עזיז שוקורוב, בן 20 מבאר שבע, התגייס לצה"ל קצת לפני 7 באוקטובר, ונפצע קשה בקריסת מבנה בצפון רצועת עזה. כעת, כמעט חצי שנה לאחר הפציעה, נמצא לוחם סיירת הנח"ל בשיאו של מסע שיקום ארוך בתל השומר - והוא לא מפסיק לחייך.
"ב-13 בינואר נפצעתי", הוא מספר לוואלה שבע. "היה פיצוץ במבנה שנכנסו אליו בבית חאנון, והוא קרס. בקריסה נפצעו עשרה לוחמים - מתוכם שמונה באורח קשה, שניים באורח קל עד בינוני, וחמישה נהרגו", הוא משחזר. בתקרית נפלו סרן יאיר יעקב שושן, סמ"ר יהב הדר, סמ"ר גיא כרמיאל, סמ"ר יואב פפר וסמ"ר אביאל וויסמן.
באותו אירוע נפצע שוקורוב באורח קשה מאוד. "הגולגולת שלי נשברה, והיה לי דימום פנימי במוח שסיכן את החיים שלי. הייתי מורדם ומונשם במשך חודש וחמישה ימים, עברתי ניתוח שבו הוציאו לי את העצם מהראש וסגרו אותו, והייתי גם עם כוויות - מכף הרגל ועד הצוואר". בהמשך הוא הועבר למחלקה הנוירוכירורגית בשיבא, ואחר כך לשיקום נשימתי כדי להיפרד ממכונת ההנשמה. לאחר שהתעורר והחל להתייצב, עבר למחלקת שיקום נפגעי ראש. חמישה חודשים שלמים הוא היה מאושפז בבית החולים שיבא.
"אני במקור מבאר שבע, ובגיל עשר עברתי לפנימייה, כפר נרדים שבערד. הייתי צריך מסגרת, משהו שיכוון אותי", שוקורוב מספר. הוא למד בפנימייה במשך שמונה שנים במטרה ללמוד ולצאת עם בגרות מלאה, גם כשהדרך הייתה קשה. "הלימודים לא היו קלים, אבל הפנימייה עזרה לי להתיישר, להאמין בעצמי ולסיים כמו שצריך".
לאחר סיום הלימודים חזר לבאר שבע, וב-10 באוגוסט 2023 - כחודשיים לפני הטבח הנורא - התגייס לצה"ל. "הגעתי לנח"ל, עברנו גיבוש והתקבלתי לסיירת. עשיתי מסלול של שנה ושלושה חודשים, עם חברים שיישארו איתי לכל החיים, סיימנו את המסלול בסוף 2024 - ואז נכנסנו ישר לרצועת עזה".
עזיז וחבריו לחמו בדרומה של רצועת עזה ובצפונה. באזור רפיח שהו כחודש וחצי, ולאחר מכן יצאו הביתה להתארגנות. בתחילת דצמבר 2024 הם נכנסו שוב לרצועה, הפעם לתמרון בצפונה, שבמהלכו אירעה הקריסה ששינתה את חייו וגבתה את חייהם של חבריו.
כיום, שוקורוב נמצא בשיקום יום. "אני עצמאי, בבית. הולך, לוקח כדורים, וממשיך טיפולים בשיבא. בחרתי להישאר שם כי התחברתי למקום - גם בגלל האנשים, גם בגלל החברים שנפצעו איתי. לא כולם במצב טוב, אבל מתקדמים. אני שם בשבילם, מחזק אותם ואת המשפחות שלהם".
ומה מחזיק אותו? "אני באופי שלי אופטימי", הוא מספר. "מה ייתן לי אם אהיה שלילי? זה לא תורם לי כלום. אני תמיד מרים את הראש. חושב טוב, יהיה טוב. גם כשהייתי בתחתית - מחייך ואופטימי. זה מה שמחזיק אותי ומחזק גם את הסובבים אותי".
"מה שהחזיק אותי היה המשפחה, המעטפת, בת הזוג שלי - כולם היו שם בשבילי", מציין שוקורוב בהתרגשות. "גם כשהייתי מורדם, הם באו, חיבקו, נישקו. אם לא המשפחה - אתה מאבד את זה". את דבריו הוא מבקש לסיים במסר חיובי וברור: "גם בתקופות הכי קשות - תמיד להרים את הראש, לחייך, להיות אופטימי, זה מה שמחזיק בן אדם. לא משנה מה עובר עליך - תמיד תרים את הראש".