ענף הכדורמים לא זוכה לחשיפה ראויה באמצעי התקשורת בישראל, למעט במסגרת המשחקים האולימפיים פעם בארבע שנים, ואליהם, מה לעשות, לא מעפילות הנבחרות של ישראל. הענף שנולד בסקוטלנד בסוף המאה ה-19, הוא ספורט אולימפי משנת 1900 בפריס, ומאה שנים מאוחר יותר באוסטרליה הצטרף כדורמים הנשים לרשימה האולימפית.
בשנים האחרונות איגוד הכדורמים משקיע בקידום ענף הנשים, ולפני ארבעה ימים ננעלו משחקי גביע העולם בכדורמים לנשים בעיר אלכסנדרופוליס ביוון בהשתתפות 8 נבחרות, בהם סיימה ישראל במקום הרביעי בבית 2 אחרי הפסדים להונגריה (18:9), ארצות הברית (10:9) ואיטליה (17:12). באליפות זכתה נבחרת ספרד, כשהיא מקדימה את הולנד, יוון ואוסטרליה.
בשנים האחרונות נשתלו ניצנים ראשונים של הענף בבריכת בית החייל בבאר שבע, כשהחלום הוא שגם מהקבוצה הדרומית יצמחו כישרונות, שבבוא היום יצעידו את הענף לגבהים שלא הכרנו דרומית לאשדוד.
מי שלקח את היוזמה לידיו הוא יובל מלמוד, באר-שבעי בן 30, אותו פגשנו לשיחה על המיזם הייחודי, רגע לפני האימון. "אני בוגר תואר ראשון בחינוך גופני עם תעודות במקצועות המים כמו שחייה, הידרותרפיה ושחייה טיפולית", הוא משתף, "אני בוגר קורס של ניהול מחלקות ספורט ברשויות מקומיות, ונמצא בעולם השחייה מגיל 6, אז כשחיין בהפועל באר שבע עד גיל 12 אצל אולג טקצ'נקו בקאנטרי. באותם ימים נפתחה פעילות כדורמים מטעם האוניברסיטה במגדלי נוף. ראיתי שאני נהנה, והצטרפתי. אחרי שנתיים של משחקים פה ושם וקצת נסיעות, עזבתי את הענף".
ובכל זאת חזרת לכדורמים...
"אחרי שסיימתי את הלימודים בתיכון ואת התואר האקדמי, פתחתי ביחד עם גל ברק, אותו הכרתי במהלך הלימודים, בית ספר לשחייה בבית החייל. אז גם התברר שנולדנו באותו התאריך... קראנו לבית הספר אומנות השחייה GY (גל ויובל). ואם כבר יש בריכה, אז נביא כדורים ונחזור לאהבת הנעורים שלי - כדורמים. באותם ימים, הקבוצה הכי דרומית בארץ הייתה באשדוד. החלטתי לשנות. כהתחלה רכשנו סט של כובעים, כמה כדורים, שערים והתחלנו להניע. סיימתי את הקורס ולקחתי את אימון הקבוצה עליי. לעזרה פניתי לסטודנטים מאוניברסיטת בן גוריון שהם שחקני כדורמים. התחיל לעבוד איתנו מדריך בשם ניר רהב, סטודנט להנדסת נתונים".
השם מוכר.
"כן, אחיו בר נפל בצוק איתן, כשנפגע מטיל נ"ט אשר נורה לעבר הכלי ההנדסי שלידו שהה. בכלל, מה שמייחד את הענף הזה הוא שאחוז מאוד גבוה מהצעירים שעוסקים בכדורמים, כשמגיעים לגיל 18, מתגייסים ליחידות מובחרות, וזה עוצר את הענף. בהקשר של ימינו, אל"מ אסף חממי ז"ל, מפקד החטיבה הדרומית באוגדת עזה, שנהרג ב-7 באוקטובר כשהגן על קיבוץ נירים ונחטף בידי החמאס, היה שחקן כדורמים".
סיפרת על הקשר עם איגוד הכדורמים.
"קיבלנו הרבה עזרה מהאיגוד. רכז הפעילות שלהם עידו קרן מטבעון, הוא גם רכז תשתיות של האיגוד. המטרה שלו להקים כמה שיותר אגודות ולהרחיב את העיסוק בענף ברחבי הארץ. בשנים שהוא פועל אנחנו הקמנו את המסגרת בבאר שבע. עשינו גם סיור ברהט, עיר המגזר הגדולה בישראל, אבל לא היה שם מי שיניע את המיזם, בתקווה שעוד יימצא. היה גם ניסיון באשקלון, אבל זה לא ממש הצליח".
ומה המצב בבאר שבע?
