שבועיים חלפו מאז גל ההצתות בבאר שבע, וחלק מדיירי הבניינים שנפגעו טרם שבו אל ביתם. שתיים מהדיירות סיפרו לוואלה שבע על הקשיים ועל התסכול, וכן על מיעוט העזרה שקיבלו לטענתן מהרשויות - אף שמדובר בבניינים פרטיים, שתחזוקתם על פי חוק היא באחריות הדיירים. "אנחנו לא אשמים שהייתה שריפה" אומרת ס', דיירת אחד הבניינים שנפגעו בשכונה י"א בעיר, "אני לא חושבת שאנחנו צריכים לשלם בכלל על משהו, בגלל שבן אדם החליט להצית את הבניין".
ס' שבה הבוקר (חמישי) אל ביתה ברחוב רד"ק, בו היא גרה עם אמה וסבתה. "חזר לנו החשמל והביטוח החליף לנו את הדלתות, ואנחנו רק צריכים להביא מנקה כי הפכו את כל הבית בשיפוץ", היא מספרת לוואלה שבע. "אנחנו גרים בדירה קנויה, לא בשכירות, אז הפעלנו ביטוח. מבחינת הרווחה והעירייה, לא קיבלנו מהם עזרה מספקת - הם נתנו לנו דירה חלופית בעיר העתיקה לשלושה ימים ו-800 שקל לקניות של אוכל. מבחינתי זה מענה לא מקובל, כי בשלושה ימים אף אחד לא יתקן לי את הבית שנשרף. זה גועל נפש".
אתמול עוד היו בנות המשפחה בדירתן החלופית. "בהתחלה נתנו לנו אותה לשלושה ימים, אחר כך האריכו לעוד יום, אבל אז הם אמרו לנו שאין להם דרך לעזור. אמרו לנו שאת סבתא אפשר לשלוח לבית אבות, ואני ואמא צריכות למצוא מקום להסתדר. הזוי בעיניי שבאים ואומרים לנו שאת סבתא נשלח לבית אבות, ושאנחנו נסתדר. אין לנו איך להסתדר, כי אין לנו בית ללכת אליו. אבל זו התשובה מהעירייה והרווחה - מאכזב, לא יודעת להגיד אם מפתיע".
ס' ומשפחתה נשארו בדירה החלופית בזכות הביטוח. "הם נתנו לאמא שלי תקציב של עד 3,500 שקל. עשו לנו הנחה על עלות לילה בדירה, ל-500 שקל, ועל שאר הימים אנחנו היינו צריכים לשלם בעצמנו. שאם אתה שואל אותי, זה לא בסדר, כי אנחנו לא אשמים שהייתה שריפה. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לשלם בכלל על משהו בגלל שבן אדם החליט להצית את הבניין". ס' מתייחסת לגרסת המשטרה, לפיה גל ההצתות נגרם על רקע סכסוך אישי בין בני זוג לאחר פרידה, אך היא גם מטילה בה ספק: "לדעתי זה פיגוע ולא רוצים להגיד. היו 9 הצתות - בן אדם אחד לא יכול להצית תשעה בניינים באותו זמן, אז או שהיו איתו כמה אנשים, או שזה לא מה שאנחנו חושבים שזה".
א' הייתה בדרכה ארצה מחו"ל עם שני בניה, בני 4 ו-11, כשביתם בשכונה י"א עלה באש. "אני והילדים כבר תכננו לחזור מהמסעדה לחדר, וקיבלתי שיחה מהשכנה. היא אמרה שיש שריפה ושאלה אם אני בסדר, ואמרתי לה שאני לא שם. אבל יש מי שהיה נוכח שם פיזית - השכנה שלי, בת 86, שהיא החברה הכי טובה שלי ודאגתי לה - פרצו לה את הדירה כי היא לא ענתה והתברר שהיא הייתה באשדוד; ויש עוד בחור מהקומה מעליי, שבמזל אשתו ההריונית והילדות לא היו בבית, והוא ישן לבד בבית; ומשפחה שגרה באותה קומה, עם כל הילדים, נשארו בבית. לאן הם ילכו? יש להם את הקהילה שלהם שעוזרת, אבל זה לא קל - האישה שם הייתה בטראומה נוראית, שמעתי שהיא צרחה והעירה את כל השכונה. אתה חושב שעכשיו אתה נשרף עם הילדים שלך בתוך הבית, ויש סורגים אז אין לאן לברוח. לחץ, ופחד, מה יהיה, מה עושים".
כששבו ארצה, נסעו א' ובניה לבית הוריה בשכונת רמות - שם הם גרים עד היום. "נסענו ישר להורים שלי, ומיום השריפה אני שם כי אין לי חשמל בבית. נסעתי לבניין שלנו וראיתי הכל שרוף. כל הכניסה, הכל שחור, פיח, מפורק. מפחיד ממש. אני גרה שם חמש שנים וחצי, הבן הקטן שלי נולד שם, ועכשיו הכל נשרף. אני לא ששה לחזור לשם עם הילדים כשהמצב כזה".
היא מספרת כי פנתה לעירייה בבקשה לעזרה. "כתבתי לעירייה ושלחתי את זה לכל המיילים, אמרתי 'תקשיבו, נשרפה לנו הכניסה לבניין, הכל הלך פייפן, ואף אחד פה לא עשיר שיכול לשפוך כספים גדולים, אבל צריך לעשות שיפוץ מלא". לדבריה, את העזרה המשמעותית ביותר קיבלה מאישה בשם לידיה מהרווחה. "זה מלא כסף, לבעלי הדירות שלנו לא נשפך כסף מהכיסים, ורובם גרים בבניין. העירייה צריכה לעזור יותר".
"רוב מוחלט של הדיירים חזרו לבתים", מסכמת א', "אבל עדיין אין תאורה, הכל שרוף, וגם ככה הכל מפחיד שם. העירייה צריכה לעשות שם טיפול גדול או פינוי בינוי, כי תמיד הכל שם סתום, הכל שבור. בניין נוראי, אבל זה מה יש".