בין 'חרבות ברזל' ל'עם כלביא', מנסות קבוצות הספורט בישראל לשרוד. מועדון הכדורסל של הפועל 'אלטשולר שחם' ב"ש/דימונה לא שונה מהבחינה הזו מאחרים. הקושי להחתים שחקנים זרים והחל מהעונה גם שחקניות זרות, או לגייס ספונסרים, או למלא את יציעי הקונכייה וכפועל יוצא מאלה החיפוש אחר פתרונות יצירתיים, כל אלה הופכים את העיסוק בספורט תחרותי למאתגר. תומר ירון, מנכ"ל המועדון מהדרום מצא זמן בין שיחה על שחקנית זרה שאמורה להגיע לקבוצה לביקור אצל עמית רשף המנהל המקצועי של מחלקת הנוער, שביקש ממנו שיקפוץ אליו כדי 'לברר משהו', כדי לשבת איתנו ולסכם את העונה שזה עתה הסתיימה ולשתף בהכנות לקראת זו שבפתח.
מה קרה שנפרדתם מאורן אהרוני אחרי 5 מחזורים?
"כבר בקיץ הבנו שמלאכת הבנייה של הקבוצה תהיה יותר מורכבת מהרגיל, בעיקר בגלל צורת העבודה שלנו, בגלל ההבנה של דניאל רביץ המנהל הספורטיבי, שלי כמנכ"ל ושל אנשי המערכת והדנ"א שלנו מול תפיסות העולם השונה של הצוות המקצועי שהיה כאן (בראשות אורן אהרוני), ונוצר מצב שהיה קצת יותר מורכב לבנות קבוצה. כשאתה שם על השולחן שם של שחקן, ויש עליו דיונים ושיח, ולא שלמים עליו כולנו, אז יש בעיה. הרבה שמות שהעלינו ירדו מהשולחן, עוד לפני שעלו לדיון רציני, המון שמות. זה גרם לכך שנשארנו קצת תקועים והיינו צריכים להתפשר בכל מיני חלקים, והתוצאות בתחילת העונה לא היו טובות בעינינו. גם כשסיימנו את עבודתו של אורן והיינו במאזן של 4:2, לא היינו מרוצים, מאיך שנראינו על הפרקט, לדעתנו הרבה בגלל שחקנים שלא התאימו למה שהיה צריך להיות. היו שחקנים שחלקינו חשבו שהיו צריכים להיות פה, ולא היו פה. היו לא מעט שחקנים שדניאל, אני ואלעד שפרן (היועץ המנטלי) חשבנו שהיו צריכים להיות כאן. כשזה הגיע לדיון מול הצוות המקצועי זה לא עבר. זה קרה לא מעט פעמים ואתה כבר עם לשון בחוץ, ונאלצנו להתפשר על כל מיני שחקנים".
ומה השינוי שהביא רמי הדר?
"כשרמי הגיע, זה היה הרגע לעשות שינויים בסגל. צרפנו באמצע דצמבר את קודי דמפס לקדנציה שלישית במועדון. דמפס מכיר את השיטה של רמי, מבין את מקומו ומרגיש בבית. הוא הדנ"א שלנו, הוא בדיוק הפועל באר שבע. אחרי קריירת הקולג'ים שלו יצא למקומות טובים, ג'י ליג, דמפס נבחר לסגל אינדיאנה פייסרס לליגת הקיץ ב-2019, עשה דברים יפים. הוגשה לו הצעה להמשיך אצלנו גם בעונה הבאה".
אילו שינויים נוספים עשיתם?
"בנוסף, רמי רצה שבצבע יהיה לו גוף גדול ואגרסיבי, במיוחד ברמה ההגנתית, והבאנו את מרכוס סנטוס סילבה (הגיע בתחילת פברואר) במקומו של ריי ספולדינג שלא כל כך 'עבד' אצל אורן, ולא התאים לרמי בעיקר מבחינה הגנתית ואגרסיביות. מרכוס נתן לנו את המענה. וכמובן אייברסון, שאמנם שיחק והצטיין גם אצל אורן, אבל פרח אצל רמי והתפתח לעוד כיוונים, הפך להיות רכז. זכינו שהיה פה שחקן ברמות האלה".
זה לא הבינגו היחיד שלכם לאורך השנים. גם בלייקני מהפועל תל אביב שיחק אצלכם...
