מאז התגייס לצבא לפני כעשור התרגל ש', בן 28 מאשכולות, לשמור הכל בפנים - בין אם להדחיק רגשות, ובין אם לשמור על סודיות הפעולות בהן השתתף. אולם כעת, יחד עם חבריו לצוות ספקטור, ש' פונה אל הציבור, חושף את שעבר עליו במלחמה, ומקווה לגייס מספיק כסף כדי לטוס עמם לשבוע במסגרת טיפולית באירופה, בה יעבדו את החוויות הקשות שעברו במלחמה - ובראשן פיצוץ מטען שבו נהרג חברם לצוות, רס"ם במיל' חן גרוס ז"ל.
"זה מלווה בהרבה חוסר נוחות", מתוודה ש' בשיחה עם וואלה שבע. "אנשים לא מרגישים בנוח לבוא ולבקש, זה סותר כל מה שהתרגלת גם בסדיר וגם במילואים, לשמור את הכל בפנים. גם ברמה המבצעית, ביטחון מידע וכל העניין של לא לספר, וגם ברמת החוויות - לשמור כל דבר שקורה בתוך הצוות. אז זה משהו שמוציא מאזור הנוחות, בדיוק ההיפך ממה שאנחנו רגילים".
צוות ספקטור הוא צוות מילואים מיוחד אשר פועל תחת יחידת הקומנדו מגלן. "זה לא צוות אורגני, אלא צוות שמורכב ממחזורים שונים, גם בסדיר וגם במילואים. אנשים שעברו לצוות כדי לעשות בתכלס קצת יותר", מסביר ש'. "הצוות הוביל במשך שנתיים ויותר את כל היחידה ואת חטיבת הקומנדו, גם בעזה וגם בלבנון, עם ממוצע של 400 ימי מילואים לכל לוחם בצוות - אני על איזה 410 ימי מילואים, והיד עוד נטויה עם המצב שקורה", הוא אומר בחיוך תשוש.
את הפעילות בה נפל חברם גרוס, מספר הלוחם מדרום הר חברון, הוא לא ישכח. "גויסנו ב-7 באוקטובר, וכבר באותה שבת נהרג לוחם אחר בצוות, עומר גברה, שנהרג במארב של מחבלים בצומת ליד שדרות. נלחמנו בחודשים הראשונים בעזה, ואז בלבנון, ואז שוב בעזה עד חודש יוני האחרון. ב-5 ביוני נכנסנו לאזור חאן יונס, ולמחרת נכנסנו לבית שהופעל בו מטען. ארבעה לוחמים נהרגו: שלושה לוחמי יהל"ם, וחן גרוס. מפקד הצוות היה הכי קרוב למטען אחרי ההרוגים ונפצע ממש קשה, ואני ועוד כמה לוחמים נפצענו מקריסת המבנה. היה לי שבר בקרסול, ועוד פגיעות חיצונית, קצת הדף, קצת מכות. וזאת בעצם הנקודה האחרונה שעשינו מילואים, משם זה היה לאשפוז ושיקום בסורוקה".
"המסע הזה לאירופה הוא בעקבות האירוע הזה, זה חלק מתהליך של הצוות. עשינו כבר כמה דברים קטנים, אבל לא משהו בסדר גודל כזה, של כמה ימים בסביבה אזרחית וטיפולית, לדבר על הדברים שהיו, על ההתמודדות".
"בתוך המסגרת הצוותית קצת יותר נוח לפתוח ולשתף"
"היכולת להתמודד היא לא מאוד מפותחת בקרב לוחמים", אומר ש'. "בתור לוחם אתה לומד להתעלם מכאב, גם פיזי וגם מנטלי. אז יש פה משהו מורכב, פתאום לא להתעלם ולהתייחס לדברים האלה. גם ברמה האישית וגם הצוותית".
אתם לא חוששים לעבור את התהליך ולפגוש את הקושי כשאתם "תקועים" במדינה אחרת?
"זה הולך להיות מאתגר וקשה, חד משמעית, כי כן יש קושי נפשי גדול. אבל בגלל שזה קורה במסגרת שהיא צוותית של החברים, הלוחמים, שחוו אותם דברים, אז זה מאוד עוזר רגע לפתוח ולדבר ולשתף. אני יכול להגיד על עצמי שאני מרגיש לא בנוח לדבר על הדברים שקרו שם עם אנשים חיצוניים שלא היו שם, או שלא היו בעזה. מרגיש לי שהם לא באמת יכולים להבין. ודווקא בתוך המסגרת הצוותית כן יותר נוח לבוא ולפתוח ולשתף".
חברי צוות ספקטור פנו למימון המונים בסך 80 אלף דולר, ונכון להיום, 19 בנובמבר, עומד הסכום שגויס על כ-22 אחוזים. לתרומה לחצו כאן