משולחן מתקפל למאות אלפי חיילים ומתנדבים: מה קורה בתחנת הרענון במושב שובה?

האחים טרבלסי מנתיבות ידועים ברוח ההתנדבות שלהם. בכל מלחמה או מבצע שפרצו, הם מיד נרתמו לסייע לחיילים עם ציוד ומזון. אך ב-7 באוקטובר הם הרגישו שזה אחרת, שצריך הרבה יותר מסיוע נקודתי, ובהחלטה של רגע הקימו קובי, דרור ואלירן נקודת רענון, שלימים הפכה למוכרת והמאוישת ביותר באזור - "שובה אחים".

"אנחנו שישה אחים", מספר אלירן טרבלסי, "הרוב נשארו לגור בדרום, אני עברתי למרכז. בכל מבצע או לחימה שמתחילה אין שאלה, אנחנו ישר שולחים הודעות אחד לשני, מארגנים ציוד, אוכל, דברים שאנחנו יודעים שלוחמים צריכים, ונוסעים לחלק להם. ב-7 באוקטובר קמנו לאזעקות בכל הארץ, לא הבנו מה קורה. ניסיתי להשיג את המשפחה, את אחי קובי שגר במושב שובה בעוטף, אבל בגלל שהוא והמשפחה שלו שומרי שבת, לקח לנו הרבה זמן להבין מה קורה איתם. בזמן הזה אני כבר מחפש איך אני יכול לעזור ולמי, ופתאום אני שומע על חייל שנפצע וצפוי להגיע לבית חולים במרכז. אני לא חושב פעמיים ומיד יוצא לשם, כי אני יודע שבשלב הראשוני הוא יהיה לבד. וכך היה - הוא הגיע מבוהל כולו, המשפט הראשון שלו היה 'שחטו את כולם'. שם הבנתי שמדובר במשהו אחר".

לאחים טרבלסי יש אחות מאומצת בשם סיגל, שמתגוררת בכפר עזה עם בעלה רונן. לאחר שהטרבלסים מבינים שמדובר במתקפה, הם מנסים להשיג אותה, אך לא מצליחים. בינתיים הם שומעים כי מחבלים הגיעו לשכנים שלה, מתחילים לחשוש מהנורא מכל. "בהתחלה כל מה ששמענו זה שאין סיכוי שהם שרדו, וככה היינו שעות בחוסר ודאות", נזכר אלירן, "מנסים מצד אחד לבדוק איפה כל אחד ושכולם בסדר, ומצד שני לעזור איך שאפשר".

דרור טרבלסי, אחד האחים, היה אמור להיות במסיבת הנובה בעצמו אך ויתר ונשאר בבית. באותן שעות הוא חווה ושומע מקרוב את כל מה שהתרחש באותו בוקר קשה. "המפיקים של הנובה והמבלים, חלקם חברים שלי", הוא מספר, "כמו כולם שמעתי את האזעקות בלי הפסקה, התחלתי לקבל מלא הודעות, סרטונים, תמונות, מיקומים של חברים, זה היה מטורף. ידעתי שאני חייב לעשות משהו".

באותו הזמן, כשמחבלים מסתובבים בחוץ וכדורים שורקים מעל הראש ללא הפסקה, האח קובי, שגר במושב שובה, מחליט שהוא יוצא לעזור. הוא רואה מחוץ למושב צוותים של חירום והצלה, מבין שרבים מהפצועים מתרכזים לנקודה מסוימת, והוא מחליט להביא שולחן מתקפל, קצת שתייה ואוכל, ולהיות הגורם המקשר בין מי שמגיע וצריך להיכנס לתופת - לבין אלו שיוצאים ממנה וזקוקים לסיוע ראשוני. אותו שולחן עוד יתחלף במתחם גדול שמקבל את פניהם של מאות אלפי חיילים ואזרחים שמחפשים כיצד לסייע. "המקום פועל מאז 7 באוקטובר עד היום", מספר דרור. עמדת הרענון נקראת על שם המושב שמחוץ לו הוקמה, וכמחווה למבצע "שובו אחים" ב-2014.

בימים הראשונים להפעלת העמדה המאולתרת, מתגייסים האחים ואוספים כסף על מנת להרחיבה. "כל אחד הוציא את הסכום שהתאפשר לו, ופשוט הלכנו לקנות מוצרים שחיילים צריכים", ממשיך דרור. "שולחן אחד הפך לארבעה, שהפכו למתחם שאין חייל שנכנס או יוצא ולא עובר דרכנו". אלירן ממשיך את דברי אחיו ואומר: "נפגשנו עם חיילים, אנשי מד"א, איחוד הצלה, משטרה, זק"א, שהיו יוצאים ורואים במבט שלהם את הזוועות שראו. הם אמרו לנו 'מזל שאתם כאן רגע לפני שאנחנו חוזרים למשפחות שלנו, אחרי מה שראינו'. זה היה מצמרר".

דרור ואלירן מספרים כי במקום קרו מקרים "בלתי מוסברים", שמעידים יותר מכל על טוב לבו של עם ישראל - אבל אולי לא רק. "באחד הימים הגיעו מאות חיילים, לא ידענו אם האוכל שיש יספיק. לא עוברת דקה - מגיעות כמה נשים, פורקות מהרכב שלהן חמגשיות עם אוכל חם. או מקרה אחר, שאני אומר 'וואו, נגמר הגז' - עוד לא סיימתי לומר 'גז', עוברת מולי משאית שמובילה בלוני גז. הוא לא חושב פעמיים ומחליף לי בלון במקום. ויש עוד המון מקרים כאלה, שתרומות ודברים שחסרים מגיעים תוך רגע".