"זה היה בעונה שבה רמי סיים את העבודה באמצע והחליף אותו כריסטופורוס ליבאדיוטיס הקפריסאי. הרגשנו שאנחנו צריכים להביא סקורר חריג מאוד ובלייקני עלה כאופציה בדרך לא דרך, בחיפושים ליליים בכל מיני ליגות. גם הייתה אפשרות לשחרר אותו וככה הוא הגיע אלינו. לפני שהחתימה אותו, הפועל תל אביב התייעצו איתי ברמה האישית על אנטוניו. אני מאוד המלצתי ועד היום הם מאוד שמחים על ההחלטה להחתים אותו וגם להשאיר אותו, כי הוא התחיל לא טוב שם והיו מחשבות לשחרר אותו. מנכ"ל הפועל תל אביב אומר לי שזה שהצלחתי לשכנע אותו להשאיר אותו ולהחתים אותו, יש לי חלק גדול מאוד בהנפה של גביע היורוקאפ. אנטוניו היה פה במשחק הפלייאין האחרון שלנו. אני בקשר טוב אתו, גם רוב האנשים במועדון, מאוד אוהבים אותו פה".
למרות חילופי המאמנים, לא הצלחתם להתברג בשישייה הראשונה.
"מקום שישי זה משהו שיכול היה לקרות, אבל סבלנו ברגע האמת משתי פציעות קשות יחסית (ספנסר וויס וקודי דמפס) והגענו למאני טיים די חסרים, גם מולינאר החסיר משחק. הגענו חבולים לישורת הזו, אולי גם פחות מוכנים מנטלית ופה זה כבר הלך למקומות אחרים. ברגע שלא השגנו את המקום השישי, שבעיניי היה בר השגה, ובגלל הפציעות והאכזבה הזו שאתה לא מגיע למקום שאתה רוצה, ירדה קצת ההתלהבות, ואני חושב שבגלל זה גם לא נכנסנו לשמיניית הפלייאוף. עדיין אני חושב שעשינו עונה טובה לאור מה שאני זוכר מאיך שהתחלנו אותה, עם כמה ניצחונות גדולים גם על קבוצות הבכירות כמו הפועל תל אביב, הרצליה, מכבי רמת גן. עשינו דברים מאוד יפים, גם היינו קרובים פסע מלעלות לחצי גמר גביע המדינה נגד הפועל ירושלים באשדוד. אי חושב שעשינו עונה מכובדת ויפה".
מה הצעד שצריך לעשות כדי שגם נראה תוצאות?
"העולם של הספורט ובתוכו של הכדורסל, מאוד מחובר לכסף, ובכדורסל אפילו יותר מאשר בכדורגל. פחות שחקנים על המגרש, והתקציב של החמישייה שנמצאת על הפרקט סופר משמעותי. אחד האתגרים הכי גדולים שלנו כמועדון זה לנסות ולדאוג לאיתנות כלכלית לשנים הקרובות. זה לא פשוט. ואני לא מדבר על תארים או אירופה שאנחנו היינו שמחים אם היה אפשר להגיע לשם. אנחנו במקום שצריך להבין איך מגייסים עוד משאבים. אני חושב שזה בסוף המפתח להצלחות גדולות יותר, על שאיפות גדולות יותר".
מה התקציב שלכם?
"התקציב השנתי שלנו, כולל משכורות לשחקנים, הוא 9 מיליון שקל. אצל קבוצות צמרת זה יכול להגיע ל-100-70 מיליון שקל. אנחנו יכולים להתמודד עם קבוצות בתקציבים דומים כמו עפולה (תתאחד עם גלבוע?), קריית אתא, נתניה (תחליף את עפולה?) או מועדונים קטנים יותר כמו נס ציונה. מכאן הקריאה שלי לבעלי עסקים להירתם, המצב דומה גם בענפים אחרים בעיר. קשה לשרוד. הגיע הזמן לרתום עוד גופים לתוך העגלה הספורטיבית הזו. בסוף, כל מי שעומד בראש הספורט נותן לילדים ולקהילה. גם הקהילה העסקית תפקידה בסופו של דבר להיות חלק מהדבר הזה".
איזו קבוצה תהיה לב"ש/דימונה בעונה הקרובה?
