שנה וחמישה חודשים אחרי, קיבלו הורי החיילים ניק בייזר, רון שרמן ותמיר נמרודי את ממצאי התחקיר של אותו בוקר נורא. אמו של סמל רון שרמן, שנחטף וגופתו הוחזרה בדצמבר האחרון, הביעה ביקורת חריפה כלפי המפקדים של רון באותו הבוקר. "איפה היו המפקדים?"" כתבה ברשתות החברתיות, "מנסה לעכל את הטלטלה האחרונה שלי. תחקיר המת"ק, קצין צעיר ונמרץ עבד עליו בקפידה. רואים שמבחינתו השקיע, למד את כל הסרטונים, נפגש איתנו לפני, תחקר את מי שצריך והגיע למסקנות. המסקנות בגדול - הבסיס נכבש".
"אתם מתים בגלל המפקדים", כותבת ד"ר שרמן. "איזה מפקדים? כולם. החל מאלוף המתפ"ש, מפקד הבסיס, מ"מ הכוח הלוחם והקצינים ששהו בבסיס באותו יום. אבל אנחנו, שלוש המשפחות של החטופים, שכולם היו בדרגת טוראי (למעט אתה שקיבלת שבוע קודם דרגת רב"ט) - הבנו שכל מה שנאמר לנו עד אותו הרגע- שוב היו שקרים. בהתכתבות שלי איתך שאלתי אותך פעמיים 'איפה המפקדים'. ולא ענית לי".
"למה?", ממשיכה ד"ר שרמן, "אז אני אספר לך מתוק שלי איפה היו המפקדים. מפקד הכוח הלוחם של גולני, שהיה מסתבר עם 23 לוחמים בבסיס (ולא 6 כפי שסיפרו לנו), לא ממש פיקד. מטעמים לא ברורים לא היה לו שום קשר עם המפקדים של המת"ק, שהתחבאו בחמ"ל הבטוח. מסתבר עכשיו שאפילו ארוחות ערב הייתם עושים לחוד, בלי שיש קשר ביניכם לגולנצ'יקים".
"לנו סיפרו שהם היו מעטים מול רבים, ושכולם נהרגו. אז זהו, שלא. הם היו 24, וכל המחבלים בבסיס היו 20. לא 40 כפי שאמרו לנו. הכוח הלוחם איבד ארבעה לוחמים באותו בוקר, ולא את כולם כפי שנאמר לנו.
אחד ברח אגב ושרד, ועוד אחד כתב 'עזרה' באבנים על גג המת"ק, ולא ירד מהגג עד החילוץ. מפקד הכוח לא היה בקשר עם המפקדים ששהו בחמ"ל. הם נלחמו באזור הדרומי של המת"ק, לחימה לא מאורגנת, ובזמן שהמחבלים נכנסו אליכם לאזור הצפוני, למיגונית,לא היה שם חצי לוחם. הופקרתם. גם שם".
בהמשך כותבת שרמן: "אף מפקד לא היה איתך בקשר. כולם היו עסוקים בלהציל את עצמם. החל מהאלוף, מפקד המתפ"ש, ועד המפקדת הישירה שלך. וכולם, אגב, ניצלו. אה, לא מתכוונת ניצלו חייהם - אלא גם ניצלו מלקיחת אחריות כלפי מעשיהם באותו יום. כמה אהבת אותם, כמה כבוד רכשת להם. ואני אומרת - תתביישו לכם. כולכם".