נועם אבו וברק בן דוד היו חברים מילדות: למדו ביחד באותה כיתה, ושיחקו יחד בקבוצות הכדורגל לילדים של דימונה. אתמול (שלישי) התקיים במגרש הסינתטי החדש בעירם טורניר כדורגל לזכר השניים, שנפלו ב-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל. באירוע השתתפו בני משפחותיהם, היחידות הצבאיות בהן שירתו ושחקני מחלקות הנוער של מ.ס דימונה.
"שניהם אוהדי בית"ר ירושלים", סיפר אבינעם, אביו של ברק ז"ל, בגעגוע. "היו לנו מנויים משפחתיים למשחקים של בית"ר ירושלים, ונועם היה נוסע איתנו קבוע. הוא היה כמו בן נוסף שלי. ברק היה חייל גולני, ונלחם בנחל עוז עד הכדור האחרון. הוא עלה השמיימה ב-7 באוקטובר, וכשהתחילה הלחימה נועם נכנס עם חטיבת הנח"ל לעזה, והעביר לנו מסר דרך חברים שהוא לא יוכל לבוא לשבעה, ושהוא יגיע לנחם בחודש. בחודש, למעשה, הוא הגיע בארון. אנחנו קמנו מהחודש, והם נכנסו לשבעה".
אבינעם סיפר כי הטורניר היה רעיון משותף של עיריית דימונה ושל שתי המשפחות. "מי ששיחק שם זה קבוצה של גולני, קבוצה של הנח"ל, קבוצה של משפחת בן דוד, קבוצה של משפחת אבו. הייתה קבוצה מהמשטרה, קבוצה של אוהדי בית"ר ירושלים, קבוצה של הנוער של מועדון הספורט דימונה, וקבוצה של החברים המשותפים של נועם וברק. הקבוצה שזכתה בגמר היא של החברים המשותפים. זו הייתה סגירת מעגל, האנשים שמאחדים את שניהם. שני ילדים שהיו להם אהבות משותפות, חוויות משותפות".
"ברק היה המון", סיפר אביו, "הוא היה ילד שמחבר את האנשים לשמחה, לספורט, לדבקות במטרה, לנחישות שלו. דברים לא הלכו לו חלק, גם להגיע לגולני לא הלך לו חלק. אבל השמחה והנחישות שלו זה מה שאנחנו מפיצים כל הזמן. אמנם לנו זה הרבה פעמים קשה, אבל מה שמנחה אותנו זאת המחשבה 'אם הוא היה פה, מה הוא היה אומר?'".
אמו של נועם, ענת, התייחסה אף היא לתחושותיה בעקבות הטורניר. "התחושות מאוד מעצימות ומרגשות. אם להנציח את נועם, זה דרך כדורגל. זה משהו שהוא כל כך אהב. הוא דאג להגיע לכל משחק של בית"ר ירושלים, וגם בצבא ביקש לצאת למשחקים. שבועיים לפני שזה קרה, הוא הלך למשחק האחרון, אז זו סגירת מעגל מבחינת האהבה הכי גדולה שלו".
"נועם היה ילד נעים הליכות, כשמו", סיפרה אמו. "הוא דאג לעשות את כל הדברים בדרכי נועם. אהוב על כולם. זה היה מאוד בולט בהכשרה, כשהמפקדים הממונים בחרו בו לחייל המצטיין. זה נעשה על ידי שני גורמים שונים ולא מתואמים, ששניהם בחרו בו. זה מאוד מאפיין את האופי הטוב שלו והממגנט.
גם כשהוא היה מגיע בסופי שבוע מהצבא, מותש מעייפות, הוא היה מכבד את אבא והולך איתו לבית הכנסת בשישי וקם מוקדם לשבת. לחשוב שחייל רוצה רק לחזור ולהתרפק, זה לא מובן מאליו".
"כדורגל הייתה האהבה שלו, הוא השקיע בזה המון. שיחק בנוער של דימונה כקפטן בקבוצה, ובלט מאוד גם שם. כשהגיע הגיוס הוא נתן את כל כולו לשירות - הוא היה צלף, וגם בזה הוא עשה כל מה שהיה יכול. נועם היה המנהיג של הגדוד, לקח את כולם סביבו עם שירי הווי ומורל. גם כשקשה, לעזור לכולם להרגיש קצת יותר טוב", הוסיפה ענת.
לדברי אבינעם, ראש העיר בני ביטון הבטיח לו שהאירוע ייהפך למסורת. "יש לנו הבטחה מראש העיר שזה לא אירוע חד פעמי. הוא אמר 'תקליטו אותי'. זה מילא אותנו לצאת ולעשות למענו". הוא מוסיף כי בנוסף להפיכת הטורניר למסורת, אחת מקבוצות הנוער של דימונה תיקרא "מועדון ספורט ברק דימונה", והשנייה תיקרא "מועדון ספורט נועם דימונה". "החל מהשנה הבאה הנוער ישחק עם הלוגו על החולצות, וכשישאלו מי אלה - יספרו על ברק ונועם, על החיילים בגולני ובנח"ל ששיחקו בעצמם בעבר במועדון הספורט, וכך אנחנו מייצרים מורשת של ילדים שגדלים לרגלי הלוחמים. שמנו במגרש בדימונה שני ספסלים עם סיפור החיים של ברק ונועם, כשכל ספסל צבוע בצבעי החיל שבו שירתו. כך אנחנו מנציחים אותם כל הזמן, והם כל הזמן יהיו קיימים".