ד"ר יונה אלפסי, יליד מרוקו, הגיע לישראל לראשונה בשנת 2015 ונדהם לגלות שגם בני הדור השני והשלישי עוד חיים את מנהגיה של הממלכה המרוקאית. הוא החליט לעשות דוקטורט בנושא באוניברסיטת בן גוריון, וכשהמלגה עמדה להסתיים נאלץ למצוא פתרון יצירתי להמשך, לאור פניות רבות של אנשי שפגש בחלוף הזמן הוא החליט להתחיל ללמד מרוקאית, קהילה שהתחילה בבאר שבע התרחבה לכלל הארץ והיום הם לא מפספסים אף מפגש.
"הגעתי לארץ עם תוכנית 'מסע' להתנדב בירושלים למשך חצי שנה. לימדתי עברית בקזבלנקה, אבל ברמה בסיסית - אז המטרה שלי הייתה לשפר את העברית, לעשות אולפן, וגם לחוות את המקום כתושב ולא כתייר", מספר אלפסי בן ה-36. "התאהבתי בירושלים ובארץ, והפכתי להיות חלק מהקהילה המרוקאית, הרגשתי שאני במרוקו השנייה. התחברתי דווקא לאנשים שלא נולדו שם, אבל סיפרו שהמשפחות שלהם ממרוקו וזה סקרן אותם לשמוע איך זה שם".
ד"ר אלפסי מספר כי עם הזמן, החל להתעניין יותר ויותר בשאלה מדוע צעירים, שנולדו בארץ, עדיין מגדירים את עצמם מרוקאים? "גיליתי שהם ממש חיים את זה - האוכל, המסורת, המנהגים. הדור השני והשלישי מתגאים בזה ממש, אבל זה מעבר להתלהבות והתרגשות. עניין אותי למה, למרות שבישראל צריך להוציא ויזה כדי לטוס למרוקו, ולמרות שזה רחוק - הם עדיין מגדירים את עצמם מרוקאים, בזמן שבצרפת המרוקאים קודם כל מגדירים את עצמם כצרפתים. וזה הוביל אותי לדוקטורט שלי, בין 2016 ל-2023, באוניברסיטת בן גוריון בשיתוף אוניברסיטת בורדו בצרפת."
כשהמלגה שלו עמדה להסתיים, ניסה אלפסי למצוא עבודה כך שיוכל להמשיך לחקור את הנושא "ניסיתי להגיש מועמדויות לכל מיני קונסוליות, כי יש לי רקע עוד ממרוקו, אבל כלום לא עבד. ואז חשבתי על כל האנשים שאמרו לי שהיו שמחים לדעת את השפה וללמוד יותר, אז הגיע לי הרעיון ללמד מרוקאית. אנגלית וצרפתית לא חסר בארץ, אבל מרוקאית אין. הרבה צעירים אמרו לי 'אני רוצה להבין את הסבא וסבתא שלי, את השירים, את הרב'. אמנם אני מדבר את השפה, אבל אף פעם לא לימדתי. ואז החלטתי לנסות."
השנה תהיה השנה השלישית שבה ד"ר אלפסי מלמד מרוקאית ברחבי ישראל, כשבשבוע הבא ייפתח קורס נוסף בבאר שבע. בשיחה עם וואלה שבע הוא נזכר בשיעור הראשון שהעביר. "שאלתי את המשתתפים למה הם כאן, והתשובות שלהם - אני רוצה לכתוב מהן ספר. מישהי אמרה לי 'כי אני רוצה לבקש סליחה מההורים שלי ששנים התביישתי בזה שאני מרוקאית', ובמחזור השני מישהי צעירה אמרה 'רציתי להגשים לאבא שלי את החלום לחזור למרוקו ולדעת לתקשר איתו, אבל הוא נפטר' - ואז היא הבינה מה היא פספסה, והחליטה לעשות את זה בכל זאת."
