להקת הפלמינגו המצוי במדבריום מונה 17 פלמינגו, 11 זכרים ו-6 נקבות. הלהקה הגיעה למדבריום לפני שנתיים מגן חיות בצ'כיה. כיום הפלמינגו בלהקה כבר בוגרים ומחולקים לזוגות, כאשר לכל פלמינגו יש בן זוג אחד לכל החיים. שנה שעברה הייתה הטלה של ביצה אחת שלצערנו לא שרדה. השנה בסביבות חודש אפריל אנו מקווים לראות גוזלים.
הפלמינגו המצוי חי בבתי גידול כמו אגמים מליחים, נחלים, ביצות וחופי ים. הוא אוכל אצות, סרטנים, חדי תאים, פלנקטון ופרוקי רגליים. האיומים בטבע על הפלמינגו הם טורפי יבשה גדולים וקטנים ותנינים. כיום האיומים עליהם כוללים גם הרס בתי גידול, הרעלות, זיהום, סחר בחיות בר וציד לא חוקי.
להקת הפלמינגו במדבריום נמצאים במסגרת תוכנית רביה. פארק החיות מדבריום שותף למספר תוכניות רבייה ושימור של מינים בסכנת הכחדה (EEP) של ארגון גני החיות האירופאי (EAZA). במדבריום רואים לנכון לענות על הצורך הקיומי ולאפשר רבייה עבור מינים חברתיים שחיים בלהקה ואנו דואגים לרווחתם. בנוסף, רבייה היא חיונית עבור בעלי חיים שתוחלת חייהם היא קצרה וקיימת תחלופה גבוהה של פרטים בלהקה. מדבריום דואג לאיכות חיים מיטבית עבור החיות המאכלסות את הפארק.
פלמינגו מצוי הוא מין של פלמינגו החי ביבשות אפריקה, אסיה ואירופה והוא המין הגדול ביותר מכל מיני הפלמינגו הקיימים כיום. הראש והצוואר לבנים וורדרדים, מקורו מעוקל ורוד עם קצה שחור. כנפיו ורודות אדומות ורגליו אדומות. מקור הצבע הוא באצות מהן הוא ניזון ובשינוי תזונה הנוצות שלו יחלו להלבין. נקבת הפלמינגו המצוי מטילה ביצה אחת בעונה. תוחלת חייו של הפלמינגו בטבע הוא 30-40 שנה ובבתי גידול בגני חיות יכול הפלמינגו לחיות למעלה מ-60 שנה ועד אף 80 שנה.
ד"ר יובל רוזנברג, כתב של מכון דוידסון לחינוך מדעי - הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע, מסביר: "למרות החשיבות הסביבתית העצומה, אשר מתרגמת גם לחשיבות תזונתית כלכלית ותרבותית, בתי הגידול המימיים נעלמים בקצב מסחרר — פי שלושה מהר יותר מאובדן יערות העולם. כ-35 אחוז משטחם אבד מאז שנות ה-70, וכ-87 אחוז מאז המאה ה-18. הסיבות העיקריות לכך הן ייבוש לצורך שימוש בשטח, זיהום, ניצול יתר, למשל דיג מופרז, הגעת מינים פולשים, וההתחממות הגלובלית. כתוצאה מכך אוכלוסיית בעלי החיים נמצאת בירידה מדאיגה, שרק מתגברת: אוכלוסיות הדגים, הציפורים, היונקים, הדו-חיים והזוחלים ירדו ב-60 אחוז מאז 1970. 81 אחוז מהמינים בבתי הגידול הפנים יבשתיים נמצאים במגמת ירידה, ו-36 אחוז מהמינים בבתי הגידול החופיים. רבע מכלל המינים אף הגיעו לסכנת הכחדה".
"גם בארץ המצב דומה. כ-90 אחוז משטח בריכות החורף נהרס , ו-75 אחוז מכלל הבריכות שהיו בתחילת המאה הקודמת אינן עוד. מחסור המים בישראל הוביל לייבוש חמור של נחלים, ולא אחת הוזרמו בהם שפכים שהחריפו את הבעיה. ויש מקום לאופטימיות ! למרות המצב העגום של בתי הגידול המימיים בארץ ובעולם, נרשמו גם לא מעט הצלחות. ההבנה ההולכת וגוברת בחשיבותם ובמצבם הקריטי הובילו לפעילות שימור ענפה. הקמת שמורות טבע, חקיקת חוקים למניעת פגיעה וזיהום, פעילות אזרחית ענפה ואף יצירת אתרי טבע מלאכותיים הוכיחו יעילים בארץ ובעולם."