שביתת המורים נמשכת גם היום: "יפה בן דוד לא מייצגת אותי"

הסתדרות המורים והאוצר הגיעו אתמול (ראשון) להסכם בדבר הקיצוץ בשכר המורים, מה שאמור היה לסיים את עיצומי המורים. אולם המחאות העצמאיות של נשות חינוך נמשכות גם היום, ואחת מהן אומרת לוואלה שבע: "אני לא מרגישה שיפה בן דוד מייצגת אותי. נמשיך להילחם עד שיגיעו להסכם ראוי".

הודיה, ילידת באר שבע שהיום גרה בנתיבות, היא מורת שילוב חברתית, שעובדת עם החינוך המיוחד בתוך המסגרות הרגילות. היא עובדת בשלושה מוסדות, אך גם היום בחרה שלא ללכת לעבוד. "אני מורה שמתפצלת בין מוסדות", היא מספרת, "נוסעת ברכב הפרטי שלי ומקבלת החזרי נסיעות רק על חופשי חודשי, שזה אפילו לא רבע מההוצאות של הדלק. בנוסף, בעלי מגויס אני כבר לא יודעת איזה סבב, ואני עם שני ילדים קטנים בבית. אנחנו כל כך נרתמים למען המערכת, למען המדינה - ובסוף המדינה לוקחת לנו מהכיס".

על פי ההסכם אליו הגיעו הסתדרות המורים והאוצר, במקום להפחית 3.3% משכר הברוטו של עובדי ההוראה, השכר יקוצץ מ"מקורות אחרים", כלומר תוספות שכר שאמורות להיות משולמות בהמשך השנה. בנוסף סיכמו הצדדים כי למורים יתווספו שני ימי חופשה. "אני זועמת ברמות", אומרת הודיה בהתייחסה להסכם, " צוחקים עלינו, זה פשוט בושה. איזה הסכם זה? אני לא מרגישה שיפה בן דוד מייצגת אותי. אנחנו, כמורים, מזועזעים. אנחנו בכלל לא יכולים לגעת בימי בחירה, כי יש מחסור בעובדי הוראה".

לדבריה, עניין ימי הבחירה מגוחך עוד יותר בחינוך המיוחד, שמוחרג על בסיס קבוע מכל השבתה של מערכת החינוך הכללית, ומצוקת כוח האדם בו היא אדירה. "אין מורים, יש מחסור בצוותי ההוראה, אז הם רק מגדילים את ימי הבחירה - אבל בפועל אנחנו לא מקבלות אותם. שלא לדבר על ימי מחלה, היו ימים שהילדים שלי היו חולים ולא ידעתי מה לעשות. בקורונה היינו בזומים עם התלמידים כשהילדים שלנו בבית, גם במלחמה אנחנו בזומים ומלמדות ומגיעות לבית הספר לשיעורים פרטניים. אם ככה, למה שאני אתרום? למה שבעלי יתרום? זה כואב בעצמות שככה פוגעים בנו".

ביום שישי האחרון פנה שר האוצר בצלאל סמוטריץ' לעובדי ההוראה באיגרת, וכתב: "שביתת מחאה בעיצומה של מלחמה היא בלתי מוצדקת [...] כולם תורמים את חלקם למאמץ המלחמתי, וכולם נכנסים כעת תחת האלונקה". "שמשרד האוצר ישמשו לנו דוגמה אישית ויכניסו את הידיים לכיסים שלהם", אומרת הודיה, "לשכר שהם מרוויחים אנחנו לא מגיעות אפילו בשנה. זה פשוט בושה, מזלזלים בנו. לומר שאנחנו לא הוספנו למאמץ המלחמתי? אנחנו כמורות ומורים היינו שם לתווך אחרי מלחמות, תוך כדי מלחמות, התלמידים עם חרדות".

כאמור, בעלה של הודיה הוא משרת מילואים פעיל - המגזר האחרון עליו ניתן לומר שאינו נכנס מתחת לאלונקה. "בעלי עכשיו שוב מגויס למילואים, תכירו בי, תנו לי את האפשרות לאסוף את הילדים על חשבון שעות שהייה. אומרים לי 'לא'. אני שומעת הרבה בנות שהבעלים שלהן מגוייסים, וכל כך מבינים אותן. ואני כל כך מתגייסת לעבודה, ונותנת מעצמי, ובסוף אתם לוקחים לי? עברתי לידה בשנה האחרונה, כשבעלי היה מגויס ונשארתי לבד. כולנו מתחת לאלונקה".

הודיה מבהירה שהשבתת המערכת עומדת בניגוד מוחלט לרצונם של המורים, אולם הם עושים זאת בלית ברירה. "אנחנו לא רוצים להשבית את המערכת, אין דבר שחשוב לנו יותר מהתלמידים שלנו. אנחנו שם כי אנחנו באות לעבודה מתוך שליחות. אבל אין לנו כבר איך להיכנס לסופרמרקט. אנחנו עושות תואר כמו כולם, אבל אף אחד לא מרוויח את השכר שאנחנו מרוויחים. אנחנו לא מקבלים את המתנות שעובדי מדינה מקבלים, אנחנו לא מקבלים את ההטבות שהם מקבלים. הכי קל לקצץ לנו ולפגוע בנו". על הטענות שהמורים נהנים מימי חופש רבים - בין אם בחגים ובין אם החופש הגדול, אומרת הודיה: "זה לא באמת חופש, זו עבודה בעיניים".

"אני מצפה מההורים שיבינו אותנו, ויהיו איתנו במאבק. אני יודעת שזה קשה להם, ושהם צריכים לשבת עם הילדים בבית כמה ימים, אבל אם תהיו איתנו ביחד - נהיה כוח ונצליח. הכי קל לדבר כשלא נמצאים במערכת, ולכן אני אומרת - בואו תתנסו בשיעור אחד, תבינו כמה המאבק הזה חשוב, ותצטרפו אלינו. נמשיך להילחם עד שיגיעו להסכם ראוי".