".
באר נזכר בטראומה שגרמה לו לפתח את האפליקציה שלו, שיצאה ב-2011 ותפסה תאוצה ב-2012 - שש שנים לפני שיצאה אפליקציית פיקוד העורף. "באזעקה הראשונה של 2008, אמרתי שזה יכול לקרות בכל רגע, ולא הצלחתי להגיע למרחב מוגן. עד היום זה מלווה אותי כחרדה, שאני אפספס משהו שיקרה", הוא משתף בכנות. "זו הייתה תקופה שפייסבוק היה חזק מבחינת עמודי חדשות, אני אפילו זוכר שחיפשתי מידע, אבל כולם עדכנו רק אחרי האירוע. חיפשתי עוד מקור להתעדכן ממנו, וגיליתי את אתר רוטר, שאז היה חדש יחסית, וראיתי שאנשים מעדכנים שם על נפילות ואזעקות. אמרתי לעצמי: 'איך אני מאגד את הידע הזה למקום אחד?'. אז בהתחלה הייתי מעדכן בפייסבוק, אבל חשבתי לעצמי שאני רוצה להנגיש את זה לאנשים, אז עשיתי את זה דרך ה-ICQ והגעתי למצב שנרשמו 500 אנשים. אז הבנתי שחייב אפליקציה. ידעתי שזה יקרה, אבל לא ידעתי איך. הייתי בן 13".
היום עובד באר בחברה שעוסקת בקשרי קהילה, אולם לדבריו גם היום הוא מוצא את עצמו מעדכן במידע חירום - לא דרך היישומון, אלא רק את קרוביו. "התגובות תמיד מדהימות אותי. אחד היה בפארק וכותב לי שכולם הספיקו להתפנות וההורים נשארו רגועים. אני לא מכיר את הסיטואציות האלה, לדאוג לילד שלא יבהל מהאזעקה. או אנשים שנמצאים בדרכים ויודעים רגע לעצור ולחפש מקום מוגן. זה מרגיע אנשים, כי לרוב זה מגיע לפני הצליל של ההתראה המקדימה. תמיד מחמם לי את הלב לדעת שהצלחתי לעזור לאנשים. אני עושה את זה נטו ממקום של עזרה ואכפתיות מהלב".
אתה חוזר לזה כל פעם מחדש, למה?
"מבחינתי, ידע זה כוח. אני מעדכן אנשים שאני מכיר, ואני רואה איך זה משפיע עליהם ומרגיע אותם. המידע שאני יודע נותן לי כוח ורוגע, כי הטראומה לא עוברת, אז אני מניח שגם אחרים ירצו לדעת. זה אדרנלין במובן החיובי ביותר".