פרופ' אריה רטנר, נשיא המכללה האקדמית לחינוך ע"ש קיי בבאר שבע, נכנס לתפקידו לפני שלוש שנים. אולם כמות האירועים שהתרחשו במהלך הקדנציה שלו - מהקורונה ועד חידוש הלחימה בעזה אתמול בלילה - הכניסו אותו לקצב המקומי מהר מאוד. בשיחה עם וואלה שבע הוא מדבר על המשבר, כהגדרתו, בתחום ההוראה, על הקולגות והסטודנטים שנרצחו מ-7 באוקטובר ועל האווירה בקמפוס בתקופה זו, על החזון בנוגע להטמעת הבינה המלאכותית בתחום, ועל התופעה המדאיגה של אלימות אנשי חינוך כלפי פעוטות.
לרטנר יש בטן מלאה על היחס שמקבל תחום החינוך וההוראה במדינת ישראל. "יש משבר בתחום ההוראה", הוא אומר, "פונים למקצוע הזה בשיעורים יותר נמוכים כי תדמית המורה נמוכה, שכר המורה נמוך. מה עושה המדינה כדי להתמודד עם הבעיות האלה? אלה בעיות לאומיות, שחייבות להיפתר ברמה הלאומית. השביתות האלה, שגורמות למורים לקבל עוד כמה מאות שקלים ברוטו לכיס שלהם - הן לא עושות דבר".
פרופ' רטנר, סוציולוג וקרימינולוג בהשכלתו, טוען למחסור באנשי הוראה וחינוך בכל הארץ, אך באותה נשימה אומר שאין עם מי לדבר בממשלה. "רק אתמול הודיעו על קיצוץ רוחבי של שלושה מיליארד שקל, שיפגע בבריאות, ברווחה ובחינוך. באותה נשימה הודיעו שכספי ההקצבות לחרדים לא ייפגעו מהקיצוץ הזה. אז הנה לנו דוגמה קלאסית שבה המדינה יכולה לשים את הרגל על הברקס ולומר 'עד כאן'. למה שאדם שרוצה ללמד ילדים יהיה נחות? הוא שונה ממי שרוצה להיות מהנדס מחשבים? התשובה היא חד משמעית לא. כל עוד נמשיך לחשוב בצורה כזאת, מקצוע ההוראה יסבול".
לדבריו, מורה "חייב ליהנות מרמות שכר גבוהות, כדי שהוא ירגיש טוב כשהוא בא בציבור. שאנשים לא יסתכלו עליו בזלזול ויגידו 'רק לשם הגעת?'. הרבה מדברים על החופשות, וזה ממש לא נכון: מורים עובדים קשה, משקיעים, אני יודע את זה מניסיון אישי כי רעייתי הייתה מורה לחינוך מיוחד, ואני ראיתי את ההשקעה הגדולה שלה - לא רק בשעות בית הספר, אלא בבית, בשעות הערב ובלילות - השקיעה בהכנת חומרי למידה, בפיתוח חומרי למידה, בתלמידים, בשיחות עם ההורים. והתגמול הוא לא הולם, קח את המרצים של המכללות לחינוך והוראה, השכר שלהם הוא שכר מביש - למה שמישהו טוב ירצה לבוא להיות מרצה במכללה לחינוך והוראה?".
רטנר קושר ישירות בין התסכול הרב שמצטבר בקרב עובדי החינוך - לבין התופעה הכואבת של אלימות כלפי פעוטות במסגרות השונות. "תסכול גורם לתוקפנות, לאלימות, זאת נוסחה ידועה. לשמחתי, התופעות האלה הן לא מרובות. נכון, יש דוגמאות של סייעות או מטפלות, וזה איום ונורא שאיש חינוך שולח יד בפעוט או פעוטה, אבל אני חושב שהטיפול כרגע הוא בעיקר פרטני, באותם מקרים, כאשר הם קורים". לדבריו, בשל מספר המקרים המועט יחסית, הנושא לא נידון עם הסטודנטים בתקופת לימודיהם. "זה קיים, אבל לא הייתי לוקח את זה קדימה ואומר שיש פה 'תופעה'. ואני מקווה גם שזה לא יילך ויחמיר".
