בתחילת השבוע תיפתח שנת הלימודים החדשה ובבית הספר 'רוטמן' שבכפר הנוער אשל הנשיא, השמחה תהיה כפולה. נתיב ביתן, תלמיד שכבה י"ב של בית הספר שמיועד לנערים ונערות מוכשרים ואינטליגנטים עם אוטיזם בתפקוד גבוה, יגיע עם שתי מדליות בהן זכה באליפות העולם בשחייה שנערכת בימים אלה בעיר בנגקוק שבתאילנד, ואותה מקיימת עמותת וירטוס.
נתיב, בנם הצעיר של שלום ואסנת ביתן, סיים ראשון את משחה 50 מטרים פרפר לגילאי 19, כשהוא קובע שיא אישי של 27.16 שניות. גם במרחק הכפול זכה נתיב בזהב (שיא אישי: 1:03.58 ד'). ב-100 מטרים חתירה הוא סיים שלישי ב-59.28 שניות. את גמר הבוגרים הוא סיים במקום השביעי, כשהוא קובע שיא אישי (58:86 שנ').
"זו התרגשות מאוד גדולה", משתף אבא שלום, חקלאי ממושב זרועה שמלווה את בנו לאורך כל הדרך. "לא כל אדם בתחום הספורט ההישגי מגיע למעמד הזה. עמותת וירטוס, שדרכה נתיב הגיע לתחרות, מטפחת את הספורט ההישגי לנוער ולילדים בעלי מוגבלויות, אבל בסופו של דבר, מי שעושה את העבודה הקשה אלה המאמנים שלו , אמיר (פיש) כהן ומיכל גזית, וכמובן נתיב עצמו. הילד קם כל בוקר בשעה 4 ורבע, חורף או קיץ, ברבע לחמש הוא כבר בבריכה בשער הנגב עד לשעה שבע. אז הוא מתארגן ומגיע לבית הספר, חוזר לעוד סשן של שעתיים בבריכה, ואחר כך אימון כושר. 3-2 אימונים ביום, כל השבוע".
ספר קצת על ההתחלה
"זה התחיל בגיל 11 וחצי. היה לו קשה בתחום של הספורט בבית הספר ובכלל. הוא יספר לך".
נתיב, מה אתה זוכר מאותם ימים?
"זה היה בסוף כיתה ה', כדי להניע קצת את הגוף. באיזשהו שלב, המאמן שלי אמיר 'פיש' בא אליי ואמר לי 'אני ואתה נשנה את העולם'. מאותו זמן האימון האחד הפך לשלושה, שישה, שבעה, והיום זה עומד על תשעה אימונים בשבוע, אליהם אפשר להוסיף שלושה אימוני כושר. לי זה הוכיח שאתה צריך רק בן אדם אחד בחיים שיאמין בך כדי להצליח. עבורי זה 'פיש', האחד והיחיד".
בגיל 14 זכה נתיב במקום השלישי באליפות אירופה במשחה ל-50 מ' פרפר, ובגיל 15 הוא דורג חמישי בעולם בפרפר וחתירה לבני גילו.
איך התכוננת לאליפות העולם הנוכחית?
"ההכנות לא היו פשוטת, אלה היו שנתיים של מלחמה. חצי שנה המקום שהייתי מתאמן בו ('הידרו' שער הנגב) היה סגור, ואז עברתי להתאמן בערד. חודש לפני אליפות ישראל וחודשיים לפני אליפות העולם, פרצה המלחמה באיראן, והנה עוד מדרגה שקצת הורידה. אחרי אליפות ישראל כל הנבחרת יצאה לפגרה ואני נשארתי עם פיש להתכונן. כל הסיטואציה לא הייתה קלה. בשנתיים האלה עברתי מה שאני לא מאחל לאף אחד בגילי לעבור, ויחד עם זאת להמשיך כשאתה חושב מה האחרים עושים, אנשים נופשים ואתה במים. צריך להתרכז במטרה אחת שזו התחרות כדי שהייצוג יהיה הכי טוב שאפשר לא לוותר לא להיכנס לשאננות, להמשיך, להמשיך, להמשיך".