דרור מספר כי רבים מהסיורים שהתקיימו בתקופת המלחמה בעוטף הסתיימו בנקודת הרענון שלהם. "הם מגיעים, מסיירים ומסיימים אצלנו. שומעים את הסיפורים מהיום הראשון ועד עכשיו, אנחנו נקודת האור והתקווה. בסוף מגיעים לכאן כולם: דתיים, חילוניים, כולם ביחד למען החיילים. יום אחרי יום עברו פה אנשים מכל העולם, ראשי קהילות מהעולם, רבנים גדולים ומי לא. כולם חוזרים הביתה ומספרים על 'שובה אחים'. אנחנו מקבלים סרטונים מהעולם שאנשים מדברים עלינו ומספרים עלינו. בקהילה היהודית זה נהיה פרויקט שנותן תקווה".

אך לא רק הסברה מתקיימת במקום, ומתברר שלא מעט זוגות נוצרו בזכות המיזם של האחים טרבלסי. "הגיעה לכאן בחורה מקסימה להתנדב", מספרים האחים, "הגישה אוכל לחיילים, ואחד החיילים שבדיוק יצא ממשימה התיישב לאכול. הם התחילו לדבר, והיום הם זוג נשוי. יש לנו לא מעט סיפורים כאלה שרק אחרי תקופה אנחנו שומעים, 'הכרנו אצלכם בהתנדבות', וזה מרגש אותנו ומשמח מאוד. יש במקום הזה קסם".

כשהאחים מתבקשים לספר על רגע מרגש במיוחד שזכור להם, סיטואציה מרגשת עולה להם מיד בזיכרון. "לפני כמה חודשים עוצר כאן רכב עם צעירה ואמא שלה, הן נכנסות למתחם ואנחנו מתחילים לדבר, ופתאום נופל האסימון - רעיה רותם והבת שלה הילה רותם-שושני, שהיו בשבי! אנחנו מתחילים לדבר, ושבועות בודדים אחרי, הילה חוזרת אלינו להתנדב. מרגש כל כך לחשוב איפה היא הייתה ואיזה כוחות ותעצומות נפש לחזור ולהתנדב. אין מילים".

רגע עוצמתי נוסף התרחש בעמדת הרענון לפני שנה. "אחנו שומעים לצערנו הרבה 'הותר לפרסום', ואין מישהו במדינה שלא מכיר מישהו, אבל לא התכוננו לרגע המצמרר שבו מגיע לכאן רנ"ג אורי מויאל ז"ל", הם מספרים. "אנחנו מדברים, שומעים ממנו סיפורים, מבינים שבני משפחה שלו התנדבו אצלנו - ויומיים אחרי, הפיגוע בצומת בית קמה, 'הותר לפרסום', וזה הוא. פשוט לא נתפס, רגע אחד בן אדם יושב איתנו כאן צוחקים, ורגע אחרי הוא איננו".

ומהצד השני, יש גם רגעי צחוק סביב העשייה של האחים בעמדת הרענון. חיילים שהיו בחוף הים בעזה העבירו לדרור תמונה עם הכיתוב "שובה אחים", וברגע של הומור ויצירתיות הוא החליט להיעזר באינטליגנציה מלאכותית ולייצר תמונה בה נראה כאילו נשיא ארה"ב דונלד טראמפ שיתף את תמונת החיילים מהחוץ העזתי. הבדיחה תפסה תאוצה ברשת, ואלפים החלו לשתף אותה. "זה התחיל כצחוק" הוא אומר, "אבל בסוף, אם חושבים על זה, בזכותו המון דברים התקדמו כאן. ובינתיים אנשים נהנים מההומור הזה".

למרות הרגעים המורכבים והקשים שהם חווים במתחם מאז 7 באוקטובר, הם לא מוותרים ומבטיחים להמשיך עד שאחרון החיילים יצא מרצועת עזה. "אני וקובי למדנו בימין אור, בכפר הנוער" מספר אלירן, "ד"ר חיים פרי היה הולך בכפר, מרים לכלוך וזורק לפח. אני זוכר שאחרי כל כך הרבה פעמים שראיתי אותו, התחלתי לעשות את זה בעצמי. ומשם אני לוקח את זה לחיים - אני עושה, אני פועל, שהילדים שלי יראו, שאחרים יראו ויצטרפו ויעשו גם. זה המסר שלנו תעשו טוב יהיה טוב!". דרור מצטרף לדבריו ומדגיש "העשייה המדהימה הזאת שקורית כאן מדבקת, כל מי שמגיע נשאר ורוצה לעזור ועשות עוד. חשוב לי להזכיר את אושר אחותינו המדהימה שמבשלת פה סירים שכל החיילים נהנים מהם. וכמובן את המתנדבים המדהימים שמגיעים מכל מקום בארץ ובעולם בין אם זה לפעם אחת או חוזרים מספר פעמים למרות ובמקביל לחייהם ושגרת העבודה שלהם, באים לתת מעצמם למען החיילים".

לבסוף, אלירן ודרור מסבירים כי "מהיום הראשון החלטנו שאנחנו לא מתעסקים בגיוס כספים, אנחנו מתעסקים בתכלס. מגיעים כמו כל מתנדב או מתנדבת, מרוקנים פחים, מכינים אוכל, מגישים, הכל מהכל. ובכל זאת, מעבר לתרומות הרבות והאנשים הנפלאים שיש בעם שלנו, שמגיעים ועוזרים, חברה אלינו עמותה שדרכה אנחנו מתנהלים בפן הכלכלי. אז מי שכן רוצה לעזור, אבל לא יכול להגיע, יכול לעזור גם מרחוק".

לתרומה למיזם "שובה אחים" >לחצו כאן<