בעוד שבוע יתקיים בבאר שבע "פסטיבל האוכל", ערב לזכרו של ליאור טקאץ', תושב באר שבע שנרצח ב-7 באוקטובר במסיבת הנובה. בערב, שיתקיים בחצר מסעדת "לס" בפארק קרסו בעיר, יוגשו מנות כשרות וקוקטיילים, שנוצרו בהשראת מתכונים שליאור יצר עבור הפוד-טראק שחלם לפתוח. בנוסף, יופיע המוזיקאי אמיר דדון, וההכנסות מהאירוע ישמשו להקמת הפוד-טראק.
"הפסטיבל יתקיים 'לאורו' של ליאור ולא 'לזכרו'", מבהירה אחותו של ליאור, אורלי פינקלשטיין, שיזמה את האירוע יחד עם עיריית באר שבע. "'לזכרו' מכניס את זה הרבה פעמים לחלק העצוב של זה, ואני רציתי להביא את האור שלו - הוא היה בן אדם שמח, וידע למצות את הדברים עד הסוף. אחד הדברים שכתבנו לו על המצבה זה שליאור ידע להפוך חלומות למטרות, ומטרות למציאות".
"ליאור מאוד אהב לבשל", מספרת אחותו, "תכננו אפילו לרשום אותו למאסטר שף. הוא רצה להקים פוד-טראק, והתחיל לכתוב תפריט כדי לעשות ערב במקום שבו הוא עבד. כשהחזירו לנו את הטלפון שלו, מצאתי שם מתכונים שהוא התחיל לכתוב. אחד הדברים שמפחידים בשכול זה להישאר לבד, וכשהחברים ממשיכים בחיים שלהם, אתה רוצה להשאיר משהו יותר חי, שיותר מדבר אותו. פנו אלינו מהעירייה לשאול איך אנחנו רוצים להנציח אותו, אם אנחנו רוצים שלט, שביל, כיכר, ואני חשבתי שאני לא רוצה משהו סטטי, זה לא באמת ליאור. אז החלטתי שאני רוצה לגרום לחלום שלו לחיות, ולהקים פוד-טראק. אחד הדברים שכתבתי בשלט שלו ברעים זה שאני מבטיחה שהמורשת שלו ומי שהוא ייזכרו ויעברו מדור לדור, וזו פעם ראשונה שאני מעזה בכלל לקיים - בזכות הפנייה של העירייה, כי אני בעצמי עוד לא מעכלת שהוא לא כאן".
"אני לא מבינה בזה, אז פניתי לשף יקיר מסרטי בכלל לעזור ולבנות תפריט", ממשיכה פינקלשטיין לתאר את התפתחות הרעיון. "התחלנו לדבר, וגלגלנו את עניין הפסטיבל. אז הוא יכין את המנות בהשראתו של ליאור, והזאלמה יכינו קוקטיילים בהתאם למה ששלחתי להם. עלות הכרטיס מקנה משקה ראשון חינם, אבל גם תשמש להקמת הפוד-טראק שהוא רצה".
"אני ביקשתי אותו מההורים שלי, הייתי חולמת עליו בלילה. הוא היה כל עולמי"
ליאור, שנרצח בגיל 26, היה סטודנט להנדסת מערכות מידע באוניברסיטת בן גוריון, ובדיוק התקבל למסלול המהיר לתואר שני, שאמור היה להקנות לו שני תארים תוך חמש שנים. במקביל, התקבל למעבדת מחקר בתחום הרפואה. "הוא מאוד התעניין ברפואה ובהצלת חיים", מספרת אחותו, "והתקבל למעבדה שהייתה צריכה לעזור לרופאים במצב של הצלת חיים לקבל את ההחלטה הטובה ביותר מבחינת תרופות, על פי מאגר דאטה של אנשים עם היסטוריה רפואית דומה. הוא ממש התלהב מזה". לאחר 7 באוקטובר, יצאה מהאוניברסיטה משלחת שגייסה כספים, "והיום המערכת הזאת נקראת על שמו, 'ליאור', בתקווה שהיא תגיע בקרוב לבתי החולים, ונצליח לעשות את מה שליאור חלם עליו", מספרת אורלי.
