אחד האנשים החזקים ביותר בנציגות הישראלית הגדולה בעולם הוא תושב באר שבע יוסי ג'יבלי. ג'יבלי, בן 31, יליד העיר, מכהן כראש הסגל של אופיר אקוניס, הקונסול הכללי של ישראל בניו יורק, ולאחר תשעה חודשים של מגורים בעיר, הוא רואה דברים אחרת - ומספק תובנות על הבית ועל המתרחש בניכר.
ג'יבלי, שנכנס לפוליטיקה לפני עשור עם שחרורו מהצבא, הוא איש הליכוד: הקים מחדש את סניף באר שבע של צעירי הליכוד, ייעץ לחברי כנסת ושרים של המפלגה - חיים כץ, ניר ברקת ואקוניס, ובאופן כללי מגדיר את עצמו "ז'בוטינסקאי". "הרבה אנשים, בעיקר אמריקאים, שואלים בן כמה אני ומופתעים מהגיל", מספר ג'יבלי, שמסיים בימים הקרובים ביקור מולדת בן שבועיים. "עברתי בדרך את כל התפקידים שעושים בלשכה. הייתי יועץ פוליטי, פרלמנטרי, ואז יועץ תקשורת, אז ממש עברתי את כל התפקידים שיש בלשכה כדי להגיע לתפקיד הזה".
מה מצב הליכוד היום בדרום?
"אחרי 7 באוקטובר היה הלם ראשוני, אבל לאט לאט יש התאוששות. כמו שרואים את זה בכל הסקרים, הדרום הוא בסיס מאוד גדול של הליכוד. מוקדם לדעת, כי לא כל מי שיש עכשיו זה מי שיתמודד, אבל ממה שאני שומע בשטח, חברים, משפחה, אנשים שמכירים בעיר, אני שומע שתהיה עלייה. לאבא שלי יש את פלאפל הגשר בשכונה ה', אז כשאני מגיע למרכז תופסים אותי ומדברים איתי, אנשים מהשכונה, מהחנויות, שיודעים במה אני עובד, וזו היכולת שלי לחוש את השטח. אז כשהליכוד בירידה אני יודע להרגיש, ומהביקור שלי אני יודע שיש עלייה".
והליכוד של היום זה אותו ליכוד שאליו התחברת?
"בתפיסת העולם שלי אני ז'בוטינסקאי, אני מאוד אידיאולוג ומאמין בדרך. יכול להיות שהליכוד קצת משתנה, כל תנועה היא זזה ודינמית, בטח אם היא רוצה לחיות. אבל הרבה פעמים זה גלגל שבסוף מתאזן וחוזר לעצמו. בשביל זה יש את הפריימריז, כדי להחזיר את המצב למה שצריך להיות. לעסקנות יש גבול, ורוב המצביעים זה אנשים חופשיים שבאים ובוחרים על פי מה שהם מאמינים. לפעמים יש כאלה שזו האופנה והם עולים ואחרים יורדים, ובפריימריז הבאים הדברים משתנים".
בנימין נתניהו הוא היום הליכוד?
"כן, כי הוא ממשיך להוביל אותו. וכל עוד ציבור המתפקדים רוצה - וכרגע לא נראה שהוא לא רוצה, אז הוא ימשיך להיות שם. וגם ציבור הבוחרים, נראה שהוא רוצה לפי הסקרים האחרונים, שהליכוד לאט לאט מתאושש. אני חושב שהמותג ליכוד הוא מותג חזק, הוא לא ימות אחרי שנתניהו יילך, כמו שהוא לא מת אחרי שבגין או שמיר או שרון הלכו. יכול להיות שיש אנשים שבשבילם נתניהו מסמל את המהות. בשבילי הליכוד, הרעיון, הוא מסמל את המהות. ביום שאחרי, נדע כמה מזה נשאר וכמה מזה הלך".
