פעיל חברתי מערד תיעד פחי מיחזור שהוצאו משימוש על ידי העירייה - כשהם מושלכים בשטח פתוח באזור התעשייה בעיר כשאשפה טרייה עוד בתוכם. הפעיל, ויקטור ויינר, שאף נקרא להשיא משואה ביישוב ביום העצמאות על פועלו, מוחה הן על הפסקת השימוש בפחי המיחזור - ומעבר למרכזי מיחזור אזוריים - והן על האשפה שהושלכה בטבע, בקרבת נחל יעלים.
"אחרי החגים, אולי בגלל חוסר בכוח אדם, הייתה תקופה שכמעט ולא אספו פסולת מהפחים הכתומים", מספר ויינר בשיחה עם וואלה שבע. "הזבל עלה על גדותיו בשכונות של צמודי הקרקע, וזה היה נראה לא טוב. אחרי החגים פתאום נעלמו גם הפחים הכחולים, של הנייר. שאלתי את המוקד העירוני ואמרו לי שכל הפחי המיחזור שבשכונות של צמודי הקרקע הולכים לצאת, והולכים להקים במקומם מרכזי מיחזור. שאלתי את היחידה לאיכות הסביבה, והם אמרו שהם לא מודעים למהלך, שאף אחד לא עדכן או דיבר איתם - אז אף אחד לא שאל את אנשי המקצוע מה הם חושבים על זה".
לדבריו, אם בעבר "לכל שלושה עד חמישה בתים היה פח כתום, ולכל רחוב היה פח כחול, הורידו אותם לגמרי ואמרו שבכל שכונה יהיה מרכז מיחזור. אז עכשיו, לשלוש או ארבע שכונות גדולות יש אולי חמישה מרכזי מיחזור - בכל מרכז כזה יש פח אחד כתום, אחד לנייר ואחד לזכוכית - שכל מי שרוצה למחזר צריך להגיע עד לשם. אף אחד לא הציג נתונים, וגם היחידה לאיכות הסביבה התנגדה, אבל אף אחד לא התייעץ איתם. שאלנו איך נמחזר, אז אמרו שנתחיל לקבל שקיות כתומות והעירייה תאסוף מתי שצריך. אבל אף אחד לא אמר כמה שקיות, כמה פעמים בשבוע, אף אחד לא עשה למשל סקר שבודק כמה פסולת למחזור מייצרת כל משפחה".
בדומה לסיבה להסרת גדרות הבטיחות מאיי התנועה בעיר, שפורסמה בוואלה שבע, ויינר מסביר כי הנימוק להסרת הפחים מהרחובות היה נראות. "כל זה בטענה שהמרחב הציבורי לא נראה יפה, שיש יותר מדי פחים, וגם שהרבה אנשים משתמשים בפח הכתום כפח רגיל, שמים בתוכו זבל, והעירייה מקבלת קנס מתמי"ר על זה שהפסולת מעורבבת שם".
ויינר, שמפעיל מזה שמונה שנים את מיזם "זבל במדבר", וכן מתנדב בעמותת ידידים ובמקומות נוספים, סייר באזור התעשייה לפני כשבוע. בשטח שבו התרחש אסון פסטיבל ערד בשנות ה-90, נדהם לגלות עשרות פחי מיחזור כתומים מוטלים כשתכולה בתוכם. "טיילתי שם במקרה, וראיתי שאת חלק מהפחים הכתומים פשוט זרקו, עם הפסולת שהייתה בהם, בשטח שמאוד קרוב להתחלה של נחל יעלים. קצת רוח, גשם, והכל יגיע לנחל".
בפוסט שפרסם בפייסבוק בעקבות המראה כתב: "מה טעם ב'סיירת', אם כך אתם מתייחסים לטבע, ניקיון ואיכות הסביבה? אספתם את הפחים ופשוט זרקתם את הכל למדבר? אתם בושה. תמשיכו לצלם תמונות אחרי ניקיון חד פעמי. ברגע שיוצאים מהמסכים ומסתובבים קצת בעיר, רואים מה קורה באמת". אחד המגיבים לפוסט היה אלידור כהן, מנכ"ל העירייה, שכתב: "חבל שלא טיילת בתקופה של ניסן, זה שם מאז. אני עוד ניקיתי את האתר הזה ופיניתי שם פסולת בעשרות אלפי שקלים על ידי קבלן".
"גם תחת העירייה הקודמת הייתה שם מזבלה", מבהיר ויינר, אך מדגיש כי ההבדל הוא ש"לא היה שם זבל 'קטן' שמתפזר ברוח. זה שזרקו את כל הזבל יחד עם הפחים, זה מה שכואב. גם לקחתם ממני את האופציה למחזר בנוחות, בבית, צריך ללכת לחפש מרכז מיחזור - וגם מה שכבר אספו, זרקתם בטבע".
שלשום (שלישי) עבר ויינר במקום והעירייה החלה בפינוי הפחים, ייתכן שבזכות הפוסט שכתב. עם זאת, הוא חוזר על דבריו: "נאמר שזה היה זרוק שם עוד מהזמן של העירייה הקודמת - לפי מצב הזבל, זה לא נכון. זבל אחרי שנתיים נראה אחרת לגמרי, וגם לפי תאריכי התפוגה על המוצרים זה זבל טרי".
ראש עיריית ערד יאיר מעיין מסר: "פחי המיחזור פעלו בצורה לא יעילה. מרבית הפסולת למיחזור נאספה עם האשפה הכללית ולא הלכה למיחזור, ולכן מתקציב של המשרד להגנת הסביבה הוקמו מרכזי מיחזור שכונתיים בעשרות מיקומים ברחבי העיר. הפחים שהיו זרוקים באזור התעשייה נמצאים שם כמה שנים, והשבוע הם פונו לאתר האשפה העירוני".