"היו כמה פוסטים של חברי סגל שאפשר לפרש כהסתה כלפי צה"ל"
חידוש הלחימה ברצועת עזה הלילה החזיר את הנשיא רטנר לאחור. "כששמעתי שהלחימה חודשה, גלגלתי מיד בראש לאיפה שוב זה הולך לקחת אותנו", הוא מודה, "עברנו תקופה לא קלה. אמנם לא היינו בקו הראשון כמו מכללת ספיר, אבל אנחנו כאן ואנחנו חלק מהסיפור".
"חלק מהסיפור", במציאות המורכבת והטראגית לעתים במדינת ישראל, משמעו להכיר נרצחים ונופלים. "פרופ' מרסל פרייליך, שנרצחה ב-7 באוקטובר, הייתה חברת סגל בגמלאות ולימדה כאן הוראת מדעים. מתן דמארי מדימונה, סטודנט שלנו בשנה ד' לחינוך גופני, נהרג בקרבות. והיו עוד חברי סגל שהיו להם קרובי משפחה שנהרגו ונפצעו. זה לא פסח עלינו, כמו על שאר עם ישראל".
כ-50 אחוזים מהסטודנטים והסטודנטיות במכללת קיי הם בני ובנות החברה הבדואית. אם בימים כתיקונים ניתן לדמיין את המקום כנווה מדבר של דו קיום, בימי המלחמה הדבר פחות מובן מאליו. "עם פרוץ המלחמה הקמפוס היה סגור, אז לא היו כאן עימותים או משהו כזה. אבל כן נאלצנו להתמודד עם כמה מקרים של פוסטים שפורסמו על ידי חברות וחברי סגל, שאפשר לפרש אותם כפוסטים של נאצה והסתה כלפי חיילי צה"ל והמדינה. פעלנו בכל הכלים הרשמיים, ומתוך כלל המקרים, רק במקרה אחד הדברים היו מאוד מאוד חריפים - חברת סגל שפרסמה דברים קשים מאוד כנגד חיילי צה"ל ובשבח המחבלים".
לדבריו, המקרה עורר "תחושות קשות בקרב חברי הסגל מהחברה היהודית. היו קריאות לפטר אותה מיד או להשעות אותה. אני חושב שזה לא היה נכון להיגרר אחרי הקריאות של ההמון, אלא באמת להיות שקולים. אני שמח שטיפלנו בזה כמו שצריך, לפי ההוראות וההנחיות. הדבר נידון בתוך ועדות המשמעת של המכללה, ואותה חברת סגל פוטרה. יתר המקרים, לאחר שעיינו בהם ודקדקנו בפרסומים - ניסינו להבין היטב מה עומד מאחורי כל מילה ומילה - לא הצדיקו צעדים משמעתיים חריפים". רטנר מדגיש כי בניגוד לאנשי הסגל המדוברים, מקרב הסטודנטים עצמם לא עלו קולות דומים.
"מצאתי את עצמי בתוך אבי העורקים. איפה עוד אתה יכול לקבל תחושה כזאת? לא באמצעות ספר"
מכללת קיי, ורטנר בראשה, שואפים לעמוד בראש מהלך לאומי לקידום והטמעה של טכנולוגיות חדשניות בכלל ואינטליגנציה מלאכותית בפרט בעולם ההוראה. כשנשיא המכללה מדבר על הנושא, ההתרגשות ניכרת בקולו. "קלעת לנקודה מאוד מעניינת", הוא אומר, "אני עומד מאחורי מיזם מאוד גדול, שאני מקווה שהוא יהיה בקנה מידה ארצי. לאחרונה יזמתי במכללה הקמה של מרכז לפיתוח, קידום והטמעה של טכנולוגיות חדשניות בעולם ההוראה".