"מכיוון שחלוקת התקציבים משתנה לפי המתווה החדש של השר, ומביאה בחשבון את הנהירה של שחקנים צעירים לקולג'ים בארצות הברית בגלל שינוי החוקים והכסף הגדול הנכנס שם, יש מחסור גדול בשחקנים ישראלים, ולכן התקבלה החלטה לפתוח את האפשרות לרישום של 5 זרים. 4 זרים על הפרקט ועוד אחד בספסל, ואז התלות שלך בשחקן ישראלי תלך ותפחת. המשמעות היא שהישראלים הבכירים יותר שבאר שבע יכולה להביא כמו איגור קולשוב וחואקים שוכמן, יותר קשה להם למצוא עבודה, וגם המשמעות שלהם היא יותר קטנה, כי בסוף יהיו 4 זרים על המגרש לאורך 150 מתוך 200 דקות, וזה ישאיר לישראלים 45-40 דקות, שמתחלקות בין 5-4 שחקנים. ההיגיון אומר שאתה תראה שחקנים כמו נטע סגל, סם איוריו, יואב ויטלם ועוד שני ישראלים שאנחנו מקיימים עימם מו"מ, כשחקנים משלימים לזרים. אני בטוח שיהיו כאן זרים מוכשרים מאוד. הזר היחיד שאולי נשאר הוא קודי דמפס שהגשנו לו הצעה. השם של מקוי אמנם נקשר למכבי תל אביב ושל מולינאר להפועל ירושלים, אבל להערכתי הם ילכו לקבוצות יותר גדולות בחו"ל. בשנים האחרונות הכדורסל האירופי הולך יותר ויותר על יכולות של השחקנים האמריקאים ברמה האינדיבידואלית, הכדורסל משתנה, לטוב ולרע. אי חושב שזה תהליך שקורה כאן כבר כמה שנים. בסוף זה מה שיקבע לאן הקבוצה שלנו תלך. יהיה מעניין מאוד ויהיה פה כדורסל טוב ואיכותי. הייתה פה עונה שבסוף לא עשינו פלייאוף, אבל אני מקבל ריקושטים כל הזמן, שאנשים היה להם כיף להגיע ולצפות. היה כדורסל שמח בקונכייה".
גם קבוצת הנשים בליגת העל
שתי קבוצות בליגה הבכירה, כאילו שהיית חסרה לכם עבודה
"אצל הבוגרות הסיפור קצת יותר מעניין ברמת ההתפתחות. קודם כל עשינו היסטוריה, פעם ראשונה שקבוצה מהנגב משחקת בליגה הראשונה. גם אין כיום בישראל מועדון שמחזיק תחת קורת גג אחת קבוצת בוגרים וקבוצת בוגרות בליגת העל. יש גם בנס ציונה, אבל הנשים שלהם לא בליגת העל. כשיצאנו לדרך, זה היה הרעיון - להגיע תוך 6-5 שנים למקם הזה. עמדנו במשימה, כשבתווך גם אני, ברמה האישית, נכנסתי מאוד חזק לעולם של כדורסל הנשים. אני חבר בוועדה המקצועית של ליגות הכדורסל לנשים כבר שנה רביעית. במהלך השנים האחרונות היה שינוי מאוד גדול בכללים ובחוקים בליגת העל לנשים, וכתוצאה מכך בנינו צוות שיכול לרוץ איתנו הרבה מאוד שנים עם חוזים ארוכי טווח. היום אנחנו קוטפים את הפירות כתוצאה מההתאמות שעשינו ויש לנו שחקניות ברמה גבוהה בכל קשת הגילאים, ויתרון גדול על פני היריבות. כבר החתמנו שתי בוסמניות, את אנה מריה בגיץ' הקרואטית וניקה באריץ' הסלובנית, ובהמשך נצרף שתי אמריקאיות. זה אתגר גדול להביא שחקניות כי יש פחות שחקניות בשוק. זה לא כמו גברים. גם המצב הבטחוני לא תורם לזה. היינו צריכים ללמוד מהר מאוד את השטח ולהיכנס לעולם הזה של הסוכנים והמחירים".
בניגוד לגברים אין לך מי שירים טלפון ויגיד לשחקניות מדוע כן כדאי להגיע לכאן...
"דווקא יש. עם האמריקאיות יש לנו את זלין אליסון שמשחקת אצלנו. אם צריך לדבר עם שחקנית אמריקאית שחוששת, זלין שם. אנחנו יצירתיים, יש לנו קשרים מספיק טובים. אנחנו גם מנצלים כל מיני קשרים אחרים שלנו. לגבי הקרואטית והסלובנית, ממדינות יוגוסלביה לשעבר, נעזרנו בדראגן קליקוביץ' (שחקן עבר בהפועל באר שבע) שקיים שיחה עם המשפחה של אנה מריה בגיץ' והרגיע. גם הרכזת שלנו יהל יובנוביץ' היא ממוצא סרבי ועשתה עבודה יפה. מאלתרים. זה עולם אחר לגמרי מזה של הגברים, סוכנים אחרים".
איך לדעתך תשתלב הקבוצה בליגת העל?
