הזמן עף כשנהנים: ב-21 בספטמבר 2015, שוחק המשחק הראשון באצטדיון 'טוטו באר שבע ע"ש יעקב טרנר, או איך שאנחנו רגילים לקרוא לו - אצטדיון טרנר'. 10 שנים עברו, אבל איך שאצטדיון אחד, משנה מועדון. 10 שנים שבהם הפכה הפועל באר שבע מעוד קבוצה בליגת העל, שלפעמים גם יורדת ליגה, למועדון צמרת שלא יורד מתחת למקום הרביעי.
בעשר השנים ש'טרנר' קיים באר שבע חגגה שלוש אליפויות 40 שנה אחרי השתיים הקודמות וסיימה שלוש פעמים כסגנית. היא זכתה גם בשלושה גביעי מדינה מתוך ארבעה גמרים, גביע הטוטו אחד וארבע זכיות באלוף האלופים. היא גם השתתפה פעמיים בשלב הבתים של הליגה האירופית פעם אחת של הקונפרנס ליג והייתה רחוקה פנדל אחד של מהראן ראדי מלהעפיל לליגת האלופות. ב-10 השנים האחרונות, באר שבע ניצחה באצטדיון הזה כמעט את כולן, כשבין השמות שהרגישו את הר הגעש ב'טרנר' ניתן היה למצוא מועדונים כמו אינטר, אולימפיאקוס, סלטיק ועוד.
האצטדיון הזה רשם שיא של 56 ליגה ללא הפסד להפועל באר שבע, כשההפסד הראשון בליגה היה במשחק שבו חגגה הקבוצה אליפות שלישית ברציפות. הוא רשם גם 4 משחקים ששלושה מהם הנבחרת הלאומית ניצחה ואחד הסתיים בתיקו.
10 שנים עברו מאז ש'טרנר' הוקם, אבל הסיפור של האצטדיון הוא לא רק התארים, הניצחונות והעובדה שבזמן הזה היא הפסידה רק 23 משחקי ליגה בבית. הסיפור הוא מה שהאצטדיון הזה מספר. הסיפור הוא אצטדיון אחד שהגדיר מחדש מועדון אחד, שבשום מקום אחר בישראל, אין מקביל לו בחשיבות של אצטדיון כדורגל לעיר. זהו סיפורו של אצטדיון 'טרנר', או כפי שעשרות אלפי אוהדים קוראים לו: הבית של הפועל באר שבע.
"חיים את הסיפור"
נכון, לצד הרגעים השמחים, דמעות האושר והשיאים שהאחרון שבהם הגיע רק במחזור האחרון עם 0:7 מוחץ על טבריה, היו גם נקודות ציון פחות משמחות. ההפסד 6:1 למכבי תל אביב הוא אחד כזה, אבל היו גם רגעים שפחות קשורים לכדורגל כמו הליקויים בגג שהתגלו וגרמו לסגירתו באופן זמני, המשחק מול סכנין שפוצץ עקב פריצת אוהדים לדשא וקטטה עם אוהדי היריבה שיכול להיות שעלתה למועדון באליפות בעונה שעברה ועוד. יחד עם זאת, הזיכרונות ש'טרנר' מביא עימו יישארו לכל החיים, הסיפור של 'טרנר', זה סיפור שהנכדים ייספרו לנכדים שלהם. הם ייספרו על האליפויות כמובן, על הניצחונות הגדולים, על המנואלה הראשונה בארץ והתפאורות שעשו שם באירופה, על ניב זריהן שחתם בקבוצה וסיפר שזה חלום ילדות שלו לשחק ב'טרנר' למרות שהאצטדיון הוקם פחות משנה למעבר שלו מאשדוד והם יספרו גם על שורד השבי יאיר הורן שהשתחרר משבי חמאס והדבר הראשון שביקש לעשות אחרי כמעט 500 ימים בשבי הוא לעבור במסוק מעל האצטדיון כדי להרגיש סוף סוף בית. הם ייספרו שבאצטדיון הזה ערן זהבי שבר שיא שערים לשחקן נבחרת, שהם ראו פה שחקנים גדולים כמו ורג'יל ואן דייק, ריקרדו קווארסמה, מאורו איקארדי ואיבן פרישיץ', אבל גם יהיו גאים בשחקנים כמו טוני וואקמה, ג'ון אוגו, אובידיו הובאן, ז'וסוואה וקינגס קנאגווה ולוקאס ונטורה ששיחקו פה לצד אליניב ברדה, מאור מליקסון, מאור בוזגלו, מיגל ויטור ואחרים. הם ייספרו על הקסם של האצטדיון.
