אייל שלמה, מורה למתמטיקה בתיכון מקיף עומר, כתב לתלמיד שקיבל ציון 65 הערה קצרה שממלאת את הלב, בוסט של מוטיבציה להמשך הלמידה ושיפור הציון. ההודעה הפכה ויראלית ועוררה מחדש את השיח על רלוונטיות הציונים גם בימינו ועך שיטות הלימוד. בראיון לוואלה שבע, מספר אייל על השיעור לחיים שהמקרה הזה יכול ללמד את כולנו.
"מדובר על כיתה י"א, 4 יחידות, תלמידים ניגשים למבחן", הוא מספר. "חלק הצליחו יותר וחלק פחות, אבל התפיסה שלי כמורה אומרת - אנחנו נגיע לנקודת הסיום כשאני מגיש את כל הכיתה על 100. זאת אמירה, ואני אומר להם את זה מכיתה י'. בפעם הראשונה שאמרתי להם את זה היו גלגולי עיניים, תהו מי זה המשוגע הזה ומה הוא רוצה. אבל לאט לאט אתה בונה איתם דרך עם הרבה הצלחות קטנות. ולאט לאט הילדים מגלים שהם בדרך להצלחה".
על המבחן הספציפי שהפך ויראלי מספר שלמה. "ה-65 הזה הוא לא באמת 65, זה ציון שבשנייה נהיה 90, זה כל מיני טעויות קטנות כאלה, שעם קצת שיפור נגיע למאה. זה לא קסם, זה קורה כי פשוט אין אופציה אחרת, אני לא מוותר להם, אין דבר כזה לא הצלחתי אז להתייאש ולעבור קבוצה. אם לא הצלחת אנחנו ניתן לך עוד הזדמנות ואנחנו נראה איך אפשר לעזור".
"אני מראה להם שהצלחה זה לא איחול, זאת החלטה", אומר שלמה. "אם אתה רוצה להצליח אני אתן לך את כל ההזדמנויות, הכלים והחומרים: מצגת, חומרים. חבר'ה שלומדים בלילה, אין בעיה - שלחו לי הודעה, אני איתכם. הם יודעים שלא משנה מה, אני לא מוותר ולא עוזב אותם עד שהם מאמינים שהם יצליחו".
הגישה הזאת היא משהו שפיתחת עם השנים, או השראה ממורה שפגשת בדרך?
"יש ד"ר לחינוך מתמטי מאוד מקסימה ונהדרת - ד"ר ילנה פורטוב נאמן. היא חוקרת מתמטית, ובעקבות השתלמות שעברתי אצלה למדתי המון. היא נשענת על תורה של פרופ' קרול דואק, שמדברת על דפוס חשיבה מקובע מול מתפתח. האם אתה מאמין שזה מה יש וזה מי שאתה ואתה לא יכול להשתפר - או שאתה מאמין שאפשר להשתנות וזה עניין של השקעה, מאמץ ותהליך. התפיסה הזאת שהייתה לי פתאום קיבלה שם: צמיחה מחשבתית, האמונה שניתן לפתח יכולות באמצעות למידה. לנתק את האמירות של 'אין לי מוח מתמטי'. אין דבר כזה, לכולנו יש מוח מתמטי, השאלה באיזה אופן אתה לומד ובאיזו גישה. אז באמת לקחתי את זה והבאתי לכיתה, יצרתי משהו מאוד פרקטי".
ואיך מגיבים התלמידים שפוגשים את הגישה שלך בפעם הראשונה?
"ההתחלה מאוד קשה, החומות של הציניות בתוספת הגיל שהם לא מאמינים לכלום קשה לחדור את השריון שיש להם, אז אתה פשוט מראה להם ממוצעים של כיתות קודמות ובוגרים שלך ומראה להם שזה אמיתי ואפשרי. אתה אומר בואו נפתור סתם תרגיל על הלוח ואז מגלה להם שהם פתרו תרגיל של בגרות עכשיו. ולאט לאט סודק את החומות ובסוף זה קורה זה עובד."
אז בסוף המילים משפרות את המספרים?
"כן. אני מדבר הרבה על הציר המנטלי אני מראה להם את יובל שמלא שניסה להעפיל למידוריאמה בנינג'ה ישראל ארבע פעמים והצליח רק בפעם הרביעית, מה שהוא אומר כשהוא מצליח. ואני מדבר איתם על זה, תראו אתם אחרי פעם אחת שלא הצלחתם רוצים לוותר? אני מדבר איתם על חוסן, צריכים ללמוד להיכשל, זה חלק בלתי נפרד מהדרך וזה בסדר שקיבלתם 20/30/40 זה חלק מהדרך, אנחנו מסתכלים על המטרה ולא מתייאשים. הם יודעים שחלק מהשיעורים זה השיחות מוטיבציה."
שלמה מגדיל לעשות ומסביר כי הוא חוגג טעויות בכיתה. "אני חוגג טעויות אני אומר איזה יופי בואו נלמד מזה, בואו נדבר על זה. אין פחד כזה של רק שאני לא אענה תשובה לא נכונה. אם מחברים הכל ביחד זה שיעור שמאוד מאפשר, מאמין תומך ואישי, אם מישהו אוהב סרטונים אז אני אשלח סרטונים לראות בבית, אם מישהו לומד דרך משחקים אשלח משחק ללמוד דרכו כדי שנגיע למאה."
איך הרגשת בעקבות ההד שזה ייצר, בסוף כתבת במחשבה שרק הילד יראה ועכשיו מדינה שלמה נחשפה לזה...
"אני יומיים במבול של הודעות תלמידים וסטודנטים שלימדתי חבר'ה שעושים הסבה שלימדתי אותם באוניברסיטת בן גוריון שכותבים לי ואוו זה כמו שלימדת אותנו. תלמידה שלי שנחשפה לפוסט כתבה לי תראה אייל מה שכתבת לי לפני חמש שנים על המבחן ואני עדיין שומרת את זה וזה עיצב אותי. וזה פשוט מרגש באיזה קלות מעצבים נפש של ילד, זה ממש תיקון עולם."
בסיכום דבריו, אייל מעביר מסר לתלמידי ישראל: "אני רוצה להגיד להם שחשוב שהם ימצאו את הדרך שמתאימה להם להצליח, כי זאת לא שאלה של האם להצליח, אלא מה הדרך הנכונה להגיע לשם."