סלבה קגן מאופקים, שהוגדר כנעדר מאז 1996, חזר בסוף החודש שעבר במפתיע אל משפחתו לאחר 27 שנות היעדרות, במהלכן שימש כעבד של משפחה ברוסיה.
הסיפור המדהים, שפורסם לראשונה בוואלה, החל לפני כמעט 30 שנה, כשקגן נסע לעיר סמרה שברוסיה כדי לסעוד את אביו החולה, וניתק קשר כחודש לאחר הגעתו. מאז ועד לאחרונה לא נודעו עקבותיו. אשתו ליבי יצאה לחפש אותו אך לא הצליחה לאתר אותו, וכך גם צוות הסדרה "אבודים", שניסה לאתרו כעשור לאחר שנעלם, ב-2006. סימן החיים האחרון ממנו היה ניסיון שלו להוציא דרכון, אז מסר ככתובתו כתובת של הוסטל למחוסרי בית ושתיינים.
"אנחנו בארץ המשכנו לקוות, אבל החיים נמשכו", סיפרה לינוי, בתו של קגן. "עזבנו את הסיפור, רק שלוש שנים קודם להעילמות שלו אנחנו עלינו ארצה... אחרי כמה שנים לבד, אמא שלי הפנימה שהוא פשוט נעלם, אבל מצד שני זה נותר סיפור שלא ממש היה פתור לאף אחד מאיתנו... היא אמנם התגרשה ממנו במעמד צד אחד בגירושין אזרחיים, אבל לא נישאה לאחר ובעצם חיכתה לו".
מאוחר יותר התברר כי אביו של קגן נפטר זמן קצר לאחר הגעתו לרוסיה. לדברי המשפחה, קגן נפל ככל הנראה קורבן לתרמית, נותר חסר בית והידרדר. "מישהי ממולחת אמרה 'יש לך בית כאן ואתה לא מצליח לשלם את התשלומים עליו. אני אמכור לך אותו, תקנה משהו קטן יותר ועל יתרת הכספים שיישארו לך אתה תחיה. להבנתנו, הוא הסכים, היא לקחה את כל הכסף, הוציא אותו החוצה וכך הוא נשאר בלי בית. דר רחוב", סיפרה לינוי.
במשך כעשור התגלגל קגן ברחוב, עד שנאסף על ידי משפחה מקומית שהעסיקה אותו בעבודות שדה. לפי עדויות, הוא חי בחדר מבודד, מנותק לחלוטין מהעולם החיצון, ונוצל במשך שנים. "הם ככל הנראה מעורבים בעסקים מפוקפקים שרשמו על שמו", אמר גורם מהקהילה היהודית בעיר. "הוא הועסק בצד הטכני - ובפועל הוא היה עבד שלהם".
במהלך אפריל 2025 פורסם פוסט בפייסבוק על אדם שמחפש את משפחתו בישראל דרך מתנדבת שסייעה למשפחה שאצלה שהה קגן. כך נוצר הקשר הראשוני עם בנותיו, ולאחר שלושה ימים כבר קיימו איתו שיחת זום ראשונה. "היה ברור שאנחנו רוצים אותו בבית וכמה שיותר מהר", סיפרה לינוי. "הבנו שהוא בתנאי כליאה, תנאי מחייה מינימליים... ואין לו כלום, לא מסמכים, לא טלפון. הפעלנו את כולם, אבל בסוף, מי שעשה את העבודה עם הרגליים על הקרקע, הוא הרב שלמה דייטש".
הרב דייטש, שליח חב"ד בסמרה, פעל במשך שבועות כדי לשחרר את קגן. לדבריו, כאשר הבינה המשפחה המארחת שהוא עומד לעזוב, החלה להתעלל בו. "קרעו לו את הדרכון, לקחו לו את הכסף, בסוף הם זרקו אותו מהבית ואנחנו קיבלנו אותו יום אחד לבית הכנסת, בלי בגדים, בלי אוכל, בלי דרכון, בלי כסף, בלי כלום. לקחתי אותו באותו יום, וקנינו לו בגדים להחלפה וכל מה שהוא היה צריך. הוא רצה סכין גילוח, הוא רצה סבון, תחתונים, מברשת שיניים, הוא רצה מסרק. לא היה לו כלום... אז אני הייתי צריך ללכת לקחת חדר על שמי, ולהגיד שהוא אורח שלי".
נספח משטרת ישראל בשגרירות במוסקבה, פאבל טימקובסקי, סייע ללחוץ על המשפחה המקומית כדי שישחררו את קגן, ולבסוף הדבר צלח. ב-24 ביולי, יום הולדתו ה-69 של קגן, הוא עלה על טיסה לטביליסי שבגאורגיה, שם פגש את אשתו ובתו. "הלב שלי הגיע לעוצמות רגש שלא הרגשתי בלידות", אמרה לינוי. "היה בכי מאושר, הרבה דמעות".
קגן - שעזב כאבא לשלוש ילדות, והפך במרוצת השנים לסבא לשמונה נכדים ונכדות - חזר כאמור לישראל בסוף יולי, ופגש את שתי בנותיו הנוספות ואת נכדיו. "עכשיו הוא בארץ איתנו ובמקביל מתחילים קליטה. הוא תושב חוזר. משאירים את הכאב והכעס מאחור ובעיקר מתרכזים באושר של משפחה שאחרי כל כך הרבה שנים חזרה להיות שלמה".
"זה היה קשה", אמר קגן ברוסית. "כשרציתי לחזור לא ידעתי איך אפשר לעשות את זה, חשבתי שזה לא מציאותי. אלמלא אשתי ובנותיי, זה לא היה קורה".