חרם אלים על ילדה בכיתה ד' מטלטל את אחד היישובים היוקרתיים בדרום. בפוסט שפרסם אתמול (שלישי) אביה של הילדה, הוא תיאר כיצד מצא את בתו באירוע של הכיתה כשהיא שכובה על הרצפה, מושפלת, לאחר ששפכו עליה מים.
"במהלך השנה האחרונה הילדה חשופה לחרם, השפלות והקנטות מצד קבוצה של ילדים בכיתה. חשוב לי להדגיש, אין לי אף טענה כלפי צוות בית הספר המסור שמנסה לסייע בכל דרך אפשרית ולאגף החינוך של המועצה שהיו מעורבים גם הם", כתב האב. "במהלך השנה, לאחר מספר אירועי אלימות, נחשפתי בזעזוע עמוק להודעות נאצה שנשלחו לבתי בקבוצת הוואטסאפ הכיתתית. לא אפרט מה נכתב שם כדי להגן על פרטיותם של המעורבים, רק אציין שהסרטונים וההקלטות החמורים הביאו למעורבות של סיירת החרם של אופק ראשון ונציגת אגף החינוך. הקפנו את הילדה במעטפת טיפולית שלמה, רצינו להאמין שהרע מאחורינו".
האב מספר שהחרם הגיע לשיא אתמול, בפיקניק שכבתי באחד הפארקים ביישוב. "הילדה התרגשה להשתתף וחיכתה כל היום לשעת הפיקניק, 18:00. היא הציעה שתביא איתה סלסלת פירות, הלכנו לקנות לה את הפירות היפים ביותר שמצאנו והכנו מגש מכל טוב. הילדה לבשה חצאית ורודה וחולצה לבנה חגיגית, כל כך שמחנו בשבילה וחלקנו איתה את ההתרגשות. כאן מתחיל הסיוט שלנו. הילדה התקשרה אלינו בטענה שמספר בנים הבטיחו להתנקם בה. בשיחת וידאו שמענו את הילדים ברקע, שאומרים שהם 'כולם עליה'. מיהרתי לפארק לאסוף אותה, ומיד עם הגעתי מצאתי את בתי שכובה בתנוחת עובר על הרצפה, אחרי שקבוצת הבנים הזו שפכה עליה מים ואיגפה אותה מכל הכיוונים. מזל שהגעתי בזמן".
"הילדה הבוכייה שלי, התינוקת שלי, רק בת 8, מכסה את גופה החשוף לאחר שהחולצה היפה הלבנה שלבשה נרטבה לחלוטין. הבכי והמבוכה, לצד הורה לילדים נוספים ששהו בפארק ומספר ילדים שרצו אליי לספר לי מה קרה, לא הותירו מקום לספק. אמו של אחד המעורבים הגיעה במהרה ואמרה 'מעניין שתמיד זו היא', האשמת הקורבן. איבדתי את זה, כעסתי, רתחתי, התחננתי בפני ההורים שימנעו את ההתעללות הזו שחוזרת בכל סיטואציה אפשרית".
האב סיים את דבריו בקריאה להורי היישוב להיות "יותר אמפתיים, שברירת המחדל תפסיק להיות האשמת הקורבנות. הילד החמוד שלכם הוא לא נסיך, והוא לא תמיד דובר אמת. הילדה הקטנה שלכם, כשהיא מקללת עם כמה חברות ילדה אחרת - זו לא תכונה מנהיגותית ואין במה להתגאות".
"בני טובים מחונכים לתחרותיות ולא לחברותיות"
בתגובה לפוסט, הגיבו תושבי היישוב בזעזוע. "לפני טבלת השוואה לציונים ביחס לבתי ספר אחרים, צריך להתעסק פה בחינוך", כתבה אחת התושבות, "זה הרבה יותר חשוב, והגיע הזמן שיעשו את זה כבר - ויפה שעה אחת קודם". תושבת אחרת כתבה: "קראתי את הפוסט והבטן התכווצה לי, חייבים לעצור את הנושא הכאוב והבלתי נסבל שנקרא חרם. צריך להעלות את המודעות בבתי הספר בבית ובכל מקום כדי שמקרים כאלה יעלמו מחיינו".
אמא לילדה מאותו בית ספר כתבה לאב בתגובה כי היא "מרגישה כל כך חזק את הכאב שלך, את חוסר האונים, את הזעם, את הדאגה הבלתי נגמרת. הבת שלי חוותה גם היא סוג של אלימות באותו בית ספר, לא פיזית אבל בהחלט רגשית, וקיבלנו החלטה שהיא לא חוזרת לבית הספר הזה יותר. היום היא במסגרת אחרת, מושלמת ממש. היא קמה כל בוקר עם חיוך, סופרת את הימים לחזרה לבית הספר. יש לה המון חברים, זכינו בילדה מאושרת. ההמלצה היחידה שאני יכולה לתת, מכל הלב: תמצאו את המקום הכי טוב ומתאים לילדה שלכם. אל תיכנעו לשיקולי נוחות, קרבה, הנפש שלה שווה הכל".
צעירה שעובדת במרכז המסחרי ביישוב הגיבה אף היא לפוסט וכתבה: "יוצא לי לא פעם להיתקל במו עיניי בהתנהגות מבזה של ילדים, מיסודי ועד תיכון. זה מתבטא בהשחתת רכוש, קללות ואיומים כלפי ילדים אחרים, חרמות שאני רואה ומתקשה לשתוק, ואפילו אלימות מילולית ופיזית. יש המון הורים שבטוחים שהילדים שלהם מלאכים, אני מזמינה אותם להגיע למפגשים החברתיים שלהם כשהם ללא מבוגרים ו'להתגאות'". תושבת נוספת כתבה: "רוע לב צרוף שלצערנו שובר שיאים בכל יום מחדש, ודווקא בקרב בני ובנות טובים שמחונכים לתחרותיות ולא לחברותיות".