בזמן שמדינה שלמה נאלצה לשהות מרבית היום בסמוך למרחבים מוגנים ואף זמן ממושך בתוכם, היו מי שהמשיכו לספק שירותים נחוצים ויצאו לעבוד תחת אש כדי לספק לתושבים את החיבור לחיים עצמם: המכתבים, החבילות ודברי הדואר שרבים ציפו להם במיוחד בימים המורכבים.
"הגענו לעבודה תחת אש - זו מחויבות" מספר יורם, מנהל מרחב דרום: "למרות הקושי והמצב הביטחוני, הדוורים שלנו הגיעו לעבודה. הם ירדו לשטח, חילקו מכתבים וחבילות - גם כשאזעקות נשמעו. ראיתי עובדים מחויבים, מסורים, שלא ויתרו - אני גאה בהם. הם לא סתם דוורים - הם חלק מהלב הפועם של המדינה".
הדוורים שהיו בשטח מספרים: "לא היססנו אפילו לרגע" יורם אביטן, דוור ותושב באר שבע: "לא הייתה שאלה בכלל. תחת אזעקות, כמובן לפי הנחיות פיקוד העורף, יצאנו לחלק את הדואר. זה קשה, זה מפחיד - אבל זו העבודה שלנו. והשליחות שלנו."
בשמת רוזנברג, שהמשיכה גם היא לעבוד בבאר שבע בימי המלחמה, מספרת: "חיכינו להוראה מהמנהל שלנו ציקי - ברגע שהגיע האישור, לא היססתי. הגעתי לעבודה כמו בכל יום, רק שהפעם זה היה עם אזעקות וממ"דים. בעיניי - זו גבורה אזרחית."
הדוורים שהמשיכו לעבור מבית לבית ברחבי הדרום - באשדוד, אשקלון, דימונה, ירוחם, נתיבות, שדרות, קריית גת, אופקים ואפילו בעוטף עזה - התייצבו לעבודה באהבה ובתחושת שליחות. "דווקא בימים כאלה - העבודה שלנו מקבלת משמעות אחרת", מספרת סיגל מדימונה "אנשים המתינו לחבילות, למכתבים עם תשובות, אפילו למילה טובה - ואנחנו הגשר הזה".
ציפורה חלפון, מנהלת משאבי האנוש במרחב הדרום, מסכמת את הרוח המיוחדת של האנשים בשטח: "אלה אנשים עם לב ענק. אנחנו מדברים על עובדים שלא שואלים שאלות - הם פשוט מגיעים. גם כשהשכל אומר 'תישאר בבית' - הלב שלהם אומר 'צא לעזור'. אני נפעמת כל פעם מחדש מהמחויבות, מהאנושיות, מהלב הענק של הדוורים שלנו. זו לא עבודה - זו שליחות אמיתית. תודה לכם - הלב של הדרום."
עוד ציינה "מצאנו בתוך הלחץ והאזעקות את המרגיע הלאומי של הדוורים בדרום מנהל התפעול משה אגמי. זה לא פשוט להביא את הדוורים תחת אש, אבל בהחלט כולנו רתומים לעבודה ולאחריות עבור תושבי הדרום. שכולנו ביחד אנחנו יכולים לנצח הכל."