"ההפרש בינינו הוא שמונה שנים, אני ביקשתי אותו מההורים שלי, והייתי חולמת עליו בלילה לפני שהוא הגיע, אני קראתי לו ליאור ואני גידלתי אותו. הוא היה כל עולמי, ולמרות שאני אמא ויש לי שני ילדים היום, אין דרך לתאר את הכאב הזה בכל רגע ורגע. אני עדיין לא מעכלת שהוא לא כאן, כי לא יכול להיות שיש לי חיים בלי ליאור. אני אחותו היחידה, ונשארתי בת יחידה להורים שלי. החיים הם לא אותם חיים שהיו קודם, אנחנו לא אותם בני אדם שהיינו קודם".
באותו בוקר ארור של 7 באוקטובר 2023, מספרת אורלי, היא ידעה שאחיה במסיבה כלשהי - אך לא במסיבת הנובה, אליה נסע בהתרגשות על מנת לראות הופעה של דיג'יי שאמור היה לעלות ב-10:00. "כולנו התעוררנו לאזעקות, אני הייתי בהריון בחודש שמיני - אחי פספס בחודש וקצת את הבן שלי. אז אנחנו עם הבת שלי במקלט, ואמא שלי מתחילה לשאול מה עם ליאור. היא ידעה שהוא בנובה, ובהודעה האחרונה שלו בקבוצת הוואטסאפ המשפחתית הוא ענה שהכל בסדר. אמא שלי התקשרה, והוא ענה ואמר שהוא בדרך, 'יש פה פקק', ומאז נותק הקשר".
בני המשפחה החלו לחפש ללא הפסקה אחר בנם. "ההורים שלי נוסעים ב-19:00 לסורוקה לחפש אותו, כי פינו הרבה פצועים אנונימיים אז חשבנו שאולי הוא שם. הם עברו מיטה-מיטה, חוויה שאני לא מאחלת לאף אחד, ולא מצאו אותו כמובן. בבוקר למחרת אני מחליטה שאני נוסעת לאזור רעים ואחרי זה לביה"ח ברזילי, כי פינו הרבה גם לשם. ואז בסביבות 12:30 הטלפון שלו נדלק. בעלי מצליח לאכן אותו, ואנחנו רואים שהטלפון נמצא ברעים. המכשיר מתחיל לזוז, ואני עוצרת ליד איזשהו איש שב"כ שאומר לי לא לנסוע, שיכול להיות שאלה מחבלים. בערב אנחנו מאכנים את הטלפון, ומבינים שהוא בעצם מגיע למחנה שורה. חברה של ליאור שואלת מה זה מחנה שורה, ואני צועקת לה 'זה הבסיס של הגופות'. תכננתי לנסוע לשם בערב, אבל מישהו שם אמר לי שיש כמויות של שקים ושאין מה לבוא, שאין סיכוי שאמצא שם משהו. וביום שלישי הגיעה הדפיקה בדלת. ומאז הזמן עצר מלכת. מאז החיים נעצרו. המציאות המשיכה, אבל אנחנו פחות".
מה הוא היה אומר על הפסטיבל שיזמת?
"שאני משוגעת, אבל תמיד נתתי לו את כל כולי. אני לא בהכרח הייתי עושה את ההפקה הזאת אם לא הפנייה של העירייה, אבל ככל שעובר הזמן מ-7 באוקטובר, חוץ ממי שחווה את זה מקרבה ראשונה, משהו קצת מתמסמס לגבי זה בחברה. ואם בעוד חמש שנים אני איזכר שאני רוצה לעשות משהו, לא יבינו מה אני רוצה. אחד הדברים שאמרתי זה שגם כשהוא היה חי, הוא היה מקבל ממני כל מה שצריך. אז גם במותו אני מנסה לעשות את המקסימום כדי להשאיר משהו ממנו".
פסטיבל האוכל יתקיים ב-30 ביולי בחצר מסעדת "לס", פארק קרסו למדע, באר שבע, החל משעה 18:00. לרכישת כרטיסים לפסטיבל לחצו כאן