בעקבות הפגיעות בבית החולים סורוקה בבאר שבע ובמכון ויצמן ברחובות בזמן המלחמה עם איראן, האיגוד הישראלי לאיכות קורא לממשלה, לצבא, לראשי הרשויות המקומיות ולמנהלי הגופים הציבוריים והלאומיים לאמץ תשתית מחייבת של ניהול סיכונים בכל דרג. "נדרשת הקמת גוף פיקוח לאומי עצמאי שיבטיח היערכות אפקטיבית לכל תרחיש, מתוך אחריות לשלום הציבור, לרציפות השירותים החיוניים ולהגנת הנכסים הלאומיים של מדינת ישראל."
באיגוד מסבירים כי בעוד הדוחות השנתיים של מבקר המדינה ממשיכים להתריע על ליקויים חמורים בתחום ניהול הסיכונים במשרדי הממשלה ובגופים הציבוריים, נראה כי הלקחים מיושמים חלקית והמציאות טופחת על פנינו פעם אחר פעם. כשלי ההיערכות למצבי חירום, אי-מוכנות לתרחישים צפויים, היעדר תיאום בין גופי חירום, ופער בין תוכניות כתובות ליכולת מימוש בשטח, הפכו כבר לשגרה מסוכנת במדינת ישראל.
כך, למשל: אסון הכרמל ב-2010 שחשף כשל חמור בתיאום בין גופי החירום, היעדר ציוד, ואי-מוכנות לפינוי אוכלוסייה. גל הטרור ב-2014-2015 אשר הדגיש את חוסר היערכות של מערכות הבריאות והשירות הציבורי למענה מהיר ורב-זירתי. כך גם מתקפות הסייבר ב-2022 אשר גרמו לשיבושים חמורים בגופים ציבוריים ופרטיים, זאת בשל מחסור בתוכניות התאוששות ובגיבויים.
וכמובן אירועי ה-7 באוקטובר שחשפו כשל חמור בניהול הפינוי האזרחי. האחריות הייתה מבוזרת, ההנחיות לא הגיעו בזמן ובמקרים רבים פעלו האזרחים לבדם או ביוזמות מקומיות של ראשי מועצות ללא סיוע ממשי מהמדינה. מצב זה מהווה ביטוי קיצוני להיעדר מערך ניהול סיכונים ותפקוד חירום לאומי מתואם. הכשל חזר והחמיר גם במלחמת "עם כלביא" - היעדר פיקוד מתכלל, אי-מוכנות לוגיסטית וחוסר אמון בין הדרגים גרמו לכך שהאחריות נותרה "באוויר" ללא תגובה מאורגנת. במקרים אילו ועוד רבים נמצאו "תוכניות" אך רק על הנייר: ללא יישום שיטתי, ללא תרגולים, ללא תקציב וללא פיקוח מקצועי. התוצאה ברורה: אזרחים, מערכות קריטיות ונכסים לאומיים נותרים חשופים.
אירועי החירום של השנה האחרונה מציפים את הכשלים האלה בעוצמה מחודשת מסבירים באיגוד, תוך התמקדות, ב-19 ביוני 2025 אז ספג בית החולים סורוקה בבאר שבע פגיעת טיל ישירה, שעות לאחר שפונה בעקבות התרעה מוקדמת. למרבה המזל, בזכות היערכות מוקדמת, שיתופי פעולה בין גורמי חירום ותרגולים שיטתיים שבוצעו מבעוד מועד, נמנע אסון כבד ונשמרה שלמות המבנה וחיי אדם. האירוע הוכיח: כאשר קיימת מערכת תפקודית מוכנה לניהול סיכונים, היא מצילה חיים.
אירוע נוסף שהובא כדוגמה לחשיבות המוכנות, הוא אירוע שהתרחש רק שלושה ימים קודם לכן, אז נפגעה המעבדה במכון ויצמן למדע, וגרמה לנזק רב. על פי ההערכות, לא הייתה תוכנית חירום סדורה לתרחיש כזה, לא התבצעו גיבויים מלאים לחומרים שנפגעו, ולא התקיימו תרגולים ייעודיים להתמודדות עם מצב חירום דומה והתוצאה הייתה, אובדן ידע ונכסים מדעיים יקרי ערך שבהחלט יכלו להימנע.
שרון אנקר, יו"ר האיגוד הישראלי לאיכות, מסר: "לצערנו, הפער בין ההצהרות למעשים ממשיך להתרחב. מערכת שלא בוחנת את עצמה, שלא מתרגלת, שלא לומדת, תקרוס בשעת מבחן. ניהול סיכונים איננו סעיף בתקציב, אלא, הוא תשתית לתפקוד לאומי. את מה שקרה במכון ויצמן ניתן וצריך היה למנוע. נדרשת חשיבה מערכתית, תרבות של מוכנות, ויד על הדופק בכל רשות, משרד או מוסד ציבורי בישראל." אנקר מוסיף: "ניהול סיכונים הוא לא מותרות, הוא תנאי יסוד לביטחון האזרחים, להמשכיות מערכות קריטיות ולהגנה על נכסים לאומיים: מדע, בריאות, תשתיות וביטחון. אנו קוראים למקבלי ההחלטות להקים גוף מפקח ייעודי לניהול סיכונים לאומיים. בידינו הכלים, הידע המקצועי, המומחים והניסיון הדרושים כדי להבטיח שבכל גוף ציבורי במדינה יפעלו תוכניות חירום סדורות, מתורגלות ומתוקצבות, בליווי צמוד של מומחים ועל בסיס סטנדרטים בין-לאומיים מוכחים".