חוזר הביתה

קצת לפני שהמלחמה עם איראן הסתיימה, נשיאת הפועל באר שבע הטילה "פצצה" משלה, ספורטיבית כמובן, והחזירה את הבן האובד, אופיר דוידזאדה לבירת הנגב. עוד טרם חתימתו, כשרק הועלתה האפשרות שהמגן השמאלי יגיע לטרנר, שחקן הבית ממוצא פרסי הפך לאויב העם הרשמי של אוהדי הפועל באר שבע, כשבבית האדום ובצמוד לאצטדיון רוססו כתובות כנגד חזרתו.

"דוידזאדה לא ילבש (שוב) אדום" כתבו האוהדים ולאחר חתימתו, ברחבי העיר אף נתלו כרזות נגד השחקן עם הכיתוב "מבוקש" ו"ירק לבאר ששתה ממנה". הנרטיב של אוהדי הפועל באר שבע שיצאו כנגד השחקן הוא שהוא "עשה הכול כדי להשתחרר מהפועל באר שבע לאירופה וכשחזר, העדיף את הכסף הגדול של מכבי תל אביב, למרות שחתם על סעיף שאם יחזור לשחק בארץ, ישחק בקבוצת האם שלה, או ישלם פיצוי גבוה. אלא שהאמת, איך נאמר, שונה מהסיפור ששונאי דוידזאדה מספרים. אבל למה להרוס "סיפור טוב" עם עובדות.

אלונה ברקת שלקחה קשה את מעברו של השחקן למכבי תל אביב, תבעה את השחקן במוסד לבוררות בסך של חצי מיליון יורו, ובמהלך הבוררות שדחתה את התביעה, התגלו העובדות כשלמרות ששני הצדדים עסקו בסעיף עליו חתם או לא, הבורר בכלל התמקד בשאלה האם הכדורגלן נתן עדיפות להפועל באר שבע או לא.

"מבחינתי, אחרי שהבנתי שבגנט הבבלגית לא רוצים אותי, היה לי מובן מאליו שאת העדיפות הראשונה אתן להפועל באר שבע", סיפר דוידזאדה, אז כשחקן מכבי תל אביב, בפודקאסט "ספורטקאסט7", העוסק בהפועל באר שבע בהרחבה. "רציתי לראות מה קורה עם המועדון שבו גדלתי וכשזה לא הסתדר, מכבי תל אביב העריכו אותי והיו רציניים. יש החלטת בורר והוא אמר את האמת", סיפר המגן והוסיף: "המטרה שלי הייתה לצאת לאירופה ואני שחקן ששיחק בבאר שבע 8 שנים באופן מקצועי. ידעתי שאם אחזור לארץ אשחק בבאר שבע, לא חשבתי שיהיו כל כך הרבה בעיות. בגלל זה חתמתי על הסעיף הזה".

עורך דינו של דוידזאדה, שי מלכה, שייצג אותו בבוררות לצד עו"ד אייל אברמוב, התראיין באותה הפלטפורמה ותיאר את השתלשלות האירועים: "באר שבע ומי שניסח את ההסכם הזה ידע טוב מאוד שאי אפשר להגביל את עיסוקו של השחקן אחרי שהוא עוזב את הקבוצה, ובבאר שבע קיבלו עליו המון כסף. המטרה הייתה לקבע אותו, שיחזור להפועל באר שבע. לאופיר היה הסכם ואופיר רצה לקיים את ההסכם שלו ואפילו עשה מעשים אקטיביים כדי לחזור להפועל באר שבע".

יש לציין שלפי פסק הבורר, אופיר לחץ על הסוכן שלו להיפגש עם אלונה ברקת ואף שלח לה הודעות. לבסוף הייתה פגישה בבית של נשיאת המועדון, שם זה התפוצץ.

"מי שמכיר את אופיר יודע שהוא תמים, לא מניפולטיבי, ומה שיש לו הוא אומר", ציין עו"ד מלכה. "באותה נקודה, לפי ההתרשמות שלי, נכנס האגו. היא אמרה בהליך הבוררות שבו היא העידה שזו הייתה חוצפה מצידו, בבית שלה להעלות את מכבי תל אביב. אני מניח שבהתחלה בהפועל באר שבע כן רצו להחזיר את אופיר, אבל הבינו שהוא לא יחזור בשכר הקודם שלו. מבחינתו בצדק ומה גם שיש את עניין גנט שגם דרשו עליו מיליון יורו. לעניין האגו, הצטרף גם העניין הכלכלי והם לא היו מוכנים לשלם לגנט את הכסף שדרשו. אופיר מבחינתו, עשה את המקסימום כדי לחזור להפועל באר שבע ולקיים את ההסכם, ואילו הפועל באר שבע, גם מבחינה כלכלית, לא היו מוכנים להחזיר אותו כי זה לא התאים לכיס שלהם. אני חושב שאופיר לא היה האישיו בתביעה. אחת היה האגו ושתיים ההתמודדות של הפועל באר שבע מול מכבי תל אביב על האליפות באותה תקופה", הוסיף מלכה וסיכם: "אני הצטערתי לראות את אופיר מתקבל באצטדיון עם שריקות בוז, הייתי באצטדיון.

