שלושה אחים, עונה אחת, שלוש עליות

עונת הכדורגל שהסתיימה לא מכבר האירה פנים לאחים עידן, רותם ואדיר ניסן, שחגגו עליית ליגה עם קבוצותיהם, מי על הקווים ומי על משטח הדשא.

פגשנו את שלושתם בחדר השופטים של מגרש טאובל כדי לסכם את העונה ואת ההישג הנדיר. עידן (33) אימן את קבוצת הנוער של מכבי באר שבע שהעפילה לליגה הלאומית, רותם (31) את קבוצת הנוער של מ.ס דימונה מליגה מחוזית שפלה, ואדיר (26) שיחק בשורות מ.כ ערד, שהעפילה לליגה ב'.

עובדה ידועה במקומותינו היא שמי שעוסק בספורט בישראל, צריך גם להתפרנס בצד, והאחים ניסן הם לא יוצאים מכלל זה. עידן (נשוי + 2) עובד בעמותת אבצ"מ המטפלת בכל הקשור לספורט ותרבות הפנאי של אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. "אני מטפל בענייני רכב, רישיונות נהיגה, התאמות, ג'ויסטיקים אבזור וציוד מכוניות של נכים. זו עבודה מאוד מספקת כשאתה רואה שאנשים מקבלים את העצמאות שלהם".

רותם (נשוי + 1) הוא שוטר בתחנת ערערה בנגב. "ב-7 באוקטובר שירתי באופקים. חילקו אותנו ל-2. אני הגעתי לאופקים ב-8 באוקטובר, ועסקנו באיתור מחבלים ופינוי גופות מציר 232". אדיר (נשוי טרי), הנדסאי חשמל, עובד בחברה לבניית בריכות.

לשלושת האחים, בוגרי תיכון מקיף ג', עוד שתי אחיות. גם האחיין איתי ברמי, הוא כדורגלן, ששיחק העונה בקבוצת נערים א' של הפועל באר שבע. הוא היה מלך השערים של הקבוצה (15). "אנחנו מלווים אחד את השני, כל השנים", מספר רותם, "בכל מה שקשור לכדורגל אנחנו חולקים אחד עם השני, המשחקים, החוויות. אנחנו צופים במשחקים אחד של השני, מתייעצים ומעירים. מי שהדביק את כולם היה עידן, ששיחק בבית"ר באר שבע אצל עומר עטר. אנחנו הלכנו בעקבותיו. דווקא באימון אני התחלתי והכנסתי את עידן. בינתיים שנינו עשינו יחד תעודת עילית".

עובדה ידועה במקומותינו היא שמי שעוסק בספורט בישראל, צריך גם להתפרנס בצד, והאחים ניסן הם לא יוצאים מכלל זה. עידן (נשוי + 2) עובד בעמותת אבצ"מ המטפלת בכל הקשור לספורט ותרבות הפנאי של אוכלוסייה בעלת צרכים מיוחדים. "אני מטפל בענייני רכב, רישיונות נהיגה, התאמות, ג'ויסטיקים אבזור וציוד מכוניות של נכים. זו עבודה מאוד מספקת כשאתה רואה שאנשים מקבלים את העצמאות שלהם".

"רוב קבוצות מחלקת הנוער של מכבי באר שבע משחקות בליגות הראשונה או השנייה, והנוער היה בשלישית. זה טיפה מרחיק שחקנים מלהגיע. התחלנו את העונה עם 7 שחקנים, ובכל זאת האמנתי שאפשר לעלות העונה, למרות שבהתחלה זה נראה בלתי אפשרי. זו שנה שלישית שלי איתם מנערים ב', וידעתי שאם אצליח לשכנע את כולם להישאר, תהיה לנו קבוצת צמרת. פתחנו את העונה לא הכי טוב, הפרש של שבע נקודות מהמקום הראשון, אבל סיימנו עם רצף של 22 משחקי ליגה ללא הפסד. ממחזור רביעי עד סוף העונה לא הפסדנו. לא חוויתי עונה כזו בחיים שלי. ניצחונות בדקה ה-90, וניצחון במשחק העונה על שמשון תל אביב. הגענו למטרה די מוקדם. והעיקר, צריך לדעת לשמר את זה גם בעונה הבאה". עידן יאמן את הנוער של מכבי גם בעונה הבאה.

