שבועיים וחצי חלפו מאז פגיעת הטיל האיראני בשכונה הוותיקה בבאר שבע, שבה הבתים נושאים את סימני הזמן, פגיעת הטיל הותירה צלקות עמוקות, לא רק בבטון, אלא בעיקר בנפשם של התושבים. בעוד רבים התפנו, ישנם אלו שעבורם הבית הוא המעוז האחרון, גם כשקירותיו סדוקים וחלונותיו מנופצים.
השבוע הגיעו האחיות אנסטסיה סרגייבסקי רבינוביץ ומיכל צור מכללית מחוז דרום לסבב ביקורי בית מיוחד. הן עברו מדירה לדיר, כדי להגיע אל הקשישים המרותקים לביתם, אלו שבחרו או נאלצו להישאר בתוך ההריסות, ולוודא שהם אינם שקופים בתוך הכאוס.
בדירה קטנה בשכונה פגשו האחיות את ד', ניצולת שואה בת 84. כל חלונות ביתה התנפצו מההדף. כיום, החלונות אטומים בלוחות דיקט ובווילונות מאולתרים שהתקינו חיילים שהגיעו לסייע בפינוי השברים. ד' אינה מסוגלת לרדת למקלט, אך בנפילה ההיא, היא ידעה בדיוק מה לעשות. "בעלי ז"ל היה מהנדס," היא סיפרה לאחיות בקול רועד "הוא הסביר לי פעם בדיוק היכן לעמוד בבית במקרה של אזעקה." העצה הזו, שנשמרה בזיכרונה שנים, הצילה אותה ואת המטפלת שלה ברגע האמת.
האחות אנסטסיה רבינוביץ סרגייבסקי, שתיעדה את המפגש, היטיבה לתאר את המציאות בשטח:
"כשאומרים "בית ראוי למגורים" אחרי פגיעת טיל זה רק נשמע טוב, אבל המשמעות של זה עבור המטופלים שלנו היא שהבית מלא זכוכיות ותריסים שבורים, החפצים מפוזרים, אין מיטה לישון עליה כי היא מלאה בשברים וכו'. לאדם צעיר זה קשה, וכשזה קורה לאיש מבוגר שלא יציב בהליכתו, או שמתנייד עם כיסא גלגלים זה הופך להיות קשה פי אלף."
עבור ד', האזעקות בבאר שבע אינן רק התרעה ביטחונית, הן מנהרת זמן כואבת. בכל פעם שנשמעת הסירנה, כפי שהיא מכנה אותה, היא חוזרת לימיה כילדה במלחמה ברוסיה, אז הייתה מרימה את אחותה הקטנה על זרועותיה וממהרת איתה אל המחבוא כדי להגן עליה. בכל פעם שהצופר מייבב היא רואה את עצמה שוב באותן סמטאות, באותה מלחמה רחוקה. כעת, כשבתה המסורה נמצאת בחו"ל ללא יכולת לשוב ארצה בשל המצב, הביקור של אחיות כללית הפך לעוגן של שפיות בתוך הבדידות.
"המטרה שלנו בביקורי בית אצל קשישים שלא התפנו, לראות איך אנחנו יכולים לעזור בהיבט של בטיחות הבית למניעת נפילות לוודא שהציוד הרפואי שלם ואם נפגע אז לטפל בזה במקום, להדריך לטיפול תרופתי בטוח, לוודא שיש את כל התרופות, שאין פגיעות שמחייבות התייחסות." מוסיפה האחות אנסטסיה וממשיכה: "הכי חשוב זה להיות שם, להקשיב, להרגיש, להחזיק את היד. לשמוע סיפור של ניצולת שואה שבכל אזעקה היא חוזרת לימי מלחמת עולם השנייה, כשהייתה אותה ילדה, ולהבין שאת האזעקה היא מרגישה בגוף, בבטן."