האזעקות שנשמעו במהלך סוף השבוע ברחבי הדרום לא הותירו פצועים בגוף - אולם בכפרים הבדואים בנגב, כך מסתמן, הולכות ומתרבות הפגיעות בנפש. "הילדים מרגישים שזה קרוב, כל הבית רעד", סיפר תושב תל ערד. שטחים רבים מוגדרים פתוחים אף שמתקיימים בהם חיים, והמיגון - ואולי גם העניין הציבורי - לוקה בחסר עד לא קיים, מה שגורם לרגעים קשים של בהלה וחרדה בקרב התושבים.
לפי מחקר של נגביה - מרכז הידע והמחקר של האוכלוסיה הבדואית בנגב מינואר השנה, על כל מקלט שהוצב ביישוב בדואי ישנם קרוב ל-54 אלף בני אדם. כ-65% חיים ללא ממ"ד, ובכפרים הלא מוכרים כיסוי המיגוניות עומד על 2% בלבד - כ-15 אלף מיגוניות, לפי הערכות המועצה לכפרים הלא מוכרים בנגב. אף שמאז ינואר, וביתר שאת מאז תחילת מבצע "שאגת הארי", הוצבו מיגוניות נוספות בזכות יוזמות פרטיות - אי השוויון עדיין בולט.
כך, בכפר הלא מוכר חשם זנה שליד באר שבע תיעד אחד התושבים שני ילדים שמתחבאים בעת האזעקה מתחת לכף של טרקטור, וליד תל ערד תועדה נפילה. "זה נפל בשטח פתוח, אז חוץ מבהלה אין פצועים ואין נזקים - לא לגוף ולא לרכוש", אמר אחד התושבים. "היום הילדים יותר מפוחדים מימים קודמים, הם מרגישים שזה קרוב, כל הבית רעד אתמול".
הוא סיפר כי בדרך כלל, החשש של התושבים הוא מרסיסים. "כנראה שהטילים עוברים מעלינו בדרך לשדה התעופה או לבאר שבע, ואז נופלים פה הרבה רסיסים. לפני ארבעה ימים שמענו רעש כמו רחפן, החלקים האלה כשהם נופלים נשמעים כמו רחפן. אחרי דקה-שתיים יצאנו ומצאנו קופסה של חלק חשמלי במשקל בערך עשרה קילו. התקשרנו בלילה למשטרה ופיקוד העורף ולקחו את זה".