הפריים טיים הישראלי רווי בתוכניות ריאליטי עם סיפורים אנושיים מרגשים, אולם לפני כשבוע שודר על המרקע סיפורה הייחודי של שלוה נוסי, בת 28 ממיתר, שהגיעה להשתתף באודישנים של "משחקי השף" (ערוץ 13). נוסי כבשה את לבם של השופטים עם פרוסת פאי התפוחים שלה וכלב השירות שלה, טוני, והביאה גאווה רבה לדרום.
"האמת שלא תמיד חלמתי להיות טבחית", היא מספרת בשיחה עם וואלה שבע. "התחלתי בעולם של מחזות זמר, הייתי מופיעה בכל הארץ מגיל 9 עד 16, החלום היה להיות שחקנית בברודווי. גדלתי כבת יחידה לאם חד הורית, אמא שלי המלכה, שעלתה לארץ מניו יורק, לקחה אותי לפסטיבלים, הייתה לה גם חווה ביישוב חורה - אז היא הגיעה מארך חיים של שלום, אהבה וחופש. בשנתיים האחרונות של התיכון הייתי בפנימייה למנהיגות במצפה רמון, במגמת תיאטרון ופילוסופיה, והייתי בנבחרת דיבייט שם. שאלתי את המורה שלי אם יש משהו דומה לעשות בצבא, והוא אמר לי שדובר צה"ל זה די הכיוון. אז ממש הצקתי להם, בסוף קיבלתי מיונים - והתקבלתי". ההחלטה ללכת לשרת בדובר צה"ל, בדיעבד, שינתה עבור נוסי את מסלול חייה.
"עברתי כמה תפקידים בדו"צ, הגעתי למתפ"ש, שאחראים על כל הנושא האזרחי בעזה ואיו"ש. כחלק מהתפקיד התחלתי לעבוד בתור הדוברת הבינלאומית בקרייה, ולזה התווסף תפקיד הדוברת של מת"ק עזה. אנחנו מדברים על 2017, בתקופה של צעדות השיבה - תקופה שהם היו ממש על הגדר ובלאגנים, הייתה תקופה קשה קצת. אז אני הייתי שם, ומתוך כל הרקע שלי, שלום ואהבה וחופש, להגיע לגז מדמיע ורקטות ותיעודים מאוד גרפיים שהייתי צופה בהם - זה השפיע עליי. וכשהשתחררתי, אמא הייתה הראשונה ששמה לב שמשהו לא מאה אחוז: הייתי מאוד עצבנית, הייתי ישנה המון או כמעט בכלל לא, ולקח לי זמן להבין עם עצמי גם שמשהו לא בסדר. לא ידעתי מה עובר עליי, לא היה לי את המושג 'פוסט טראומה' - מבחינתי זה שמור ללוחמים גברים שראו את חברים שלהם מתפוצצים בלבנון. עד שהסכמתי להגיע לטיפול זה לקח זמן, אבל בסוף זה קרה".
"בנאפיס בכיתי כל היום, סבלתי מאוד - אבל הקונספט של מסעדנות קרץ לי"
באודישן שלה ב"משחקי השף" הגישה נוסי פאי תפוחים אמריקאי עם גלידת זעתר וקראמבל הל וקינמון. אולם את הטעימה הראשונה שלה מעולם המסעדנות קיבלה רחוק-רחוק משם, במסעדת הנאפיס בבאר שבע.
"עד הקורונה הייתי באיזו מגמת עלייה, התחלתי למלצר בנאפיס וממש נדלקתי על התחום", מספרת נוסי. "בכיתי שם כל היום, אבל כשבאתי לצאת משם אמרתי לעצמי שסבלתי מאוד, אבל הקונספט של לארח ומסעדנות ואוכל - הדברים שאני מכירה מהבית - יש משהו בעולם הזה שקורץ לי. וילדה חצופה התקשרה לעידן, המנהל של כרמים באר שבע, ואמרה לו שהיא רוצה ללמוד לנהל מסעדה. הוא ענה ש'מהמם', ואם אני רוצה למלצר או לברמן, אז באתי להיות ברמנית", היא צוחקת. "בבר היה את הפתח למטבח, והייתה שם טבחית פס קר שהייתה פשוט מדהימה, הייתה מבחינתי קוסמת. ונדלקתי על זה, וממש רציתי, אז ביקשתי להיכנס לסטאז' למטבח. אז הייתה חצי שנה שהייתי עושה משמרת בבר - ואז יוצאת מהמשמרת ונכנסת למטבח כדי ללמוד. הייתי מבלה שם איזה 15 שעות ביום. הסחת דעת מצוינת, עד שקרתה הקורונה".
"אחרי הסגר הראשון הכל צף לי ולא ישנתי, 3-4 התקפי חרדה ביום, וכל השהות בבית, להיות כלואה עם המחשבות שלך. כבר היה לי יותר קשה להתעלם מזה שכנראה יש לי פוסט טראומה, הייתי באווירה של 'טוב לי כאן ואני מוכנה לוותר על העולם', וכשראינו שאני פשוט לא רוצה לצאת מהבית אז הגיעה ההחלטה להביא את טוני".
