בצל מבצע "שאגת הארי", בין אזעקות בלתי פוסקות לחוסר ודאות גדול, במכון לפדגוגיה של חוסן שבאקדמית חמדת, מכללה לחינוך בשדות נגב, נותנים קול לאנשי המקצוע. בסדרת סרטוני חוסן קצרים ומעצימים, משוחחים יושבי ראש המכון, ד"ר דניאל ניקריטין וד"ר שי מאמו, עם אנשי מקצוע מובילים בתחום ההתמודדות עם מצבי חירום, כדי להעניק לציבור הרחב כלים מעשיים לחיזוק החוסן בימים מורכבים אלה.
אחת המשתתפות בסדרה היא איריס חיים, אמו של יותם ז"ל שנחטף ב-7 באוקטובר ונהרג בשוגג לאחר שנמלט משוביו. בשיחה היא מתארת כיצד להתמודד עם חוסר הוודאות שמאפיין מלחמה. "הרגע שבו אנחנו מתחילים לחשוב מה יהיה בעוד שבוע או חודש מכניס אותנו לחוסר ודאות גדול", היא מסבירה, "במקום זה כדאי לשאול: מה אני עושה בשעה הקרובה? מה בשליטתי עכשיו? המיקוד ברגע הזה נותן תחושת שליטה ומרגיע".
חיים, אחות ומטפלת רגשית, הצטרפה לאחרונה לצוות המכון לפדגוגיה של חוסן כחלק מהעמקת תפיסת החוסן במערכת החינוך. המערכה הנוכחית מול איראן תפסה אותה בחו"ל, ולדבריה גם בתנאי חוסר ודאות כל אחד יכול למצוא ולהתחבר למשאבי החוסן שלו. "אני נמצאת כרגע באירופה ונוסעת ממקום למקום ברכבות, כשעד לפני רגע לא ידעתי איפה אני אשן הלילה. אבל החלטתי להתמודד עם זה בדרך פשוטה - לחשוב רק על הצעד הבא".
חיים מציעה כלי פשוט ליישום בימים של עומס רגשי: לפרק את המציאות למשימות קטנות ומיידיות. לדבריה, במקום לנסות להבין את כל התמונה הגדולה, כדאי לשאול את עצמנו מה קורה כאן ועכשיו. "ברגע שמתרכזים בצעד הקרוב, המחשבות נרגעות. התמקדות בפעולה הקטנה הבאה נותנת תחושת סדר ושליטה במציאות לא צפויה".
ד"ר יוכי סימן-טוב, שהקימה וניהלה במשך שנים את היחידה להתמודדות במצבי משבר, חירום ואובדנות במשרד החינוך וכעת מרצה במכון, משתתפת אף היא בסדרה. לדבריה, דווקא החזרה לשגרה, גם כאשר היא קשה, היא חלק מהתהליך שמאפשר לאנשים להתאושש. "לרוב האנשים יש יכולת התאוששות טובה וכוחות להסתגל, וזה מגובה מחקרית. החזרה ללימודים, לעבודה ולמשימות היומיום, על אף המציאות המורכבת, היא חלק מהפתרון. היא מזכירה לנו שלא הכול התערער".
סימן-טוב מוסיפה גם כמה סימנים פשוטים שיכולים לעזור לכל אחד לבדוק את מצבו. "יש שלושה דברים שכדאי לשים לב אליהם: משך הזמן של המצוקה, העוצמה שלה ועד כמה היא מפריעה לתפקוד היומיומי. אם אדם מרגיש שהמצוקה נשארת לאורך זמן, או שהוא חווה אותה בעוצמה גבוהה שמפריעה בתפקוד - כדאי לפנות לייעוץ מקצועי. אבל חשוב לזכור שרוב האנשים כן מצליחים להתאושש, והחזרה לפעילות הרגילה היא חלק משמעותי בתהליך ההתמודדות. בקבלת עזרה אין שום בושה. להפך, זה חלק מחוסן".
אפרת קמחי, מנהלת היחידה למשאבי התמודדות וחוסן בעיר שדרות, מתארת כיצד בתקופות כאלה הופך החוסן הקהילתי למשאב מרכזי עבור התושבים וכי לעיתים דווקא הדברים הפשוטים הם הדבר שמחזק אנשים. "קהילה יכולה להיות גם שניים-שלושה אנשים שנפגשים ושותים קפה, או שואלים אחד את השני כל בוקר מה נשמע. עצם זה שמישהו רואה אותי ומרגיש אותי, כבר נותן תחושה של שייכות". לדבריה גם מחוות קטנות יכולות לשנות את התחושה של אדם במצוקה, מה שמייצר גם סביבה יותר אקטיבית: "קהילות נבנות ממעשים קטנים. לראות את הקשיש שיורד לבד למקלט, לשאול אותו אם הוא צריך משהו, או אפילו לרדת עם הכלב של השכנה שמפחדת. הדברים הקטנים האלה הם מה שבונים את רשת הביטחון שלנו".
בשדרות, עיר שלמודה מצבי משבר, מקיימים כל העת סדנאות, הן באופן מקוון והן במפגש פיזיים במרחבים מוגנים. "אנו מחלקים לפי קבוצות גיל ואוכלוסייה: הגיל הרך, יסודי, נוער, נשים, גברים, מילואימניקים וגמלאים. אנחנו בונים תתי-קהילות בתוך הקהילה, כדי לייצר עוד מקום של שייכות, של חיבור, ושל תחושה שאני לא לבד בעסק הזה".
המכון לפדגוגיה של חוסן פועל באקדמית חמדת כחלק מהתפיסה החינוכית של המכללה, הרואה בחוסן יכולת מתמשכת להתמודד עם אתגרי החיים. במסגרת פעילותו מכשיר המכון סטודנטים ואנשי חינוך להיות "סוכני חוסן" בבתי הספר ובקהילות, ומקיים שיתופי פעולה עם מרכזי חוסן ומוסדות חינוך בנגב המערבי ורשויות מקומיות באזור הדרום.