"יש אצלנו מעל ל-150 חניכים גילאי 16-5. המטרה שלנו היא לקדם אורח חיים בריא אצל הילדים, פחות זמן מסך. 20 מתוך השחיינים עוסקים בכדורמים. פעמיים בשנה אנחנו מקיימים אצלנו תחרויות פנימיות בשחייה לזכרו של סמל איתן פיכמן ז"ל שהיה שחיין ונפל בפעילות מבצעית באוגוסט 2022.
יש לכם את התנאים לפעילות כדורמים?
"הייתי לפני חודש בהשתלמות מאמנים ומנהלי אגודות ביוון. בחוץ עם מטריה וקור כלבים של 8 מעלות ובפנים במים 24 מעלות, המון מתקנים, המון מים, עניין של תרבות בסוף. אפשר לקיים פעילות בבריכה מחוממת, לא צריך קירוי. תביא שחקני כדורמים, תן להם מים ב-30 מעלות, לאף אחד לא תהיה בעיה לשחות בחוץ. באוניברסיטת תל אביב משחקים בחוץ בחורף, ובבית יצחק שליד נתניה, משחקים בחורף. המאמן עם מעיל והשחקנים בתוך המים החמים".
את מי אתם מייצגים?
"נרשמנו כמכבי באר שבע. נרשמנו השנה בפעם הראשונה בליגה ארצית עד גיל 12, כדי לקדם את הענף. המטרה לחשוף את הכדורמים לכמה שיותר ילדים ומתבגרים, בנים ובנות. ביוון הכדורמים הוא ענף שלישי בחשיבותו אחרי כדורגל וכדורעף נשים. אצלנו בנשים שמו כמטרה להגיע עם הכדורמים לאולימפיאדה, והיו הישגים יפים. אם לא המלחמה, היינו צריכים לקיים בארץ אליפות אירופה".
איך אתה רואה את עתיד הכדורמים בבאר שבע?
"אני מאוד רוצה שזה יקרה. הייתה לנו קבוצה של ילדים עד גיל 12 וגם קבוצה של גדולים יותר. צמצמתי לקבוצה אחת במטרה לקדם את הצעירים יותר. אבל בסופו של דבר הכול עניין של דמות שתעשה את זה, מתקן ותמיכה כלכלית, אם זה עירונית, אם זה מהאיגודים. בסוף זה עניין של לשים הכול על ההורים וזה מאוד קשה. הטורנירים מתקיימים מחוץ לעיר, וצריך הסעות לגבעת חיים, רמת יוחנן, כוש זבולון, קריית טבעון, יוקנעם, הכול שם. חשוב שזה ידרים, שנצטרך לנסוע פחות ושתהיה יותר חשיפה לענף. אם נהיה יחידים מהדרום, כשנארח טורנירים אצלנו נהיה כמו עצם בגרון לכל הקבוצות, ואני לא רוצה שזה יקרה. המטרה שלי היא שבעוד 5, 6, 10 שנים, תהיה ליגה דרום בכדורמים וליגה צפון. וחייבים לקדם את העניין כדי שנהיה המטרופולין של זה. כי בסוף, השחקנים שנגדל פה אולי יעשו את קורס המדריכים והם אלה שיובילו את התהליך. אגב, יש לנו עוד פעילות בדרום - פתחנו מסגרות בלהבים ושחייה טיפולית בנתיבות, עם צוות של 10 מדריכים".
ואיזו תמיכה יש לכם מהרשות?
"כרגע כלום, אבל לא דרשתי, אז אני לא בא בטענות. נכון להיום אני מסתמך על התשלום החודשי של ההורים, אבל כשמתחילות הנסיעות זו בעיה. עד עכשיו לא ביקשתי תמיכה מאף אחד. יחד עם זאת, אני מאוד רוצה שזה יצליח. בסוף, אם אין אני לי מי לי? אין סיבה שזה לא יצליח. לא צריך הרבה. צריך 40 ילדים שייהנו ויעשו את הדבר הזה בכיף, וזה כבר יזיז את עצמו, כי בסוף, הבוגרים של הקבוצה יהיו החונכים של הקטנים יותר. חשוב לייצר חשיפה ומודעות. אני עושה ימי חשיפה. אחת לתקופה, ולוקח את ילדי השחייה ומאפשר להם להגיע לאימון פתוח של הכדורמים ומנסה להניע את הדבר. למשל, היה מחנה בחנוכה והכנסתי לילדים תכנים של כדורמים. יש לי הרבה חברים שהם מורים לחינוך גופני ואפשר להיכנס לבתי הספר ולנסות לגייס, אבל לא פשוט להביא טעימה, אני לא יכול להביא לכיתות בריכה".