"כציפור מרחפת על גוזליה, ביום אחד נלקחת": במילים אלו נפתחת קינתה של פרופסור חביבה פדיה מאוניברסיטת בן גוריון, יו"ר בית מדרש פתיחתא ומכון רשימו, על בני משפחת ביבס ז"ל.
"סבי המקובל הגדול הרב יהודה פתיה חיבר את התפילה 'אסירי התקווה' בזמן השואה, וגם שם מרכזיות האמהות, לצערנו", מספרת פרופסור פדיה לוואלה שבע. היא מדגישה כי אינה קשורה למשפחת ביבס, אולם "נשמתנו נשמת עם ישראל. הם נכנסו לי ללב מההתחלה, כמו לכולנו. אני כותבת שירה, ובמצבי קיצון, מחוסר מילים ודמעות, זה מה שנמצא לי ואחזתי בחוט של 'אסירי התקווה'".
לעילוי נשמת שירי ביבס-סילברמן, אריאל ביבס וכפיר ביבס ז"ל.
אַשְׁכָּבָה | חביבה פדיה
כְּצִפּוֹר מְרַחֶפֶת עַל גּוֹזָלֶיהָ
בְּיוֹם אֶחָד נִלְקַחְתְּ
הָאֵם עַל הַבָּנִים
כְּפִיר וַאֲרִיאֵל
וְשִׁירִי עֲלֵיהֶם
עָשָׂר מַסָּעוֹת נִסַּעְתְּ מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי
מִבֶּכִי אֶל בֶּכִי מֵאוֹפַנּוֹעַ אֶל קַטְנוֹעַ
מִמַּחְבּוֹא אֶל מַחֲבוֹא
מִשִּׂנְאָה אֶל שְׁפִיכוּת דָּמִים
מֵאָסוֹן אֶל אָסוֹן
מַחֲטִיפָה אֶל קְטִיפָה
מַבָּט חָרֵד עֲלֵי עַיִן
רֹךְ אֵימָה וּמְצוּקָה
וְיַרְדֵּן אֲסִיר מִנְהָרוֹת אֲסִיר תִּקְוָה
וְכֻלָּנוּ עִמּוֹ
עִמָּכֶם
עַמְּכֶם
אֲסִירֵי מִנְהֲרוֹת אֲסִירֵי תִּקְוָה
וּבָכִית
וְנִשַּׁקְתְּ
וְהִתְחַנַּנְתְּ
חָרַב מִקְדַּשׁ מִשְׁפַּחַת בִּיבָס
וְעַכְשָׁו נִשְׁמָתֵךְ וְנִשְׁמַת שְׁנֵי הַשְּׂרָפִים
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים.
עוֹלְלֵי פָּז אַדְמוֹנִי
בְּמַעֲלַת קְדוֹשִׁים וּמַלְאָכִים
לַמְּדוּ עָלֵינוּ זְכוּת
בְּעוֹדְכֶם נוֹסְעִים מֵאִתָּנוּ לִמְנוּחַת עוֹלָמִים
בַּקְּשׁוּ עָלֵינוּ רַחֲמִים
וַאֲנַחְנוּ לָעַד נַחְלֹם אֶתְכֶם
וּנְבַקֵּשׁ סְלִיחַתְכֶם.
אַתֶּם לִמְנוּחוֹת וְאָנוּ לַאֲנָחוֹת
בָּרְכוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה שֶׁלֹּא יֵדַע עוֹד דְּאָבָה
בָּרְכוּ אוֹתָנוּ בְּאַהֲבָה.
חוּט יְרִיעַת חַיֵּיכֶם נִגְדָּע
וְחוֹבֵר הוּא עַתָּה לְשִׁירַת הָאֵינְסוֹף
בְּפַרְגּוֹד נְצָחִים מְעֻנִּים וּמְיֻסָּרִים
כִּי בָּזֹאת עִמָּכֶם אָנוּ נִלְכָּדִים.
בְּנֵי הַמְּאוֹרוֹת
בְּנֵי הַנְּשָׁמוֹת הַטְּהוֹרוֹת
הָאֵם הַמְּרַחֶפֶת עַל פְּנֵי עוֹלָלִים
בָּרְכוּ אֶת יַרְדֵּן בָּרְכוּ אֶת הָעָם
הֲצִלּוּנוּ מִדָּמִים וּמִדָּם.
עָשׂוּ שֶׁנִּהְיֶה רְאוּיִים לָרַכּוּת לַתֹּם לַתִּקְוָה
שֶׁנִּבְנֶה כָּאן מַשֶּׁהוּ שֶׁבָּא מֵאַהֲבָה וּפָנָיו לְשִׂמְחָה.
יְהִי רָצוֹן
שֶׁזַּעֲקַת הָאֵם שֶׁהָלְכָה מִסּוֹף הָעוֹלָם עַד סוֹפוֹ
בְּצֵאת נִשְׁמָתָהּ כִּי מֵתָה בְּצֵאת נִשְׁמַת בָּנֶיהָ
תְּמַלֵּא אֶת חֲלַל הָעוֹלָם
וּתְאַפְשֵׁר לָנוּ וּתְצַוֶּה אוֹתָנוּ
לָבוֹא שׁוּב לִבְנִיָּה וּלְהַתְחָלָה בִּצְנִיעוּת וּבַחֶסֶד
כְּמוֹ שֶׁאָנוּ חַיָּבִים לָכֶם
וּלְמִי שֶׁהִקְרִיב אֶת הַיָּקָר מִכֹּל
לְמִי שֶׁהָלַךְ וְאֵין בִּלְתּוֹ
יְהִי רָצוֹן שֶׁנִּקְרַב אִישׁ אֶל אָחִיו עֶצֶם לָעֳצָמָיו
וְיֵאָמֵר לָעֲצָמוֹת הַמֵּתוֹת הָאֵלֶּה וְיִחְיוּ.
נְשָׁמוֹת טְהוֹרוֹת
כָּבוּ בָּכֶם הַמְּאוֹרוֹת
מִשְׁתַּטְּחִים אָנוּ לִפְנֵיכֶם
בְּבַקָּשַׁת סְלִיחָה וּמְחִילָה
וְאַתֶּם מְאִירִים כְּכוֹכְבֵי הָרָקִיעַ מַזְהִירִים
לָנֶצַח בְּנִשְׁמָתֵנוּ אַתֶּם
חֲקוּקִים זוֹהֲרִים.