אמנון ארד, המתגורר ביישוב מעגלים הסמוך לנתיבות, הוא צלם וותיק ומוכר מזה 15 שנה. בימים אלה הוא מתחיל להפיץ את ספרו החדש, "שבעה באוקטובר", שמספק הצצה אינטימית, של בן המקום, לאירועי הטבח שהתרחשו בעוטף עזה, כאשר את חלק מהאנשים שתיעד הוא מכיר באופן אישי. "זה לא רק תמונות, אלה גם עדויות", מבהיר ארד. בספרו לא רק התמונות מדברות, אלא גם האנשים שברגע אחד איבדו את הכל "עדות חיה, זיכרון לעד".
זהו אינו ספרו הראשון של ארד, שעוסק בהרס העוטף, שכן את ספרו הקודם הוציא בתקופה בה חלקים רבים בעוטף נשרפו כתוצאה מהפרחת בלוני תבערה, לפני כשלוש שנים. הוא יצא עם המצלמה שלו וברגישות וכשרון מדהימים תיעד את אזור העוטף, האזור שעבורו הוא בית. "אני אוהב טבע, וכשהכל נשרף החלטתי לצאת לצלם את מה שקרה שם. באחת התמונות שצילמתי עמדה ילדה באזור שנשרף לגמרי והתמונה הזאת תפסה כותרות". אולם, אז החליט ארד כי לצד פרק השריפות הוא מציג את היופי המרהיב של האזור "הספר שמוקדש לעוטף כלל גם פרק על השריפות, אבל לא רק, אלא הצגתי את היופי של העוטף, את הפריחה ב'דרום אדום' ואת האנשים, החקלאים, הכל".
שלוש שנים לאחר מכן, הוא לא תיאר לעצמו שישוב לצלם באזור בנסיבות כל כך טראגיות ומצמררות. "באותו בוקר כמו כולם היינו בממ"ד. גם כשריח העשן הגיע לא הבנו מה קורה, לא קישרנו. עד שראינו את הרכב בשדרות". עם ההבנה של ההתרחשויות הקשות בעוטף, הגיעה גם ההבנה שהוא חייב להוציא ספר נוסף. "אחרי הספר הקודם, זה היה נדרש שאעשה את הספר הזה. זאת החובה שלי לתעד את זה. את האנשים שכתבו עדות ראשונה ממקור ראשון". לדבריו, בספר יש 40 עדויות, ביניהם תושבים שאיבדו את קרוביהם, בני משפחות של חטופים ואנשי זק"א שנחשפו לכל המראות הקשים ביותר. "כל הגיבורים מרחבי העוטף", הוא אומר. "בנוסף לזה, יש רקע על הקיבוצים, שדרות, אופקים, על כל מה שקרה בעצם. זה ספר שהוא לא רק אלבום תמונות זה הרבה מעבר".
ארד, כאמור, הוא סמכות בכל הנוגע לעוטף עזה - כבן המקום, הוא קשור אישית למצולמים והכיר בסביבת חייו אנשים רבים שסיפוריהם עוד יהדהדו. "יש כל כך הרבה סיפורים ועדויות. בעבר למדתי אדריכלות, והכרתי שם סטודנטיות שהיום אני מבין שהמשפחות שלהן נפגעו" הוא מספר ומוסיף "דורון שטיינברכר, שעכשיו חזרה מהשבי, עבדה אצל הווטרינר שלנו - אז מן הסתם כשהייתי לוקח את הכלבה שלנו לשם, היינו מדברים. יש לי זיכרון נפלא ממנה, ילדה מקסימה, חייכנית". עוד הוא מספר בכאב על חברת ילדותו "נעמי שטרית, שבמהלך ריצה תפסו אותה עם קבוצת הריצה ורצחו אותם".
מתי התחלת לעבוד על הספר?
"בהתחלה, אחרי ה-7 באוקטובר, זה היה שטח צבאי סגור, אבל חודשיים אחרי שהכל קרה התחלתי לצלם. בהתחלה יצרתי קשר עם האנשים שהיו בספר הקודם, ואחר כך הרחבתי את זה לעוד אנשים שאני מכיר, שגרים שם ורצו לספר את הסיפור שלהם". אולם, בספר זה הרגישות והמתיחות הרבים סביב תקופה כה קשה, כמעט הובילו לעצירת הספר "רגע לפני שהספר יצא כמעט ביטלתי, כי ברגע האחרון נוצר לחץ כזה, סביב אירועים מסוימים וסיפורים שאנשים לא ידעו מה להחליט כן לחשוף לא לחשוף. אבל בסוף המשפחות עצמן שכנעו אותי לא לוותר. זה לא ספר פשוט, את הספר הקודם צילמתי עם אנשים שמחים וצוחקים ליד מיגוניות, ועכשיו אני חוזר לצלם באותן מיגוניות רק בנסיבות עצובות. הייתי בבארי, ובכפר עזה, וניר עוז. זה ממש כמו הירושימה, הכל שרוף, המקום מת".
היה סיפור שתפס אותך במיוחד?
"כן, הסיפור של תומר זק מכיסופים. היא חיילת שרק סיימה צבא, ההורים שלה ואח שלה והכלב נשרפו. הרגו אותם בממ"ד. הלכתי לצלם אותה בבית הקברות לצד שלושה קברים. היא נשארה רק עם אח שלה, בחור צעיר. ממש התחברנו אליה, ואנחנו ממש דואגים לה מאז. זה סיפור שתפס אותי, וזה גם אחד הסיפורים הראשונים שיצא לי לצלם". בחלק בו היא מספרת על משפחתה, היא מגוללת את הביקור הראשון שלה בבית לאחר ה-7 באוקטובר "מסתכלת סביב ועוברת שורה של בתים שקרובים אלינו. כולם שלמים! הכול נראה רגיל. איך זה הגיוני?! ברגע שהשכונה שלנו נכנסת לזווית העין שלי מתחיל מחנק, ואחריו ההלם. למה דווקא הם?" בהמשך היא מספרת על הכניסה למבנה השרוף והמראות הקשים שנותרו במקום שעד לפני רגע היה עבורה בית. ומוסיפה לכתוב על האהבה והגעגועים העזים לבני משפחתה.
נשמע לא פשוט להגיע ולצלם באזור שמצד אחד הוא בית, ומהצד השני הוא מסמל את האסון הגדול ביותר שידענו מזה שנים. איך בכל זאת מצאת תעצומות נפש ונכנסת לצלם שם?
"בתקופה הזאת של השנה היו אמורות לפרוח הכלניות, ועכשיו כלום. הכל שרוף, אין שם אפילו כלנית אחת. הייתי שם לאחרונה, חיפשתי בכל היער, וכלום. אני כבר שנה וחצי לא עושה כלום, לא מצלם, לא שום דבר. חוץ מהספר, לא עשיתי עם עצמי כלום, ואני לא אחד כזה - אני בן אדם שכל הזמן בעשייה. אבל ה-7 באוקטובר תפס אותי חזק, גם כשכבר יצאתי לצלם ולעשות משהו, זה סבב סביב זה. לא פשוט להשתקם מסיפור כזה. עד שכל החטופים לא יחזרו, אי אפשר להשתקם ולא תהיה תקומה".
את הספר ניתן לרכוש בעמוד ההדסטארט שבאמצעותו הוא מומן - לחצו כאן.