"טוני הולך איתי לפסטיבלים, אז הצילומים היו יחסית מתונים עבורו"
בזכות נוסי - והכלב השחור והמתוק שלה, טוני - נחשפו רבים מצופי ערוץ 13 בפעם הראשונה לטיפול הייחודי לפוסט טראומה שניתן באמצעות כלבים. "אנחנו לא זוכרים איך הגעתי לכלבי שירות, עד היום לא ברור לי, יש לי הרבה חורים בזיכרון מהתקופה הזו", היא מספרת בפתיחות. "אמא שלי אומרת שאני פשוט ירדתי מהחדר, ואמרתי לה שדיברתי עם מישהו בשם דודיק שאחראי על הכשרה של כלבי שירות, והוא אמר לנו לבוא. אמא שלי אומרת שזו פעם ראשונה שביקשתי לצאת מהבית, אז זה היה ברור שהולכים. הגענו לשם והפגישו אותי עם נטשה, אחות של טוני, רק כדי לראות איך אני עם כלב ואם זה עוזר, וזה עזר. חזרנו שוב, התאימו לי את טוני והתחלנו את התהליך".
איך הוא עוזר לך בפועל?
"אין דבר כזה להישאר במיטה לישון, חייב להוציא את הכלב לפיפי בבוקר. אז זה כבר מאוד מפעיל, מוציא אנרגיה. מעבר לזה, טוני ממש מאולף לפעולות שעוזרות עם פוסט טראומה, הוא אולף להריח רמות מאוד נמוכות של הורמון שנקרא קורטיזול שאנחנו מפרישים בזמן חרדה. באימונים היו מביאים לי צינור עם צמר גפן שאני מכניסה לפה, כותבת להם כמה חרדה אני מרגישה מ-1 עד 10, והם פשוט אילפו את טוני להריח את זה, אפילו לפני שאני מרגישה את זה. אז הוא מתחיל להציק לי הרבה לפני ההתקף, ללקק, לדרוש תשומת לב. הוא גם ממש חוצץ ביני לבין אנשים, יודע לשים את עצמו כדי לתת לי ספייס - הוא לא יתקוף, הוא ממש אוהב אנשים, אבל הוא שם כדי לתת לי את הביטחון שאני יכולה להיות עצמאית. כי ברגע שהוא מתחיל להציק, אני יכולה לצאת מהסיטאוציה, לנשום, להיות מודעת לפני שמגיע השיא".
איך הוא הסתדר עם הצילומים והטלוויזיה?
"באודישן הוא ממש שכב בצד, ברגוע, לא עשה כלום - אז זה הסטנדרט. נתנו לי הפסקות, הוא יצא לעשות פיפי, הוא היה תותח. אבל הוא הולך איתי לפסטיבלים, אז זה היה יחסית מתון. כשעשינו את הקטע של ההליכה בחדר, היה רגע שהוא נבהל מהדבר הזה שבא אחריי, המצלמה".
כל ניסיון להוציא מנוסי כל פרט שהוא לגבי העונה של "משחקי השף", שצולמה כבר לפני חצי שנה, מעלים חרס. "אסור לי להגיד כלום, ממש כלום", היא צוחקת במבוכה. "אני מגדירה את זה בתור חוויה טובה. זה היה מיוחד ברמות, הפקה חמודה, אנשים מקסימים. לי היה סופר כיף. הם אהבו את המנה שלי, זה היה ממש כיף. אני חולה על יוסי שטרית, הוא בן אדם מאוד מיוחד בעיניי, אבל הם כולם הכי אמפתיים, הם גם התייחסו אליי אולי ברכות, אבל ברכות שהגיבה למי שאני בתור בן אדם ולא כי אני נכה וכי צריך להתייחס אחרת".
באודישן שלה סיפרה נוסי שהיא עובדת באחת המסעדות הנחשקות בבאר שבע, "בסטורי". "אני עדיין בבסטורי, הם בתכלס גידלו אותי", היא מספרת. "התחלתי שם כטבחית לפני 3 שנים, אלעד לקח אותי פרויקט והפך אותי למקצוענית שאני, ודאג שהפס יהיה פיקס ולא מלוכלך ושאני אעבוד בקצב. אחר כך טיילתי קצת, פתחתי וניהלתי את הפטיסרי של עידן בן ברוך בשכונת רמות לפני המלחמה, ואז המלחמה קרתה והייתי צריכה רגע. אבל אז חזרתי לבסטורי, הפעם בתור מלצרית, רציתי קצת יותר אנשים, קשר, ללמוד שירות איכותי. ועכשיו אני עושה גם וגם".
כשמה הכיוון עכשיו?
"החלום שלי זה לגמרי להקים מסעדה ולהיות הבעלים. אני מאוד אוהבת לבשל, אני רוצה להחליט על התפריט ולתכנן תפריט, אבל תמיד החלום היה לעשות מסעדה. לא בהכרח להיות במטבח. גם".