בנגב פועל בשנים האחרונות אחד המיזמים הייחודיים בישראל: פרויקט ואדי עתיר - מיזם חברתי־אקולוגי פורץ דרך, המשלב קהילה, חינוך וחדשנות סביבתית. הפרויקט מבוסס על תכנון בר־קיימא המשלב היבטים קהילתיים, סביבתיים, טכנולוגיים וכלכליים, ומוכיח שאפשר לבנות מודל עבודה משותף הנשען על אחריות הדדית, יזמות מקומית ופיתוח בר־קיימא.
בחזית הפעילות עומדות שתי נשים: חגית מייזל ונעמה אבו כף. חגית גדלה וחיה בחיפה עד גיוסה לחיל האוויר, ובהמשך עברה לתל אביב. היא בעלת תואר ראשון במדעי המדינה וסוציולוגיה, ובמשך 12 שנים ניהלה תיקי לקוחות בחברות בינלאומיות בתחום שרשרת האספקה והלוגיסטיקה. לפני כשבע שנים, בעקבות עבודתו של בעלה, עברה עם משפחתה לדרום, ממש עם פרוץ מגפת הקורונה. זמן קצר לאחר המעבר יצאה לחל"ת, כאשר העולם העסקי נעצר. "גם אני הגעתי עם חששות," היא מספרת. "ניזונתי ממה ששמעתי בתקשורת - בלאגן, אלימות, כאוס. לצד זה גם נוף פסטורלי ושקט. הייתה בי התלבטות אמיתית."
הצעה שקיבלה להצטרף למועצת לקיה כמנהלת לשכת ראש המועצה שינתה את נקודת המבט שלה מן היסוד. המפגש היומיומי עם תושבים, עובדים ומשפחות חשף בפניה מציאות אחרת. לדבריה, מעבר לאתגרים המערכתיים שדורשים טיפול מדינתי, ברמה האנושית המכנה המשותף רחב בהרבה מן הפערים.
לפני כשנתיים הצטרפה לפרויקט ואדי עתיר, וכיום היא מנהלת את תחום השיווק, המכירות והשותפויות. מבחינתה, זהו לא רק תפקיד מקצועי אלא שליחות. "אחרי שנים בעולם העסקי, הגעתי למקום שבו הערכים והעשייה נפגשים. כשעובדים יחד סביב מטרה משותפת - נוצרת מציאות אחרת. כאן השיתופיות היא לא מושג תיאורטי, אלא דרך עבודה יומיומית."
לצידה פועלת נעמה אבו כף, שמביאה עמה ניסיון קהילתי ומבט מבפנים על תהליכי שינוי. לאורך השנים נתקלה שוב ושוב בחוסר היכרות הדדי בין קהילות. "הרבה פערים נובעים פשוט מזה שלא מכירים," היא אומרת. "כשנפגשים סביב עבודה, סביב אדמה, סביב אנשים - נבנה אמון."
נעמה אבו כףאבו כף למדה סייעות לרפואת שיניים מתוך חיבור עמוק לעבודה עם אנשים ולקשר אישי. שם, במסגרת עבודתה היומיומית עם אוכלוסייה מגוונת ממגזרים שונים, הבחינה בתופעה משמעותית: חוסר היכרות של החברה היהודית עם החברה הבדואית : עם ההיסטוריה שלה, התרבות שלה והמבנה החברתי שלה. היא הבינה כי חלק גדול מהפערים ואי־ההבנות אינם נובעים מעוינות, אלא מהיעדר היכרות אמיתית. עבורה, פרויקט ואדי עתיר הוא הזדמנות לבנות גשרים אנושיים קטנים בכל מפגש וביטוי מעשי לאמונה שאפשר לבנות עתיד המבוסס על הכרות הדדית, כבוד וקהילה.
בפרויקט ואדי עתיר מבהירים כי לא מדובר רק בחווה חקלאית או מרכז מבקרים. זהו מודל משולב של חקלאות מדברית בת־קיימא, ייצור מקומי, חינוך, תיירות ויזמות חברתית. כל מוצר שיוצא מהמחלבה, כל פעילות במרכז המבקרים, כל מפגש בין עובדים ומבקרים - הם חלק ממארג רחב של חיבורים אנושיים וכלכליים.
ביום האישה, הסיפור של מייזל ואבו כף מדגיש את כוחן של נשים להוביל מערכות מורכבות, לבנות אמון ולהפוך ערכים של שיתופיות וקהילתיות למציאות יומיומית.