כל הורה יודע כמה מורכב זה לגדל ילדים, אך רק הורים לילדים אוטיסטים מבינים עד כמה זה מורכב עוד יותר. אחד המקומות בהם הפער מורגש הוא באפשרויות הבילוי בשעות הצהריים, לאחר שהילדים שבים מהמסגרות. ליאת סרוסי, תושבת באר שבע, טוענת שלבנה בן ה-10 אין אפשרויות בילוי שמותאמות לו - אולם בניגוד להורים רבים שרק מדברים, ליאת החליטה גם לפעול.
"כל השנים חיפשתי לאריאל פעילויות לאחרי הצהריים", היא מספרת. "ניסיתי לפנות למקומות של חוגים לילדים 'רגילים' שיפתחו משהו, עיריית באר שבע פתחה חוג ג'ודו שלא מותאם בשום צורה לבן שלי, ובהבזק של החלטה, החלטתי שאני עושה מעשה. שבא לי לפתוח מקום משלי, שיקבל את הבן שלי ועוד המון ילדים, במיוחד בבאר שבע ובאזור הדרום. יש מעל 2,500 ילדים שזקוקים לנו".
"עד לפני שנה הייתי בכלל עוזרת סמנכ"לית כספים בחברת קייטרינג, עם רכב צמוד, משכורת נאה", היא מספרת. "אבל אז הלכתי ונרשמתי להיות מאמנת כושר, כשהרעיון הראשוני היה לפתוח אימוני כושר לילדים אוטיסטים. תוך כדי הלימודים נרשמתי לתוכנית יזמות עסקית, כי לא היה לי עסק בחיים, ותוך כדי התוכנית נבנה מרכז חלומותיי, שבאמת נוגע לכל הדברים שאני אספתי, עם הצרכים שלי - גם כמי שיש לה ילד אוטיסט ומה שהוא צריך, וגם כאמא, מה שאני צריכה. אני מדברת כאן על הרבה מעבר לחוג, זה מרכז שאני צופה לו בעתיד להכיל את כל מה שהילד והמשפחה שלו צריכים".
מרכז חלומותיה של ליאת הוא "אריאליז", שקרוי על שמו של בנה, אריאל, אוטיסט בתפקוד בינוני-נמוך. "זה בית קטן שאני משכירה כבר מ-15 בספטמבר, 150 מ"ר ברחוב יהושע הצורף בבאר שבע. יש בו שני חדרי פעילות, אחד לילדים - חדר עם ציוד מיוחד שהזמנתי מסין - וחדר נוסף לאמא, שנכנסת לאימון כושר. כל אחד והפעילות שלו. לאמא יש פילאטיס, יוגה, אירובי, ריקוד, מה שהיא צריכה כדי לקחת קצת אוויר וזמן לעצמה. הוצאתי את כספי הפנסיה שלי ולקחתי עוד הלוואה מבני משפחה כדי לא להכניס את עצמי לחובות שלא אוכל להחזיר".
חרף הרצון הטוב, "אריאליז" טרם החל לפעול, אולם ההוצאות על המקום לא פוסקות. "אני מחכה לציוד נוסף שיגיע מסין, זה תהליך מאוד מורכב", אומרת ליאת. "לא באתי לבנות בית לאמהות רגילות. אם אני פותחת כרגע, בקונספט שמיועד לכולם, אז איבדתי את העניין שלשמו קמתי ועשיתי. אני צריכה שהציוד של הילדים יגיע. בינתיים אני משלמת שכירות כבר חמישה חודשים, אבל אי אפשר לפתוח ככה".
ליאת פנתה לעיריית באר שבע בבקשה שיסייעו לה ויפטרו אותה מתשלום ארנונה על המקום. "העירייה לא קשורה ולא עוזרת. פניתי בנושא לכל משרד אפשרי בעירייה, וכלום. תוותרו לי בינתיים, כל עוד המקום לא פעיל, וכשאני אפתח - בכיף, תקחו מה שמגיע. אני בתהליך לפתוח עמותה, אבל בינתיים לאף אחד אין תשובות".
יש מי שיגיד "יצאת להרפתקה, ועכשיו את מצפה שהעירייה תעשה לך טובות"
"אני לא ביקשתי שייתנו לי משהו מיוחד. אתם נותנים מענה לכל האוכלוסייה מלבדנו. הילד שלי מגיע מבית הספר, ואין לו לאן ללכת. למה הוא צריך לחזור ולהישאר בין ארבעה קירות? אני תושבת העיר, מגיעים לי פתרונות עבור הילד שלי. יש לעיר הזאת תושבים עם צרכים מיוחדים, ובעקבות זה מגיעים תקציבים מיוחדים, שאנחנו לא רואים אותם בכלל. לא טיפולים, לא שום דבר, והתקציבים זורמים - לא ברור לאן. עיריית באר שבע מקבלת תקציבים עבור הילדים האלה? תביא לי אותם, אני אפתח, אני אעשה. בינתיים אנחנו לא מקבלים שום טיפול - אין קלינאית תקשורת, אין מרפא בעיסוק, כלום. למה? כי זה לא משתלם להשקיע בילדים האלה?".
מעיריית באר שבע נמסר: "מנהל הארנונה וצוותו נפגשו עם הפונה, בחנו את הבקשה לעומק, והעניקו לה את הסיוע המרבי בהתאם לחוק ולנהלים הקיימים, עד לתחילת פעילות המרכז. העירייה תמשיך לעמוד בקשר עם הפונה ולבחון דרכים נוספות לסייע, בכפוף למגבלות החוק והנהלים, במטרה לעודד ולקדם יוזמות חשובות מסוג זה".
"עיריית באר שבע רואה חשיבות רבה בפיתוח שירותים קהילתיים עבור אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים ומכירה באתגרים עמם מתמודדים הורים לילדים על הספקטרום האוטיסטי. העירייה פועלת כל העת ותמשיך לקדם פתרונות למען ילדים והוריהם, מתוך מחויבות לרווחת תושבי העיר".
חודש פברואר מוקדש לקידום ושילוב אנשים עם צרכים מיוחדים. במסגרת יוזמת "פברואר יוצא מן הכלל" של החברה למתנ"סים, מתקיימות ברחבי הארץ פעילויות שנועדו לקדם השתלבות, נגישות, היכרות ושותפות עם ילדים, בוגרים ומבוגרים עם צרכים מיוחדים.