מחקר חדש שנערך באוניברסיטת בן גוריון בנגב חוזה כי ישראל צפויה להיכשל בעמידה ביעדי הפחתת פליטות גזי החממה שלה עד שנת 2050. לפי המחקר, הטכנולוגיה לבדה לא תספיק, ויש להידרש גם להתמודדות עם גידול אוכלוסין ולדפוסי הצריכה האישית.
במחקר, אשר פורסם לאחרונה בכתב העת היוקרתי Nature Sustainability פותח מודל שבחן את המשמעויות הצפויות של גידול האוכלוסייה, שינוי בהרגלי הצריכה האישית בישראל ויישום פיתוחים טכנולוגיים לצמצום פליטות הקשורות בתחומים כמו חשמל, תחבורה, מים, מזון, ובנייה. הממצאים מראים שההשקעות הגדולות בטכנולוגיה ותשתיות צפויות לתרום לצמצום הפליטות לאדם ב-65%, אבל בגלל המשך הגידול הצפוי באוכלוסיה, טביעת הרגל הפחמנית של ישראל תקטן רק ב-33% בעוד שהשימוש במים ובשטח - יגדל.
את המודל פיתחו פרופ' רזיאל רימר מהמחלקה להנדסה, תעשייה וניהול, ופרופ' מידד קיסינגר וד"ר נעמה טשנר מהמחלקה למדעי הסביבה, גיאואינפורמטיקה ותכנון ערים. "על אף הישגים משמעותיים בטכנולוגיה ובתשתיות, הגידול הצפוי באוכלוסייה והגידול בצריכה האישית עשויים לנטרל את הפחתת הפליטות", הסביר פרופ' רימר. "המודל שלנו מראה שהשגת 100% ייצור חשמל ממקורות מתחדשים הוא צעד חיוני, אך יש לטפל באופן מיידי גם בקטגוריות נוספות כמו ייצור מזון".
בנוסף, המודל מראה שיש להתייחס לגורם הדמוגרפי ולשינוי בהרגלי צריכה כדי להשיג את יעדי 2050. תוצאות המודל חושפות כי התהליכים הדמוגרפיים יגבירו את התלות של ישראל בייבוא מזון מחו"ל, בעידן שבו מרבית המזון כבר היום מגיע ממקורות חיצוניים, ועל אף חוסר הביטחון התזונתי הגלובלי שהולך וגובר, בין היתר כתוצאה ממשבר האקלים. הדבר מדגיש את הצורך בפיתוח פתרונות חקלאיים חדשניים, שיסייעו בהקטנת פליטות ובחיזוק הביטחון התזונתי הלאומי.