מלחמת "עם כלביא" תפסה רבבות רבות של תושבי הנגב ללא מיגון. בכפר הלא מוכר אלזרנוג, הסמוך לאבו קוידר, תועדו במהלך סוף השבוע שמיים מלאי פיצוצים, כשברקע נשמעים ילדים בוכים. בצוק העתים, נאלצו רבים מהתושבים לעזוב את בתיהם וללכת לחפש מקלט - תרתי משמע - בערים הסמוכות לכפריהם במקרה הטוב, ובלית ברירה גם מתחת לגשרים בדרכים הבינעירוניות.
להערכת המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים בנגב, כ-150 אלף בני אדם חיים היום בנגב ללא מיגון תקני. "במצב חירום, כולם אמורים להיות בטוחים", אומר סלימאן אלהואשלה, מנכ"ל-שותף של המועצה. "בזמן שתושבי המדינה נכנסים למקלטים ומקבלים מענה בסיסי שכולל תחושת ביטחון, עשרות אלפי תושבים ערבים-בדואים נאלצים לחפש מחסה מתחת לגשרים או בשטחים פתוחים, כי המדינה מסרבת להכיר בכפרים שלהם ולספק להם שירותים בסיסיים".
חלק מהתושבים נמלטו לבאר שבע, והתמקמו בחניונים של בנייני מגורים. "ניסינו להבין מאיפה הם הגיעו ולמה דווקא לכאן", סיפר דייר שירד לחניון הפרטי של הבניין ופגש בתושבים הנמלטים. "איך זה שאין אף אחד במדינה שדואג להם בזמן מלחמה? הם הגיעו עם ציוד, מזון ומזרנים, ואמרו שהם באו רק ללילה עם הילדים כדי להיות מוגנים מהטילים, כי אין להם מרחב מוגן, והבטיחו שבבוקר הם ייצאו". בעיריית באר שבע עדכנו כי נפתחו מספר חניונים של מתחמי פנאי בעיר, שאליהם יכולים להגיע תושבים שאין להם מחסה תקני: בקניון הנגב, בגרנד קניון, בחניון רסקו, בחניון בנק הפועלים (רח' העצמאות בעיר העתיקה) ובחניון ביקור רופא (רח' בן צבי 9).
גם למקלטים הציבוריים בערד הגיעו מאז יום חמישי בלילה מאות מתושבי הכפרים הבדואים באזור העיר. אף שחלק מהתושבים זעמו על האורחים הלא רצויים, בעירייה הגיבו ביעילות, ופעלו על מנת להעביר את שכניהם הבדואים למקלטים של בתי הספר בעיר.
"הילדים והנשים ברחו לערד, ויש חלק שגם נשארו מתחת לגשרים בכבישים 31 ו-25", סיפר סולימאן אבו ג'ודה מתל ערד. "אין לנו מיגונים, והאזור שלנו הוא מאוד מסוכן. כל השיגורים של כיפת ברזל שלשום התפוצצו מעל הראש שלנו. כל הבתים התרוקנו, משפחות שלמות עזבו ונשארו רק אנשים בודדים לשמור על הציוד מפני גנבים. כשהתחילו הטילים, הילדים והנשים התחילו לצרוח, וזה היה מצב מצמרר, ממש מביש. לא צריך להיות מצב כזה במדינה מתוקנת כמו שלנו".
לדברי אבו ג'ודה, כשבני משפחתו הגיעו לערד, נתקלו בהבנה של הרשויות - אך בהתנגדות מסוימת מצד התושבים. "גם במקלטים שם שלא היו מלאים, יש אנשים שלא רצו שניכנס. אנשים שאומרים שזה מקלט שכונתי. אז היו המון אנשים שישבו מחוץ לממ"ד, גם בערד, וזה ממש מתסכל ומאכזב".
ואכן, תלונות התושבים הציפו גם את הרשתות החברתיות. "מה איתנו? איפה אנחנו נלך? איך זה יכול להיות שהמקלטים שלנו תפוסים על ידי תושבי חוץ?", תהה תושב שכונת מעוף. "אני מבין שאין להם מקלטים והם צריכים פתרון, אבל לא על חשבוננו. לאנשים מבוגרים ובכללי לתושבי הרחוב לא היה מקום במקלט במעוף, והם עמדו בחוץ כשטילים מתפוצצים מעליהם". תושבת אחרת כתבה: "הם גם צריכים להתמגן, וזה בסדר, זה צורך בסיסי כרגע. אבל יש הבדל בין להגיע ולהתפזר ברחבי העיר ובתי הספר, לבין להגיע למקלט אחד מספר רכבים ומיניבוסים. ועוד לחכות בחוץ ולעשות מלא רעש, לייצר כמות זבל לא הגיונית וכשמגיע הפיקוח הם עוד מעיזים להתווכח ולריב".
בעקבות ריבוי התלונות, הגיבו בעיריית ערד - ופעלו להעביר את תושבי הכפרים מהמקלטים השכונתיים למקלטים של בתי הספר בעיר. "המקלטים הציבוריים הם לכלל הציבור, וכל אזרח ישראל שרוצה להתמגן מפני התקפת טילים - זכותו להיכנס למקלט", הבהיר מנכ"ל העירייה אלידור כהן בהודעה שהפיץ לתושבים סביב חצות. "בהחלטה שיצאה היום, פתחנו את כלל מקלטי בתי הספר, ואנחנו עוברים בין המקלטים בהידברות להעביר את תושבי הפזורה לבתי הספר, ככה שהמקלטים בשכונות יישארו לתושבי השכונות".
"אנחנו מבינים ללבכם", פנה כהן לתושבים, "אנחנו רואים את הכעס, את העצבים, ואתם צודקים בכל מה שאתם אומרים. אבל בסופו של דבר יש לנו שכנים, גם להם יש ילדים וגם הם רוצים להתמגן. הם לא יכולים להגיע בדקה וחצי מהפזורה למקלט, לכן הם באים לפה בשעת ערב מאוחרת וכבר נשארים פה כל הלילה. היום כבר התחלנו בשכונת גבים, העברנו אותם לבתי ספר, ובעזרת השם מחר נמשיך בשאר המקלטים בעיר. תהיו סבלניים".