בביה"ס של יוסף בתל שבע כואבים את הירצחו: "מאוד קשה להסביר לילדים איך הוא נהרג"

ביום שישי האחרון נורה למוות בתל שבע יוסף עווד אבו רקייק בן ה-8. הרצח המזעזע, בשיירת חתונה וככל הנראה במסגרת סכסוך ממושך בין משפחות, מעסיק מאז אותו יום את תלמידי בית הספר אלאנדלוס, בו למד יוסף.

עיד אבו עסא, מנהל ביה"ס, מספר על תלמיד כיתה ב' חייכן וחפץ חיים. "אני לא אומר את זה כי הוא איננו, אני אומר את זה כי ככה הוא היה. אני אתן לך דוגמה: בתחילת שנת הלימודים אנחנו מאתגרים את הילדים ושואלים 'מה תרצה להיות כשתהיה גדול'. והילד הזה הרים את התמונה שלו, ורשם שהוא רוצה להיות רופא ולעזור לאנשים. זה אחד הדברים שמאוד מאוד בלטו, הוא רצה לעזור".

"החיסרון של יוסף מורגש", ממשיך מנהל ביה"ס. "היה מאוד מאוד קשה להסביר לילדים, במיוחד אלה שיושבים איתו בקבוצה, איך הוא נהרג, למה הוא נהרג. קיבלנו צוות מקצועי ממשרד החינוך בנוסף למה שיש לנו בביה"ס. ישבנו עם התלמידים, בקבוצות ובבודדים, דיברנו עם חלק מההורים... גם חלק מהמורים נזקקו לשיחות ייעוץ, זה לא קל. אנחנו ממנפים את זה לסובלנות וקריאה נגד האלימות - הילדים עשו פה יצירות מדהימות".

המנהל מתייחס באומץ לאלימות ביישוב, ואומר: "הבעיה היא לא בתי ספר, אלא מה שקורה מחוץ לבית הספר. בכל בית ספר ביישוב אתה תראה ילדים שמחים, לומדים, חברים. אבל ברגע שיוצאים החוצה, אתה רואה את האלימות שמתפרצת מדי פעם ומסכנת את האנשים, את הילדים, את החפים מפשע".

על פי הדיווחים, יוסף נרצח כחלק ממלחמה בין משפחות, שאני מניח שעוד ילדים שלהן לומדים בבית הספר. זו מורכבות שאתם נתקלים בה?

"אני לא יודע איך זה קרה, זה יותר בתחום האחריות של המשטרה. מבחינה חינוכית, כל בעיה שקורית מחוץ לביה"ס - יש לזה השלכות על ילדים בתוך ביה"ס, אם זו אותה משפחה או משפחה אחרת. יש לי לפחות 20 משפחות שלומדות בביה"ס, זה בי"ס גדול של אלף תלמידים, ואני מרגיש ש-20 המשפחות האלה נפגעו באותה מידה".

אבו עסא מדבר על שינויים שחלו בחברה הבדואית - ועל הצורך להתמודד איתם. "בתי הספר הם הקיר האחרון שעדיין מחנך ומחזיק ביישובים הבדואים, ובאמת נותנים מענה. אני אופטימי שאוטוטו כל התופעות האלה ייגמרו, זה לא יימשך לעולם. יש צורך לבנות בכל יישוב תוכנית ארוכת טווח של הרשות, של משרד החינוך, של גורמי החוק, של עובדים סוציאליים - ולהתחיל לרוץ לאט-לאט כדי להגיע לסוף האלימות. אני לא מאשים אף אחד כי להאשים זו לא תוכנית עבודה. זו לא בעיה תקציבית, זו לא בעיה שהממשלה לא משקיעה, זה לא בעיית משטרה וזו לא בעיה של משרד החינוך. חלק מהבעיות הרציניות הן שלנו בתוכנו כחברה, אנחנו צריכים לדעת להתמודד ולפתור אותן. החברה הבדואית עברה שינויים ואנחנו צריכים לשבת לתכנן איך אנחנו צולחים אותם".

אילו שינויים?

"החברה הבדואית היא שבטית עד היום, ואם יש סכסוך עם מישהו בודד, יש סיכוי שזה יהפוך לשבטי. סכסוכים לאנשים בודדים ניתן לפתור, אבל אם זה הופך להיות שבטי, זה כבר מאסה. אנחנו צריכים להיות על זה, שישנם סכסוכים וקונפליקטים שניתן לפתור אותם בלי לערב את השבטים האלה. לתל שבע יצאה סטיגמה די שלילית. אבל אם אני אראה לך את חצי הכוס המלאה, יש פה אנשים איכותיים מאוד - שופטי בתי משפט ורופאים ואחיות - והם הרוב. צריך לנטרל את השבטיות, זה לא בידינו, אבל נוכל לסייע במידה ויקום ארגון שיטפל בזה".