צילה, תושב ותיקה המתגוררת בבניין בבאר שבע שנפגע מטיל ביום שלישי שעבר, כבר לא האמינה שתראה שוב את טבעות הנישואין שלה ושל בעלה המנוח, שנפטר לפני חודש וחצי לאחר 50 שנות נישואין. אולם הודות לבקשה שלה - ולהירתמותו המוחלטת למשימה של הפעיל החברתי יהודה בננו - זכתה הבוקר (ראשון) לרגע המרגש.
"הייתי בבניין שנפגע עשר דקות אחרי הנפילה", מספר בננו, יו"ר ארגון "תושבים למען הנגב" וחבר ועדת ביטחון של באר שבע. "ראיתי איך הוציאו את הדיירים, חסרי כל, והם גם חוו מקרה לא נעים שלחלקם גנבו כסף, זהב, מחשבים, קונסולות משחקים - אז ביום שישי באתי למלון שבו שיכנו אותם, לשאול אם צריכים משהו - מוצרי בסיס, בגדים, משהו. ואז היא פנתה אליי, אישה מבוגרת שבקושי מדברת עברית, ובעזרת מתורגמן הבנתי שהיא ביקשה שאני אעזור להביא לה את טבעות נישואין שלה ושל בעלה, שנפטר לפני חודש וחצי. בהמשך גיליתי שאני מכיר את הבת שלה, והבטחתי לה שיום ראשון בעזרת השם אני מביא לה את הטבעות. היא אמרה לי 'איך תביא לה, הכל שם הריסות', אבל אני הייתי נחוש".
"הגעתי לשם היום ב-8:30 בבוקר", הוא ממשיך, "חיפשנו במשך למעלה משלוש שעות, יחד עם אנשי פיקוד העורף שעזרו, וילדים מאיזו מכינה שבא ולהתנדב ועזרו לי קצת. בשלב מסויים הם אמרו לי 'תוותר, אתה רואה את המצב של הבית' - כי גם אין קיר, הכל פתוח לגמרי - ואמרו לי שיש עוד משפחות לעזור להן, ואז הם הלכו. אני הייתי חדור מטרה בנושא הזה, אמרתי לבת שלה 'אין מה לעשות, אני ארים את כל החדר עד שאני אגיע לרצפה'. הרמנו והרמנו, אמרתי לאבא שבשמיים - 'אל תיתן לי לאכזב אותה'. צילה חיכתה לי למטה, הרמנו איזו קורה של החדר שהייתה על המגירה, ואז אמרתי לחבר'ה - 'אני רואה את הקופסאות'. ואז החבר'ה של המכינה באו מהדירה ליד, ובאמת מצאתי את הטבעות".
מצבן של הטבעות, מספר בננו, היה ללא רבב. "הקופסה הייתה כפי שהיא, עם השם של החנות, קופסה חומה, מסודרת. פתחתי, ואני רואה שתי טבעות נישואין, אחת מהן של בעלה עם השם שלו, ועוד טבעת. דיברתי איתה מתוך הדירה, והיא התרגשה ממש. ירדתי למטה, היא ישבה על הכיסא, הרגענו אותה, הבת שלה שתרגמה אמרה ש'היא לא יודעת איך להודות לך'. אמרתי לה 'מה להודות לי, היא כמו סבתא שלי. תגידי לה שתהיה רק בריאה ותשמור על עצמה, כי זה הזיכרון היחיד שנשאר לה'. בין כל ההרס והמוות שהיה שם, זו חצי נחמה לשמח אישה מבוגרת שזה מה שנשאר לה בחיים".