תושב דימונה ארי גולדברג נמצא ביום רביעי האחרון בדירתו כשהוא ללא רוח חיים, במה שהוגדר על ידי ראש העיר "נסיבות טראגיות". גולדברג, חייל בודד בן 23 שעלה ארצה מווירג'יניה, כבר הספיק להירשם ללימודים ולקנות רכב, ונמצא בדירה יומיים לפני שחרורו מהצבא. אף שברשתות החברתיות נרמז כי גולדברג שם קץ לחייו בעקבות שירותו הקרבי וחוויותיו מהלחימה בלבנון ובעזה, מכריו מבהירים: "הוא לא התאבד ולא רצה למות".
"ארי הגיע לארץ לשנת מכינה אצלי במכינת 'רוח הנגב'", סיפר ראש המכינה איתן זיוון בשיחה עם וואלה שבע. "זאת מכינה לחוצניקים אמריקאים שבאים לארץ להכין את עצמם לחיים, ורובם בסוף מתגייסים. במהלך השנה ארי החליט לא להסתפק בזה ולעלות לארץ, מה שגם מחייב אותו בשירות יותר ארוך. הוא עשה את כל התהליך הזה באופן מאוד עצמאי, מילא את כל הטפסים, ובסוף השנה הוא עבר לדימונה. משפחת פיש אימצה אותו והביאה אותו לדימונה, מצאו לו דירה, הוא עבד שם, התחבר לקהילה, יש שם גרעין תורני שממש אימץ אותו, והוא הפך להיות בן בית בעיר באופן כללי".
לדברי זיוון, גולדברג חלם לשרת בהנדסה קרבית ."הוא בחור מאוד מעניין, שהתנסה במלא דברים בילדותו, בנה פצצות בבית שלו ולמשפחה שלו יש הרבה כלי נשק ברישיון, כמו שמותר בווירג'יניה. אז הוא רצה להגיע להנדסה קרבית, לפוצץ מנהרות, לפוצץ את האויב, ואחרי שהוא עבר אולפן הוא הצליח: עשה שירות של שנתיים, נלחם בעזה, נלחם בלבנון, והיה יומיים לפני השחרור. הוא כבר נרשם ללימודים, קנה רכב, והייתי בתהליך של לעזור לו להשיג עבודה".
ראש המכינה, שמקושר ומקורב למשפחתו של גולדברג, מבהיר כי מותו הטראגי של הלוחם לא היה התאבדות. "הוא לא רצה למות, ויש לכך הוכחות מהזירה והתייעצויות עם פסיכולוגים. הוא לא השאיר שום פתק או מכתב או סימן לאף אחד, היה בטופ של החיים והצליח בהכל. למרות הקשיים והאתגרים, הוא היה ממש בשיא שלו. זה היה ברור שהוא לא בחר את זה".
לדבריו, גולדברג מצא את מותו כאשר "הוא התנסה במשהו בדירה שלו וזה לא הלך לו. מצאנו אותו לבד בדירה, עם הדברים שאיתם הוא התעסק. אנחנו והמשפחה מאמינים שהחוויות בצבא כן דחפו אותו לכיוון הקיצון - התחושה הזאת של הסכנה ולשרוד אירועים ולצאת מזה בחיים, זה כן השפיע עליו, ללא ספק זה חלק מהסיפור - אבל הוא לא רצה למות. הוא לא היה פוסט טראומתי במובן שהוא החליט לסיים את חייו כי לא הצליח לשאת את זה".
"הוא התאהב במדבר. היה למשפחה מאוד טבעי לקבור אותו בדימונה"
לדברי ראש המכינה, גולדברג התאהב בדימונה, שהזכירה לו את הבית בווירג'יניה. "פעם ראשונה שהוא הגיע לארץ זה היה למכינת 'רוח הנגב', ברתמים, והוא פשוט התאהב במקום. זה מאוד דומה לאיפה שהוא גדל - אמנם וירג'יניה זה לא מדבר, אבל זו קהילה קטנה ומשפחתית, שכולם מכירים ואוהבים אחד את השני, וזה מאוד הזכיר לו את הבית. הוא לא רצה לחיות בירושלים, וגם כשהצעתי לו לעבור לבאר שבע כדי להיות עם צעירים בגילו, הוא התעצבן עליי ואמר 'דימונה זה הבית שלי, אני לא עוזב לעולם'. גם ההחלטה של המשפחה לקבור אותו בדימונה - זה היה להם מאוד טבעי. מיד הם אמרו שאין מצב שמחזירים אותו לארה"ב, או אפילו שקוברים אותו בהר הרצל. בני משפחת פיש יושבים עכשיו שבעה, ממש כפשוטו, כי הם איבדו בן".
בחלקה הצבאית בבית העלמין בדימונה התקיימה ביום שישי בבוקר הלווייתו של גולדברג. "בגשם זלעפות ובקור אימים, היו שם מאות אנשים מהעיר שליוו אותו בנוסף לחברים מהמכינה והצבא", מספר זיוון. עוד בטרם ההלוויה, ספד לו ראש העירייה בני ביטון: "ארי אהב את האנשים בדימונה ואת הקהילה החמה והעוטפת. היה מתארח אצל משפחות לסעודות שבת, ותמיד היה מכין תבשיל או קינוח מיוחד. אהב את הנגב ואת המדבר. שמח מאוד על הזכות להיות לוחם ולהילחם בשביל העם והארץ. ארי היה בחור שמח וחייכן, מצחיק ואנרגטי, תמיד עזר ונתן לכל מי שהיה צריך. ארי ייזכר בלבנו כלוחם שמסר נפשו לעלות לארץ ולהילחם עליה, יהי זכרו ברוך".
בעיצומה של תקופה סוערת, יש מי שמחזירים עטרה ליושנה. צפו >>
מדובר צה"ל נמסר: "לוחם צה"ל אותר ללא רוח חיים שבוע שעבר (ד') בדרום הארץ. בעקבות האירוע נפתחה חקירה משולבת של משטרת ישראל ביחד עם המשטרה הצבאית החוקרת, עם סיומה יועברו הממצאים לבחינת הפרקליטות הצבאית. הודעה נמסרה למשפחתו. צה"ל משתתף בצער המשפחה וימשיך ללוותה".