זוג הורים מהדרום תובעים את בית החולים סורוקה ואת מכבי שירותי בריאות, בטענה שהצוות הרפואי לא התייחס באופן המתאים לחששות ולתלונות של אישה כשהייתה הרה, ובכך לטענת התביעה הוביל למות עוברה.
מהתביעה, שהוגשה לבית משפט השלום בתל אביב על ידי עורכי הדין רפאל אלמוג וספי קלו-יוגב ממשרד עורכי הדין רפאל אלמוג, עולה כי התובעת אושפזה מספר פעמים בסורוקה במהלך הריונה הראשון בשל חשד לירידת מים ודימומים חוזרים. היא טופלה בפרוגסטרון באבחנה של אי ספיקת צוואר רחם, וילדה בהצלחה. לפי התביעה, הרופאים בסורוקה לא ציידו את התובעת בהמלצות לבירור מצב צוואר הרחם וחלל הרחם, ולא ניתנו לה הפניות לבדיקות לשלילת מום רחמי ביחס להריונות הבאים.
בהריונה השני של האישה, נטען בתביעה, סירבו רופאי מכבי להתייחס להיסטוריית הלידות שלה, ולבעיות שאובחנו בצוואר הרחם - שעלולות להביא בסבירות גבוהה יחסית ללידה מוקדמת ולהפלה. האישה, שהייתה מודעת למצבה הייחודי, התריעה שוב ושוב במהלך ביקוריה במעקב ההיריון בפני רופאי מכבי על חששה מלידה מוקדמת בשל מצבה. מטענות התביעה עולה כי חששותיה ותלונותיה נדחו על ידי אנשי הצוות הרפואי במכבי, ואף נטען כי במרפאה התרו בפניה "להפסיק לפקוד את המרפאה" תוך שנאמר לה כי מצבה "תקין" ואין צורך בהתערבות מיוחדת.
בשבוע 19+4 להריונה, החלה האישה לחוש בעיטות לא תקינות מצד העובר. לאחר שבמרפאת מכבי זלזלו בתלונותיה וביקשו שתימנע מלהגיע למרפאה, פנתה האישה, לדבריה, לבדיקה פרטית אצל פרופ' אלי מימון. בבדיקה התברר כי צוואר הרחם פתוח לכדי שני סנטימטרים, ורגלי העובר יצאו מחוץ לרחם. התובעת הופנתה לאשפוז דחוף במחלקת היולדות בבית החולים סורוקה, שם על פי התביעה הביע הצוות הרפואי הפתעה ממצבה, והיא נשאלה כיצד ייתכן שבסיום הריונה הראשון שוחררה מבית החולים ללא תפירת צוואר הרחם, ומדוע לא ניתנה הנחייה על שמירת הריון במהלך הריונה הנוכחי. חרף זאת, גם בשלב זה, נטען, לא ביצעו הרופאים בסורוקה תפירה של צוואר הרחם.
לדברי עורכי הדין אלמוג וקלו-יוגב, האישה התחננה לסיים את ההיריון בהפלה מיידית, משום לעובר אין סיכוי לשרוד. חרף זאת, בקשותיה נדחו, מאחר שעוד היה לעובר דופק, וכך נאלצה האישה לשהות 24 שעות בסורוקה, כששק השילייה ובו העובר נתון כולו מחוץ לגופה, ולהמתין למותו. על פי הנטען, כעבור כ-24 שעות מעת אשפוזה, לאחר בדיקה ידנית אגרסיבית שביצעה אחת הרופאות, חלה הידרדרות במצבה, והיא החלה לחוות ירידת מים ודימום מסיבי. התובעת הוכנסה לניתוח דחוף, שבמהלכו הוצא מגופה העובר, שלא שרד.
כחצי שעה לאחר הניתוח, שוחררה האישה לביתה. במכתב השחרור צוינה בין היתר האבחנה של אי ספיקת צוואר רחם, ובסיכום הרפואי צוין: "לפי המלצת פרופ' שיינר וד"ר שוורצמן - מומלץ בהיריון הבא לבצע תפר צווארי לאחר השקיפות". לדברי עורכי הדין אלמוג וקלו-יוגב, ניסוח זה, מעיד עד כמה התעקשותה של האישה בתחילת ההיריון הייתה נכונה. "לאחר הלידה, מרשתנו המשיכה לסבול מדימומים במשך תקופה ארוכה", כתבו, "אם לא די בכך, בעקבות האירועים המתוארים לעיל, מצבה הנפשי התדרדר בצורה משמעותית. הטראומה והסבל הרב שעברה אינה מאפשרים לה לשוב למסלול החיים הרגיל והיא נותרה עם פגיעה משמעותית בתפקוד האישי, המשפחתי והחברתי וכן עם פגיעה תעסוקתית נרחבת".
לדברי עורכי הדין, "קשה להעריך את ממדי הנזק שנגרמו לתובעים כתוצאה מרשלנות הנתבעים. התובעת דאגה לבצע את כל הבדיקות הדרושות ולהיות במעקב היריון מסודר, וכאשר התריעה בפני רופאיה על חשש מאי ספיקת צוואר, קיבלה מענה רשלני ביותר שהביא לבסוף למות העובר." עוד לדברי עורכי הדין, "הנזק שנגרם לתובעים בשל אובדן העובר הינו נזק בל יתואר. כל זאת שעה שטיפול נכון היה מביא למצב בו העובר שאיבדו היה חי וזוכה לחיים מאושרים ובריאים. מחשבה זו אינה עוזבת את התובעים, ומסבירה את הנזק האישי הנפשי העצום והבלתי הפיך שנגרם כתוצאה מרשלנות הנתבעים."
עו"ד אלמוג וקלו-יוגב מבקשים מבית משפט השלום בתל אביב להטיל על קופת חולים מכבי ובית החולים סורוקה לפצות את התובעים על כל נזקיהם, בסכום המקסימלי שבסמכותו של בית המשפט.
מהמרכז הרפואי סורוקה, נמסר בתגובה: "כתב התביעה התקבל בימים אלה ואנו לומדים אותו. נגיב כמקובל כחלק מההליך המשפטי".
ממכבי שירותי בריאות, נמאס בתגובה: "כתב התביעה הגיע לאחרונה למכבי. גורמי המקצוע ילמדו אותו ויגיבו כמקובל בבית המשפט".