"בדימונה זה יותר קשה מאשר במכבי, אותה אימנתי כל השנים. כשאתה בליגה השנייה או השלישית זה מושך יותר שחקנים. בדימונה התמודדתי עם אתגר חדש, איך אתה משכנע שחקנים לשחק בליגה מחוזית. כשהגעתי לדימונה היו אולי 4-3 שחקנים מהעונה הקודמת. בשבועיים הראשונים עבדנו עם 15 ילדים ששיחקו בעונה קודמת בנערים ב', כי לדימונה לא הייתה קבוצת נערים א'. כשהשחקנים קלטו שאני רוצה לעשות 4 אימונים בשבוע, הם עזבו, ומצאתי את עצמי עם 4 ילדים באימון, ואין קבוצה לפתוח איתה עונה. עשינו עבודה קשה על השוק הבאר-שבעי והסביבה, והבאנו למועדון 26 העברות. פתחנו את העונה עם 29 שחקנים, לפחות 12-11 ששיחקו בליגות העל לנערים א' או נוער שאימנתי לאורך השנים, וגיבשנו סגל. בספטמבר כבר היה לנו סגל של 30 ילדים, מתוכם 25 חדשים. כשראיתי את הסגל ידעתי שאנחנו הולכים עד הסוף, למרות שבליגה המחוזית קשה לשמור על רצף.

למה אתה מתכוון?

"למשל, בין המשחק נגד מ.ס באר שבע למשחק מול מכבי קריית מלאכי, שהכריע עלייה, עבר חודש וחצי במהלכו שיחקנו רק משחק אחד. ככה לא פשוט להביא אותם לפיק. זו הייתה עונה סיזיפית וארוכה אבל תמיד שמרנו על רף ומורל גבוה. בחודש ינואר היה לנו משחק נגד המוליכה מכבי קריית מלאכי בסיבוב ראשון. ההפרש היה 4 נקודות לזכותם (27 לעומת 31),ואם הם היו מנצחים אותנו, העונה הייתה נגמרת. זה היה משחק קשה, נגמר בתיקו 0:0. הילדים ירדו עם הראש למטה, כי מלאכי לא הפסידו אף משחק, מה הסיכוי שיאבדו ארבע נקודות בסיבוב השני? אבל האמנתי והחזרנו מוטיבציה. הגענו למשחקי העונה נגד בית"ר גדרה ומלאכי, ניצחנו את שניהם ועלינו ליגה. היה תהליך ממש קשה. זו הייתה קבוצה של שחקנים שהגיעו ממקומות שונים. ב-11 שפתחו אצלי, כמעט אף אחד לא שיחק עם אחר בקבוצה הקודמת. אבל עשינו את הבלתי יאמן והצלחנו להגיע לשיא נגד מכבי קריית מלאכי".

איך היה המשחק?
"אחד המשחקים היותר אמוציונליים שלי בקריירה. מלאכי באמת קבוצה טובה. היו 400-300 אוהדים ביציעים. דימונה ארגנה לקראת המשחק הפקה בלתי רגילה. ייאמר לזכות המועדון הזה שתמיד ידע להשקיע, ועושים שם שינוי מדהים, אם זה מחנה אימונים על חשבון המועדון, ערבי גיבוש. למשחק המכריע אפילו הביאו דיג'יי. ולמשחק עצמו: במחצית הראשונה לא היה כדורגל. היו גישושים ובעיקר רוחות חזקות שהפריעו למהלכי המשחק. ירדתי לחדר ההלבשה ב-0:0 עם מועקה בלב כי המשחק לא התנהל כמו שאני רציתי. תיקו אני בחוץ. אח שלי אדיר, שישב ביציע עם עידן, שלח לי הודעת וואטסאפ: 'תהיה קר רוח. עברת את המחצית עם הרוחות, ניצחת את המשחק'. עשיתי מהלך בהפסקה - הכנסתי פח זבל גדול לחדר ההלבשה ואמרתי לשחקנים 'אם אתם לא רוצים לזרוק את כל העונה לפח, אחרי כל מה שעשיתם, צאו כמו גברים החוצה'. יצאנו למחצית השנייה וזה היה משחק אחר לחלוטין - שליטה מוחלטת שלנו. שבע דקות ראשונות של המחצית כבר 0:2 לנו (אורי טובול 48, 52) והגענו לעוד אינספור מצבים במחצית הזו. בסיום הייתה לי התחושה הכי מתוקה אי פעם בכדורגל מאז שאני מאמן". רותם ימשיך בדימונה, כמנהל החטיבה הבוגרת במחלקת הנוער וכמאמן הנוער.