לדבריו, "עולם ההוראה עובר שינוי גדול מאוד, הכיתה של המחר לא תיראה כמו הכיתה של אתמול, וזאת בוודאי לא כיתה של לוח וגיר, וגם לא לוח וטוש. הטכנולוגיות, שנכנסו לכל תחום במעגלי החיים שלנו, נכנסות גם לעולם ההוראה. חזרתי לפני ימים ספורים מארה"ב, לשם נסעתי כדי ללמוד על עולם הסימולטורים בתחום ההוראה: נוכל להושיב סטודנטים שלנו מול סימולטורים, ולתת להם כלים לתרגל מצבים שונים עוד לפני שכף רגלם דרכה בכיתה. סטודנט יוכל לדבר מול כיתה והכיתה תגיב, יקום ילד וינסה להפריע, יהיו כל מיני דברים אחרים והוא יצטרך להתנסות במה שנקרא ניהול כיתה. אנחנו עובדים כרגע לפתח, לרכוש ולהטמיע את הדברים האלה בתוך המכללה שלנו".
דוגמה נוספת שהוא מציג היא משקפי המציאות המדומה או הרבודה. "אתה יושב, יכול לגעת בקירות בכל מיני נקודות, ולפניך ייפתח עולם שלם של נושא שתבחר - אתה לומד היסטוריה, ואתה בפרק על מצרים? ייפתחו לפניך קברי הפרעונים והמקדשים במצרים העתיקה. ואתה יכול לשוטט במקומות האלה". רטנר מספר על ההתנסות שלו עם משקפיים כאלה: "בחרתי שיעור בביולוגיה, בגוף האדם - מערכת הלב והדם. חוויתי חוויה פנטסטית, גם ויזואלית ואני בטוח שאם הייתי ממשיך - אז גם מבחינת מה שיכולתי ללמוד. מצאתי את עצמי בתוך אבי העורקים, בתוך החדרים בלב, בתוך העליות בלב. איפה עוד אתה יכול לקבל תחושה כזאת? לא באמצעות ספר, הרצאה או אתר אינטרנט. הכל בתלת ממד, צבעים, סאונד. החוויה הלימודית שתלמיד יכול להפיק מזה היא פי כמה וכמה יותר גדולה ועוצמתית לעומת לקרוא בספר או לשמוע בהרצאה. נכשיר כאן את הסטודנטים שלנו, כדי שיהיו מורים שידעו להשתמש בדברים האלה. בדיוק כמו שפעם לימדו לכתוב מצגת, הוא ידע לכתוב ולתכנת, וזה לא יהיה מסובך כל כך".
על אף התמיכה הנלהבת של נשיא המכללה בטכנולוגיות המתקדמות, הוא מודע גם לסכנות הטמונות בהן. "צריך לעשות בהן שימוש תוך נקיטה בצעדים זהירים. שהתלמיד או המורה לא יישענו רק על ה-AI וייתנו לו פקודות לכתוב חיבורים ופרקים בנושא כזה וכזה. שלא ייעשה במכשור המתוחכם הזה שימוש אוטומטי, אלא שימוש מושכל, ושתהיה פה למידה באמצעות ה-AI. הכוונה היא להוציא דורות של סטודנטים שלא רק קראו מה שהבינה המלאכותית כתבה להם, אלא שתהליך הלמידה ייעשה בצורה מרתקת באמצעים שונים, ולא רק מורה שעומד ומדבר".
"בסופו של דבר", אומר רטנר, "אנחנו כן נצטרך בדורות הבאים את המדענים והחוקרים ברמה גבוהה בכל התחומים. אלה אנשים שיצטרכו ללמוד את הדברים האלה, כי הטכנולוגיה תתן לנו כלים חדשניים, אבל כמו שאמרתי - כן צריכים להיות מאוד זהירים. זה לא 'העתק-הדבק', זה תהליך למידה שמתבצע באמצעים מאוד יפים, משוכלללים ומתוחכמים - שאנחנו בעצמנו מפתחים היום".