"זה מטורף, אבל עדיין בכל פעם כשאני מגיע, בחצי דקה הראשונה אני פותח את החלון ומסתכל על הדשא וזה עדיין מרגיש לי כמו הפעם הראשונה", מספר כרוז הבית אופיר בן שטרית שהיה שם מהמשחק הראשון. "אני עדיין מנסה לשמור על זה, על ההתרגשות הזאת, כי בפעם הראשונה שזה יעבור לי, אנחנו כבר נחשוב על אצטדיון רוביק", לדבריו.
"לפני המשחק הראשון, אתה במחשבה על הגול הראשון, הניצחון הראשון, אתה מבין שכל דבר שקורה פעם ראשונה הוא היסטוריה ואתה חלק מזה", הוא משחזר. "כשנכסנו ל'טרנר' החלום היה לקחת אליפות, לא ידענו שנחגוג אליפות. זה יהיה קיטשי להגיד שזה הבית השני שלי, אבל זה סוג של בית. זה הכי לא אובייקטיבי, אבל בשבילי, מהרגע הראשון שנכנסנו ל'טרנר, זה הפך להיות: יש את כל האצטדיונים בעולם ויש את 'טרנר'. אי אפשר להשוות את האנרגיות שיש במקום, את החמימות שיש במקום, את איך שהמקום שואב לתוכו את הקהל והשחקנים להאמין שיכולים לקרות פה דברים שלא יכולים לקרות בשום מקום אחר. היו משחקים שהקהל הביא את הגול או את המהפך והניצחון והיו משחקים שאני הרגשתי שהשפעתי על התוצאה. האצטדיון הזה לא דומה לשום אצטדיון אחר. ל'טרנר' יש סיפור", מסכים בן שטרית. "זה סיפור של עיר, סיפור מעבר מפריפריה מוזנחת שבשנים מסוימות לא רצו לקבל את הקבוצה כי היא הייתה רחוקה, שב'וסרמיל' האוהדים לא השפיעו ולכרוז לא הייתה משמעות, לעיר שהפכה למרכז שהגיעו אליו גם קבוצות מהאריות של אירופה והפסידו פה. זה סיפור שנבנה ואנחנו חיים את הסיפור".
בן שטרית הגה את הסלוגן "THIS IS TERNER" שהפך מזוהה עם המועדון והיום הוא הרבה יותר מעוד משפט קליט שכרוז אומר כשהקבוצה שלו מבקיעה. "זה נכנס להיות סוג של הפנים של האצטדיון", הוא אומר. לפני שלוש שנים, בחצי הגמר מול מכבי תל אביב, הכרוז שם כרז באנרגיות גם את הגולים של מכבי וגם את שלנו, באינסטינקטיביות והקהל צעק THIS IS TERNER, למרות שזה היה בבלומפילד. זה הרבה מעבר למה שחשבתי שזה יהיה. אפילו בלדים בבלומפילד ובסמי עופר לפני איזה שלוש שנים כתבו 'דיס איז בלומפילד' ו'דיס איז סמי עופר'. הכרוז של מכבי תל אביב כרז פעם 'דיס איז מכבי' במשחק מולנו. זה הפך להיות מפלצתי".
לדבריו, "בסוף העונה הקודמת זה הרגיש שזה הפסיק לרגש כמו בהתחלה והתחילו להתרגל לזה". אז אופיר החליט לשדרג את המוצר. "רציתי לתת לזה טוויסט חדש ובשנה האחרונה התחלתי ללמוד וידאו ו-AI ואמרתי לעצמי שכשאהיה מספיק מקצועי, אעשה משהו שמיוחד ל'טרנר' ובמשחק האחרון העליתי וידאו שחיבר את כל האלמנטים, את התשוקה הזאת שמיוחדת לבית שלנו. לא עשו את זה בארץ עדיין".
האוהדים, התפאורות, המנגינה של האנדרטייקר והיום גם התאורה והסרטון שמוקרן בפתיחת המשחק, הפכו לחלק מהחוויה שאמורה לגרום לאוהדים להגיע קצת קודם, כדי להתרגש ולאצטדיון זהו חלק מהטקס שהופך אותו למרתיע יותר.
הקסם של 'טרנר': הרעב חזר
אחד שראה אצטדיונים מימיו אחרי שהוא שיחק בקבוצות כמו צ'לסי, אספניול, הרטה ברלין ועוד ולימים הפך לשחקן שהבקיע הכי הרבה באצטדיון המיוחד הזה הוא בן שהר, שהגיע לבאר שבע ואחרי שהחליף מדינות כמעט כל עונה, מצא ב'טרנר' בית. "עם עובדות אי אפשר להתווכח ונשארתי פה 5 שנים", אומר שהר. "היה לי ולמשפחה שלי מאוד טוב בבאר שבע, הבקעתי פה המון שערים והילדה שלי שנולדה בבאר שבע אומרת שהיא באר שבעית. יש לנו המון חברים בבאר שבע והמכלול גרם לזה שזו תקופה מאוד חשובה, זה פרק שמח, מוצלח ויציב מאוד בקריירה שלי", הוא נזכר.