"רפי עמוס פנה אליי בתחילת העונה. לא רציתי לשחק בליגה ג', אבל הוא הסביר לי על המטרות והכיוון, והצטרפתי. פתחנו את העונה עם חצי סגל מזה שסיימנו אותה. גיליתי מועדון איכותי מאוד, שמספק את הצרכים, מנעליים ועד טיפולים, רופאים, הכול אתה מקבל. עובד כהן אחראי על כל הדברים מאחורי הקלעים. איש מערכת ברמה הכי גבוהה שיש. עם הזמן הצטרפו שחקנים ברמה הכי גבוהה שאפשר בליגה ג'. היה לנו חדר הלבשה מדהים, הכול רץ בכיף. פה נכנסה לתמונה העבודה של רפי, שידע לשמור על איזון בחדר ההלבשה. הדרך שלו תמיד הייתה ישרה, גם כשהיה קשה ולא הלך. בדרך כלל זו ליגה שבה שחקנים באים פעם בשבוע. אצלנו באו בשביל לעלות ליגה. לקראת סוף העונה היה לחץ, אבל רפי שמר על קור רוח כמו כל המועדון. תמיד האמנו, גם אחרי שהפסדנו באשקלון כתבתי בקבוצת הוואטסאפ של האחים, שאין מצב שאנחנו לא עולים. היה ביטחון בכל המערכת והשחקנים. אני מאמין שתהיה קבוצה רצינית גם בליגה ב'". עדיין לא ברור היכן ישחק אדיר בעונה הבאה.

מי עוד היה שותף להצלחה שלכם?

עידן: "יש לנו קבוצה בוגרת שהתקציב שלה לא בשמיים, אז צריך להיעזר בשחקנים מהנוער, והיה לנו את מוטי דהן שנתן יד ושמר עלינו. אני ביקשתי מרוי בתחילת העונה לאמן את הנוער. במחזורים הראשונים היה קשה, מוטי עזר לי, נתן יד. כשהגענו למשחקים המכריעים, הוא היה מגיע לכל משחק, קיימנו שיחות והתייעצויות ליליות, 'לפתוח עם זה, ולשחק עם זה'. במשחק עצמו, כשאתה בלחץ, יש לך מישהו מאחור עם וותק בכדורגל, שידע לייעץ לך. גם רוי שנתן לי את המושכות ושקט. מכבי רוצים להתפתח, רוצים להתקדם, נותנים במה ושקט. נותנים לך לעשות מה שאתה מאמין בו. אני הולך לאמן העונה נוער לאומית זו התקדמות. בהמשך מקווה גם לצאת החוצה, להרארות את עצמי בעוד מקומות. בליגה הלאומית נוכל להביא שחקנים גם שחקנים שהם לא מבאר שבע או מאשדוד. קבוצה בליגה השנייה בה משחקות גם הפועל ירושלים, בית"ר טוברוק, הפועל חדרה, נס ציונה והכוח רמת גן פותחת את הדלת לשחקנים".

רותם: "משה סטקלר ואדיר נחשון קיבלו את מחלקת הנוער. מתחילים שם תהליך. נכון שלא קורץ לך לבוא לדימונה, גם לא מהליגה הארצית. הציגו בפניי את התהליך והשתכנעתי. נחשפתי לעבודה אינסופית של משה ואדיר. כל העונה הם ליוו אותי בייעוץ וגם במתן כלים וגם בעבודה מול הרשות, לספק את מה שצריך לקבוצת הנוער, כדי שיהיה איזה שינוי במועדון ולהתחיל לעלות ליגות. מחנה אימונים, מעסה ופיזיותרפיסט, מאמן כושר, מאמן שוערים, מאמן מנטלי ועוזר מאמן לכל קבוצה. בעונה הבאה יהיה לי צוות של 7 אנשים איתי בנוער, רובם דימונאים. לא הייתה לנו קבוצת נערים א', וזו בעיה לקראת העונה החדשה. אני נשאר עם 13 שחקנים. השנה תיפתח בדימונה קבוצת נערים א'. אני מאמין שנעמיד קבוצה שלא תבייש את העיר והמועדון גם בליגה הארצית".