אלונה ברקת התראיינה באותה תקופה ואמרה שאופיר דורש סכומים גבוהים ובגלל זה הוא לא בהפועל באר שבע. אחרי כמה זמן הוא חתם במכבי תל אביב, ומה שהדליק את האוהדים זה שהוא הלך לקבוצה מתחרה והעדיף את הכסף, וזה לא נכון. מה שבאמת נכון הוא שאופיר רצה לקיים את ההתחייבות שלו ולחזור להפועל באר שבע. ברגע שהפועל באר שבע לא רצתה אותו ולא הסכימה לשלם לגנט, למרות שהסכים לוותר על הרבה כסף, מה ציפו האוהדים? שיילך לסכנין? לבני יהודה? הבורר קבע חד משמעית שאופיר רצה לחזור לשחק בהפועל באר שבע והדבר לא הסתייע, שלא מבחינתו, אלא מבחינת הפועל באר שבע".

דוידזאדה עצמו שנפגע מהאוהדים שניסו להוציא אותו מהכלים בכל פעם שקיבל את הכדור ושיתף על הפעם הראשונה שחזר לטרנר כשחקן יריב: "רוב האוהדים פועלים לפי הרגש, וכשהם רואים שחקן שמשחק ביריבה, מבחינתם לא משנה מה היה. מי שיגיד שזה לא עושה לו כלום, ישקר. כשחקן מקצוען הייתי חייב לשים את זה בצד, לעשות את העבודה, ואחרי זה לשבת בבית עם המחשבות של עצמך. הפעם הראשונה הייתה יותר קשה, אבל ידעתי מה הולך לקרות כי קראתי את הרע סביבי לפני המשחק".

ואם המעבר למכבי תל אביב לא הספיק, מתנגדי דוידזאדה מספרים שמה שסיים את הסיפור מבחינתם הוא העובדה שהשחקן נישק את הסמל של מכבי תל אביב, לאחר שכבש שער. תמונה אחת, צילום אחד, ובו נראה דוידזאדה עם החולצה בפה, הספיק להם כדי להחליט שהוא נישק את הסמל. העובדה שבאותן חולצות הסמל היה באמצע ולא איפה שפיו נגע בחולצה, היעדר ההוכחות שהוא בכלל נישק אותה ולא ניגב את הזיעה למשל, כמו שסיפרו בסביבתו באותם ימים, העובדה שהוא לא היה אז במכבי תל אביב זמן רב ולפעמים שחקן לא חושב מה הוא עושה אחרי כיבוש שער והאדרנלין מדבר, במיוחד שחקן כמו דוידזאדה שלא מבקיע שערים כל שבוע - כל אלה לא אופציות, למה להרוס "סיפור טוב" עם עובדות.

"ברור שהאופציה הראשונה בארץ תהיה לחזור לבית שלי", ציין דוידזאדה בראיון פרידה מהפועל באר שבע שפורסם ב"וואלה", רגע לפני שעזב לגנט. "כשאני ארצה ואהיה מוכן, אחזור לבאר שבע. החלום שלי הוא להצליח באירופה, והשאיפה היא שבשנים האחרונות לקריירה ארצה לחזור לפרוש כאן", הבטיח. ומקיים.

למרות זאת, משום מה, עם חזרתו להפועל באר שבע, התנצל דוידזאדה בפני האוהדים: "היום אני סוגר מעגל וחוזר הביתה למועדון בו גדלתי, בו נגעתי בפעם הראשונה בכדור, בו עליתי בפעם הראשונה למשחק בוגרים, בו זכיתי בפעם הראשונה באליפות ובו התעצבתי כשחקן. במהלך השנים, כמו בכל מסע, היו גם רגעים שפחות הייתי גאה בהם. אני מבין היום יותר מתמיד כמה חשובה האהבה והתמיכה של הקהל ויודע להעריך אותה באמת. מי שמכיר אותי יודע שפי וליבי שווים ולכן אני מתנצל בפני כל מי שנפגע ממני, כי לא הייתה לי כל כוונה כזו".

מאז, דוידזאדה פתח בכמה משחקים, הצטיין אפילו ובכדורגל כמו בכדורגל, ככל שאתה טוב יותר, כך כמות המתנגדים קטנה. בזמן שדוידזאדה שיחק במשחקיו במפעלים האירופים, הכתובת על הקיר ליד טרנר אמנם נמחקה, אך עדיין ניתן היה לראות מה נכתב. כיום, כמה סמלי, רגע לפני שהוא חוזר לשחק לראשונה בקבוצה אותה עזב עם אליפות, קברניטי העירייה דאגו למחוק לגמרי את הכיתוב ומי שהיה באימון הפתיחה אתמול (רביעי), ראה שדוידזאדה קיבל רק אהבה. בשבת הקרובה, שחקן הבית שכילד חלם על הבוגרים, יחזור הביתה לכתוב את הפרק האחרון בספר. וגם הוא יודע, שכל עוד הוא יהיה טוב, לאוהדים לא תהיה סיבה להרוס סיפור טוב עם עובדות לא נכונות. ואולי יום אחד, בקרוב, הבוז יתחלף בשיר אוהדים לכבודו.