"אני חושב שאנחנו נהיה הפתעת העונה של ליגת העל. אנחנו נלך הרבה יותר רחוק ממה שאנשים חושבים. גם כשעלינו ליגה אמרנו את זה. לי לא היה ספק, לשני לא היה ספק, ואמרנו לבנות. באספת השחקניות הראשונה ביקשתי לדבר עם השחקניות לבד. שאלתי אם יש מישהי שלא מאמינה שאפשר לעלות ליגה, אמרתי שמי שתרים יד ותגיד שהיא לא מאמינה, היא יכולה ללכת הביתה. אני מאוד האמנתי מהרגע הראשון. היו אנשים יותר סקפטיים במערכת שרק רצו 'להישאר בליגה' ואולי נגנוב פלייאוף, אבל שני ואני ידענו לאן אנחנו הולכים, ותחושת הבטן שלי היא טובה גם השנה".
איפה ומתי ישחקו הבנות?
"משחקי הנשים מתקיימים בימי שני, בשעות די נוחות (בדרך כלל 18:00). לדאבוני יש בבאר שבע רק אולם אחד שיכול לשמש כאכסנייה מתאימה לליגת העל, וזה היכל הקונכייה. אין כרגע עוד אולמות בעיר שעומדים בקריטריונים. אולי פה ושם נעשה גיחות לדימונה, בטח בתקופת הפסטיגל. אנחנו עדיין בודקים. היינו שמחים להמשיך לשחק במקיף אמי"ת, אבל יש יותר מדי בעיות שמונעות את זה. אגב, גם קבוצת הנוער שלנו, אם תחזור לליגת העל, לא תוכל לשחק במקיף אמי"ת כמו שהוא היום, בגלל סוגייה של סלים מהרצפה, חדרי הלבשה וחדרי ספח".
ולעירייה אין תוכניות בנושא?
"יש תוכניות, והן נמצאות בתוך איזשהו תהליך ביצוע של היתרים, כי בסוף כדי שהסלים יהיו מהרצפה, צריכים לעשות פעולות שמחייבות אישורים. הרשות כן מבינה את הצורך. עיריית באר שבע תנסה להכשיר את האולם במקיף אמי"ת גם לליגת העל לבוגרות, אבל אלה תהליכים שלוקח זמן עד שמסיימים אותם. ביורוקרטיות לוקחות זמן וזה אפילו לא עניין של כסף. בנוסף, היכל הקונכייה מארח לאורך השנה גם כל מיני פעילויות ומופעים. בתקופה הזו גם קבוצת הבוגרים נאלצת לנדוד לכל מיני אולמות מחוץ לעיר. לא תמיד נעים, לא תמיד נוח. צריכים לבנות כאן אולם חלופי, לפחות לאימונים".
ויגיע קהל למשחקים של הנשים?
"אחד הדברים שאני גאה בהם מאוד זה שהצלחנו לבנות קהילה סביב כדורסל הנשים בעיר ובכלל באזור. אני מעריך שיש 500 ילדות שמשחקות כדורסל בפרויקטים השונים שלנו, כולל בבתי ספר במסגרת גפ"ן (גמישות פדגוגית ניהולית) של משרד החינוך, שרואה בכדורסל כלי להעצמה והצמחת מנהיגות. הבנות מקיימות פעילות של שיעור אחד פעמיים בשבוע במסגרת מערכת הלימודים. מיזם נוסף שלנו הוא בית הספר לכדורסל בבאר שבע ובדימונה. בכלל, נפתחו באזור קבוצות תחרותיות לנערות וילדות. אנחנו פועלים לצמצם פערים של כל השנים. אני חושב שהסיפור של קבוצת בוגרות בליגת העל וכבר בליגה הלאומית בעונה שעברה, מהווה אבן שואבת לבנות הצעירות בעיר ובאזור. ראינו את זה במשחקים במקיף אמי"ת, כשהבנות הגיעו עם הסעות וזה היה תענוג. יצרנו קהילה של אימהות ואבות עם ילדות ומשפחות. דווקא היום, כשכדורסל הנשים בישראל בדעיכה מאוד גדולה, ונמצא בשוליים גם מבחינת הרייטינג והקהל ביציעים, עשינו הצלחה מאוד גדולה, ואני מקווה שבשנה הבאה נמשיך עם זה, למרות שנשחק בקונכייה".
ליגת העל, יותר תקציבים. איך תסתדרו?
