טקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה של תיכון עירוני מקיף א' נערך בסוף השבוע ברחבת בית יד לבנים. הטקס, שהתקיים למרגלות האנדרטה לקורבנות השואה שיצרה הפסלת פאולה עובדיה (אשר כיבדה את האירוע בנוכחותה), נערך בין היתר במעמד מ"מ וסגנית ראש העיר מחזיקת תיק החינוך, ד"ר חפצי זוהר, יו"ר העמותה להנצחת קורבנות השואה ד"ר איה בידרמן וחברי העמותה, ומנהלת בית הספר מקיף א', מיכל בנבנישתי.
הטקס עמד בסימן "ממעמקים: כאב השחרור והצמיחה", לציון שמונים שנה לכניעת גרמניה הנאצית. תלמידי שכבה י' ריגשו את הקהל בביצועים עוצמתיים של קטעים תיאטרליים, שירים וקטעי קריינות, אשר ביטאו באופן מעורר השראה את כאב הזיכרון, ההתמודדות עם מוראות השואה והכמיהה לתקווה ולחיים. בצד הבמה הוצב מיצג סמלי - שישה כיסאות ריקים, שעליהם הונחו נר זיכרון ופרח לבן - לזכר ששת המיליונים שנספו. בין שורות הקהל הושאר כיסא שמור לחטופים, כסמל של זיכרון, הזדהות וכאב מתמשך.
במהלך הטקס התקיימה גם פעילות "אבני תקווה", במסגרתה כתבו התלמידים מסרים אישיים של זיכרון, משמעות ותקווה על אבנים קטנות, והניחו אותן במעגל סביב האנדרטה - ביטוי מרגש לרוח החיים ולניצחון התקווה על פני החורבן.
במהלך האירוע נשאה דברים מ"מ וסגנית ראש העיר מחזיקת תיק החינוך, ד"ר חפצי זוהר, אשר ריגשה את הקהל בדבריה: "יום הזיכרון לשואה ולגבורה - עומדים בצפירה. שרשרת דורות אנושית, אשר בצפירתה הרועמת, מבקשת לומר אמירה. העם היהודי הוא עם של זיכרון ותקווה. עם הזוכר היטב את עברו ומורשתו, ועמל לבנות את עתידו ולבסס את ביטחונו. עם שמספר בכל שנה ביציאת מצרים, מתיר את כבלי העבדות ובכל שנה יוצא אל חירות המחשבה, העשייה, הפיתוח והבנייה. עם שזוכר את הרדיפות, הפרעות, הטבח והרצח, בין עמוד הענן של יציאת מצרים לתמרות העשן במשׂרפות טרבלינקה, אושוויץ ובירקנאו."
עוד אמרה "עם של זיכרון ותקווה, עם הזוכר את מיליוני אחיו ואחיותיו, גברים נשים, ילדות וילדים, גיבורות וגיבורים שנרצחו כשכל חטאם - יהדותם. עם שזוכר את הגיבורות והגיבורים שנלחמו בגטאות עד טיפת דמם האחרונה, ובמותם ציוו לנו את האהבה, את התקומה ואת התקווה. שמונים שנים עברו מאז סיום המלחמה הנוראה, ויש מי שעדיין מבקש נפשנו, רק בשל יהדותנו. לכן חובה עלינו לקיים - זכור ושמור. זכור את השואה, את ההקרבה; שמור את צלם האדם, את האהבה. לזכור ולשמור את ערכינו, את צלמנו, את אחדותנו - כדי שגם כאשר ננוע בשרשרת הדורות של עמנו, לא תיפול רוחנו. היא תתעלה מתאי הגזים ומאפר המשׂרפות, כעוף החול - לשאת תפילה ולהמשיך בכתיבת המגילה: עם ישראל חי וקיים לנצח נצחים, לעולמי עולמים."
"בחרתי להקדיש את דבריי לאחד מהניצולים, אשר חווה את חיי מחנות הריכוז, את כאב השחרור וגם את חדוות הצמיחה. לאדם היקר, פרץ לב ז"ל." ציינה מנהלת בית הספר מקיף א', מיכל בנבנישתי והוסיפה "פרץ לב הלך לעולמו לפני ימים אחדים, אך עולמו הלך ויהלך ביננו ואיתנו, בשל היותו שורד שואה אשר יצא מהלם השחרור, עלה ממעמקי הכאב, צמח באופן אישי וזכה להצמיח, גם כאן בבית ספרנו, דורות של תלמידים אשר למדו ממנו את כאב השחרור והצמיחה. פרץ לב זכרו לברכה, יותר משאומץ על ידנו הוא אימץ אותנו, את קהילת מקיף א', ועשה זאת באהבה רבה. לעד ייחרט בליבנו. יהי זכרו ברוך."