אז איך בכל זאת אתה מסביר את העובדה שצעירים שלא נולדו במרוקו מגדירים את עצמך מרוקאים וממשיכים במנהגים? "הדור הראשון זה הדור שהתבייש בשפה. הם רצו להוכיח שהם ישראלים, ניסו כמה שאפשר לא לדבר מרוקאית כדי שלילדים לא יהיה מבטא. הדור השני שנולד כאן הם ישראלים לכל דבר, אבל מה קרה? ההורים שלהם דיברו ביניהם מרוקאית כדי שהם לא יבינו, אז הם ספגו את השפה. והדור השלישי גם הם ישראלים, אבל הם כבר לא צריכים להוכיח שום דבר, הם כבר לא חשים את הבושה, ההפך הם מתגאים וחוזרים לשורשים. אין להם את החשומה - הבושה הזאת לומר אני מרוקאי. נראה לי שזה הדור שבא לעשות את התיקון, להחזיר את הכבוד לסבתות שצחקו עליהן או זלזלו בהן, כשהן אלו שהיו פשוטות וגידלו משפחות גדולות בבתים קטנים, שמהם יצאו ילדים לתפארת. זה הדור שמחזיר את הכבוד לסבא וסבתא שהתביישו."
אלפסי מספר ששיעוריו גרמו לכך שצעירים יושבים ללמוד לצד מבוגרים, מה שהופך את משימת הלימוד עצמה למאתגרת במיוחד. "מאוד התלבטתי איך לעשות את זה. המרוקאית היא ניב של ערבית משולבת בצרפתית, אין ספרים או משהו כזה, אז אני הייתי צריך לבנות את תוכנית הלימוד. החלטתי שאני רוצה ללמד מרוקאית מדוברת, והחלטתי לעשות את הכתיבה שלה באותיות לטיניות, כי ככה גם המרוקאים כותבים. ומצד שני, דרך שירים - עשיתי שיתוף פעולה עם נטע אלקיים, דודו טסה ועוד הרבה אנשים מדהימים". לדבריו, "במרוקאית, הצלילים של המילים יכולים לעשות הבדל משמעותי. אז מתחילים מהבסיס, איך לברך, לנהל שיחות בסיסיות, ולאט לאט מגיעים לפעלים - ותוך כדי, אני בעצמי לומד את זה בעברית. מתחילים בבסיס, דקדוק ואוצר מילים, וככה מתקדמים."
איך היו התגובות? "בהתחלה הרגשתי בודד", הוא מספר, "הרגשתי שמשהו חשוב ומשמעותי קורה פה, משהו נוגע באנשים, אבל שלא הייתה מספיק התייחסות. אמרתי שאולי זה דווקא טוב שלא יהיה רעש, וברוך השם לאחרונה זה פרץ. אני עושה שיתופי פעולה עם משרד החינוך, העיריות של אופקים, אשקלון, תל אביב, סדנאות של שירים עם ניצולי שואה מצפון אפריקה. באתי לשמח, ויצאתי שמח בעצמי."
תופעת לוואי מעניינת לעשייה של ד"ר אלפסי היא מרוקאים מוסלמים שמבקשים ללמוד איתו עברית. "בגלל שהתוכן שלי עוסק במרוקאית, הוא מקבל הרבה חשיפה בכל מיני מקומות, ופתאום גיליתי שהמרוקאים נחשפו אליי במרוקו ובצרפת דרך הרשת. כשאנחנו מעלים שירים או דברים במרוקאית פה בארץ, במרוקו מתגאים בזה, וכשהם מגלים שזה בישראל ובעברית - הם רוצים ללמוד עברית. אז יצרתי קשר עם חברה שמלמדת בצרפת ואמרתי לה 'בואי, נתחיל מקבוצת וואטסאפ וכל יום נלמד אותם מילה או משפט בעברית. פתאום הקבוצה גדלה ל-600 אנשים, וזה נהפך למשהו עוצמתי. ואלה לא יהודים, אלא דור שני ושלישי של מוסלמים שהסבא וסבתא שלהם חיו ביחד עם היהודים ב'מלאח' לפני שהם עזבו. היום הקהילה היהודית אמנם קטנה במרוקו, אבל עדיין קיימת - ויש המון כבוד אליה. משם נוצרו החיבור והסקרנות. ולכן אני אומר - שפה מייצרת חיבורים חוצי-גבולות בין אנשים. זה חיבור בין דורות, בין ארצות, בין דתות - והכל דרך שפה".
אם גם אתם רוצים להיות חלק מהקהילה שלא מפספסת את השיעורים של ד"ר יונה אלפסי הינה ההזדמנות שלכם >כל הפרטים<