"כאן בא הסיפור של החיבור לקבוצת ICL, שזה אחד הארגונים הכי גדולים, אם לא הכי גדול באזור הדרום, שבא עם אמירה ברורה על חשיבות האג'נדה של קידום והעצמת נשים. זה לא מובן מאליו כשיש נושאים שהם יותר בוערים בחברה הישראלית בת זמננו. זה מהלך אמיץ, שיש בו מסר חברתי משמעותי מאוד. עבור האזור זה סופר חשוב. אחת הפעמים הבודדות בשנים האחרונות שבא גוף גדול, שלא רק יכול לעשות את זה, אלא גם עושה את זה. לא בקטנה אלא ביג טיים. אנחנו באמת מודים להם. כלכלית, בלי גופים כאלה, קשה לעשות מה שנעשה אצלנו בנשים, גברים ונוער. זה יהיה האתגר הכי גדול שלנו בשנה-שנתיים הבאות, להביא לכאן עוד גופים כאלה".
ובמחלקת הנוער, גם קבוצת נערים א' שלכם העפילה לליגה הבכירה.
"חזרו למקומם הטבעי. ירדנו לפני שנתיים. קבוצת הבנים היחידה במועדון שלא תפתח את העונה הבאה בליגת העל היא קבוצת הנוער. הבעיה היא השיטה. הנוער עלה לפלייאוף התחתון של ליגת העל אחרי שסיים את הסיבוב הראשון של הליגה הלאומית במקום הראשון. הקבוצה שסיימה שנייה סגרה את הסיבוב השני בפסגה, ובסופו של דבר היא זו שהעפילה לליגת העל, בעוד אנחנו סיימנו במקום השישי של פלייאוף ליגת העל וירדנו חזרה ללאומית, אבל בסוף זה יבוא. יניב רבינס עושה שם עבודה מצוינת, יש לנו שחקנים בנבחרות הצעירות, דברים שלא היו לפני כמה שנים".
יש שיתוף פעולה עם מועדונים מהסביבה?
"אנחנו מריצים פרויקט גדול בשם 'מיזם דרום' שעובד עם כל האגודות מסביב, גם עם המגזר הבדואי וגם עם מקומות שהיה בהם פחות כדורסל. הדגש הוא על בנות, אבל לא רק. גזרה מאוד רחבה ברדיוס, במטרה להגדיל את מספר הילדים והילדות ולהביא אנשי מקצוע ברמה הכי גבוהה. העיסוק בכדורסל אצלנו מתרחב. יחד עם זאת, בסופו של דבר העניין הוא כלכלי. כשיזרמו לפרויקטים האלה יותר תקציבים, יקרו פה דברים יותר טובים. כשמשרד הספורט הולך אתנו לתוכנית מסוימת, אז זה קורה. כל המקומות האחרים שבהם הכספים תקועים, זה יתקע גם את הפרויקטים. בנוסף למה שציינתי, יש לנו אקדמיה שעובדת יפה - בתחילת דרכה היא הייתה מיועדת לילדים מהאזור, ופתאום מכל הארץ רוצים להגיע אלינו. יש תוכנית להקים אקדמיה גם לבנות. הקמנו במקיף ג' מגמת כדורסל גם לבנות ושיתוף הפעולה שלנו עם התיכון נהדר. בכלל, הפרויקט של מקיף ג' גדל ויש בו היום כמאה תלמידים בכל הגילאים, זה משפיע על הקבוצות התחרותיות שלנו, מקצועית וחברתית".
משהו לסיום?
"אני חוזר ומדגיש, שאנחנו עושים כאן מפעל חינוכי וספורטיבי יוצא דופן. הייתי רוצה לראות מהאוהדים שיהיו שותפים להצלחה, ירכשו מנויים, יגיעו עם הבן או הבת למשחקים, יקנה להם צעיף של הקבוצה ויהיו חלק מהמשפחה. בסוף זה הכוח גם הכלכלי כי כל מנוי כזה גם מכניס כסף למועדון, אבל לא רק, זה דלק לאנשים שנותנים את הנשמה שלהם, כמו כפיר ארזי, שמשקיע ממרצו, זמנו וכספו. בסוף אתה רוצה להרגיש את הפידבק מהקהל והקהילה, ולא רק מילה טובה כמו 'וואלה זה יופי', אתה רוצה לראות אותם בקונכייה, קונים מנוי, בסוף זו גאווה של האזור שלנו, שיודע להצליח בהרבה ענפים, וזה אתגר מאוד גדול. הייתי רוצה לראות עוד הרבה אנשים נרתמים, וגם ברמת עסקים שתומכים בפרויקט שאנחנו מגדירים כקהילתי. יש עוד הרבה ICL באזור. אני מצפה שהם יחזירו לקהילה ויהיו חלק ממנה".