ואז ההמנון על הפודיום.
"לצערי הרב הייתה 'תקלה' ולא השמיעו את ההמנון, אבל שרנו אותו חזק. בלב אמרתי, לפחות הבאתי משהו למדינה בתקופה הקשה הזו. ועכשיו אני מתכונן למשחים הבאים".
רואה את עצמך שחיין פאראלימפי?
"יש עוד הרבה זמן לחשוב של זה. יש לי שאיפות וחלומות אחרים מעבר לעולם השחייה. אני מקדם פרויקט שנקרא 'נתיב ללב' שהמוטו שלו זה כבוד, אהבה, סובלנות לכל בן אדם באשר הוא. המיזם נולד בעקבות חוויות ילדות לא פשוטות שעברתי. שכשהייתי בבית הספר היסודי חוויתי אלימות פיזית ומילולית שדי הרחיקה אותי מעולם הלמידה והחברה. במהלך הזמן, כשקצת התבגרתי, ובתחילת התיכון, החלטתי שאני רוצה לעשות מעשה ולדאוג שאנשים נוספים או ילדים לא יחוו את זה. זה התחיל בתור פרויקט שהיה מבוסס על החתמות של ראשי ציבור וראשי מועצות. הגעתי עד לראש הממשלה בנימין נתניהו. אבל הפוליטיקאים, משני צדי המתרס, חוץ מלחתום על המסמך, לא עשו דבר, והבנתי שכדי להזיז עניינים, צריך להתחיל מלמטה ולא מלמעלה".
ואיך עשית את זה?
"התחלתי בהרצאות (בקרוב מאוד אסגור את ההרצאה ה-40), בפני נציגי צבא, בפני סטודנטים ואנשי חינוך. השנה גם מימשתי פרויקט בית ספרי נוסף בין אשל הנשיא לבית הספר שאני לומד בו, שנקרא "שווה להיות שווה", כשהמטרה היא להעביר את הערכים של 'נתיב ללב'. אני לא מהטיפוסים שמדברים על האוטיזם, אם אנחנו מסתכלים על בן אדם כבן אדם בהגדרה שלו, הוא יוכל לממש את עצמו בצורה הכי טובה. אני מקווה מאוד, שאחרי שאסיים את האליפות הזו, אוכל להרחיב את הפעילות הזו. ואני מנצל את ההזדמנות לצאת בקריאה לראשי הציבור והרשויות, בתי ספר, ולכל מי שמוכן לתרום ולעזור לדור העתיד ולעולם העתיד, שיידע שיש פה פרטנר ואשמח לפגוש אותו".
האב שלום מוסיף: "עבורי זהו 'סיפורו של אלוף'. מהמקום הנמוך שהוא התחיל והגבהים שהוא הגיע אליהם. אני פונה למנהלי בתי ספר שיהיו שותפים לפרויקט 'שווה להיות שווה'. שידברו עם המנהלים ב'רוטמן' כדי להפיץ בכל הארץ. פשוט חובה. הם עשו משהו ובדקו אותו בבית הספר 'רוטמן', וזה הפך להיות משהו כדאי לכל מנהל ומורה בבית הספר.
"האוטיזם הוא חלק מכל הסיפור הזה, לא הכול. נתיב לקח את הדבר הזה ואמר אני לא רואה בזה מגבלה. מישהו הגיב לו באחת ההרצאות: 'לא אתה הבעיה, אנחנו הבעיה שלא מבינים כלום. אתה מסביר לנו איך צריך להתנהג'. וזה באמת ככה. הוא נתן הרצאה בעומר למורים. הם 'עפו' עליו: 'שמת לנו מראה שבן אדם עם הזמן מאבד את זה, רואה את הדברים אחרת, ובא ילד ומציג, בלי משוא פנים ובצורה בהירה עם הרבה שכל ורגש. רמת הניתוח שלו זה ל-8-200".