"אני התחלתי בבאר שבע, כש'טרנר' התחיל ולא ידענו למה האצטדיון הזה יהפוך. אני באתי בקיץ מהולנד והגעתי לאצטדיון החדש כי זה היה חלק מהשיווק של הפועל באר שבע, שיש אצטדיון חדש. עשיתי שם סיבוב עם חבר והרגשתי כבר אז שזה הולך להיות הר געש, עוד לפני שהתחילה העונה. מסתבר שצדקתי. כמובן שזה היה ביחד עם היכולת שלנו והקהל הזה, שב'טרנר' אתה מרגיש אותו עליך. מאז הטיול הזה עם החבר שלי, קרו הרבה דברים יפים באצטדיון".
לדבריו, "הייתי באצטדיונים הרבה יותר מפוארים וגדולים יותר באירופה, אבל ל'טרנר' יש איזשהו קסם משלו. הגיעו לפה קבוצות גדולות וניצחנו אותן. נכון שהייתה לנו גם קבוצה חזקה, אבל גם 'טרנר' שהוא 'טרנר', זו חוויה מאוד חזקה. אני זוכר שאמרנו שקבוצות מפחדות לשחק נגדנו באצטדיון, עוד בחימום, זה באמת הרגיש ככה. הרגשנו שאנחנו יכולים לעשות הכל. מה שנותן לך את הכח ב'טרנר' זו הידיעה שיש לך את הקהל הזה מאחוריך, גם מאחורי השער. זה היה מאוד עצמתי ויש לך את התחושה הזאת שאתה תמיד יכול לחזור ולהבקיע ב'טרנר'. אני זוכר שהרבה פעמים הייתה לנו מחצית ראשונה פרווה, לא היינו מספיק טובים ואז אתה חוזר בשנייה הזאת עם כל הטירוף שיש שם, אתה יודע שאתה יכול לנצח בכל רגע נתון ועשינו הרבה מהפכים ושערים בדקות אחרונות".
גם אחרי שעזב את באר שבע כמלך השערים של האצטדיון, עד היום 'טרנר' זה מקום מיוחד עבור בן.
"כשחזרתי לשחק ב'טרנר' מול הפועל באר שבע, עם מכבי פתח תקווה, הייתה לי תחושה שאני מבקיע והבקעתי. לי אישית, יש באצטדיון הזה תחושה כזאת שאני תמיד יכול להבקיע. יש אצטדיונים מאוד יפים, אבל אצטדיון 'טרנר' הוא אצטדיון מאוד ביתי, בטופ 2 בארץ, אולי יחד עם טדי. זה אצטדיון שצריך לדעת לשחק בו ולא תמיד זה כזה פשוט, כשהקהל הוא עליך. כשיש גול, האצטדיון רועד וכשפחות טוב, אתה גם מרגיש את הקהל וצריך שחקנים שידעו להתמודד עם זה. אהבתי לא רק את המגרש עצמו, אלא גם את הדברים מסביב, את חדרי ההלבשה ואת המקום מפגש באצטדיון עם המשפחות, הכל. 'טרנר' הוא מגרש סופר ביתי ואיכותי. יש לי הרבה חוויות מהאצטדיון הזה, כשמה שזכור לי במיוחד זה הגול ניצחון מול אינטר כמובן, במהפך וגם הגול במשחק האליפות מול סכנין", עוד מהפך. היו לנו תקופות טובות יותר ופחות טובות בשנים שהייתי בבאר שבע, אבל שכשנכנסנו לחדר ההלבשה, ידענו שיהיה בסדר. זו לא קלישאה, אבל באצטדיון הזה, ידענו שאנחנו יכולים לנצח כל קבוצה שתבוא. וזה מה שקרה. אני מאוד מאוד אוהב את 'טרנר' ומקווה שבאר שבע יחזרו לשנים האלה".
ועם האוכל בא התיאבון ולמרות שבשנים האחרונות היה נראה שהקהל פחות מגיע והאצטדיון לא תמיד מלא, עושה רושם שהרעב חוזר. האווירה, התפאורות וראש העירייה רוביק דנילוביץ' שכבר חושב על השלב הבא שהוא להרחיב את האצטדיון. האם הקהל של באר שבע מצדיק אצטדיון גדול יותר? כנראה שלא. מצד שני, גם טרנר ודנילוביץ' לא ידעו לפני 10 שנים, כששוחק המשחק הראשון, שהם יצרו בית קסום לאוהדי הפועל באר שבע. לא ידעו שעשר השנים הראשונות זה רק החלק הראשון בסיפור.