בחודש אפריל, ג'יבלי ארז מזוודה ונסע בעקבות העבודה לחיות בניו יורק. "זאת עיר שהיא חוויה גדולה, מאוד מאתגרת, בטח כשאתה בא מבאר שבע. עיר שהיא עולם ומלואו. הקונסוליה בניו יורק זו הנציגות הישראלית הכי גדולה בעולם, אנחנו נמצאים במרכז העשייה הדיפלומטית של ישראל בעולם. אחרי מדינת ישראל, ניו יורק והמרחב שלה זה המרכז היהודי הכי גדול בעולם, מרחב שיש בו משהו כמו שני מיליון יהודים, ו-500 עד 700 אלף ישראלים שחיים שם ואנחנו המענה שלהם".
איך הם חווים את מה שקורה כאן בארץ?
"הייתי בביקור עבודה עם אקוניס בניו יורק לפני שנתיים, ואנחנו זוכרים קהילה מאוד מפוצלת, היהודים והישראלים. היה אז את הרפורמה המשפטית, וגם ביניהם, על היהדות, על ישראל... אבל מאז 7 באוקטובר יש אחדות מאוד גדולה. גם ברצון לתרום למדינת ישראל ולעזור איפה שאפשר. כמעט כל שבת אנחנו הולכים לבית כנסת אחר בניו יורק, ותמיד יש את השאלה הזאת, 'משהו קרה בישראל?החטופים חזרו? מישהו שוחרר? הם מאוד בתוך החיים שלנו".
זה מן הסתם כתגובה לעלייה באנטישמיות, לא?
"כן יש עלייה באנטישמיות, רואים את זה ומרגישים את זה. היה לנו ניסיון פיגוע בקונסוליה, השירות החשאי האמריקאי איתר את החשוד לפני. אזרח מצרי עיראקי שנעצר על ניסיון להכין פצצה ולפגע בקונסוליה. אז כן מרגישים ורואים את העלייה, אבל יחד עם זאת, יחסית למקומות אחרים בעולם, זו עיר בטוחה ליהודים. ובאמת שהשלטונות נותנים כל מה שהם יכולים בשביל להילחם בזה".
כשתושב הדרום מגיע לספר לאמריקאים ממקור ראשון על החיים תחת איום הטילים - איך הם מגיבים?
"זה קורה בעיקר כשאנחנו מדברים מול מערכות תקשורת, הניו יורק טיימס, ניו יורק פוסט. אני מאמין ומקווה שזה עושה את האפקט יותר מאשר כשאתה שומע ממישהו שלא היה שם. אתה רואה את הפרצופים של האנשים, אבל בסוף הרבה כלי תקשורת באים מראש עם דעה מוטה על ישראל, ואחרי הפגישה אתה לא רואה שינוי ניכר. זה מרגיש כמו מלחמה שמאוד קשה לנצח בה, למרות העדות האישית. אתה נלחם מול נרטיב שמושקע בו המון כסף, והמון תמונות מוציאות מקונטקסט. בסוף יוצא שאתה החזק שנלחם בחלש - גם אחרי 7 באוקטובר".
יש משהו שמדינת ישראל הייתה יכולה לעשות אחרת מהבחינה הזו אחרי 7 באוקטובר?
"אחד הדברים שלמדתי בניו יורק זה שהסברה עולה כסף. כדי להשפיע על דעת קהל, אתה צריך לעשות פעילות, לפרסם, להביא אליך את האנשים המשפיעים, וזה דברים שעולים כסף. וזה דברים שהקהילה היהודית צריכה לעשות, אבל גם מדינת ישראל. אבל יחד עם זאת, כשאני פוגש את האנשים אני מרגיש שהבעיה שלנו פחות איומה ממה שנראה לנו. בדעת הקהל הרווחת בארה"ב יש אהדה לישראל, יש בסיס טוב, פשוט צריך להמשיך ולהעמיק אותו, וזה מה שאנחנו מנסים לעשות: בפגישות עם תקשורת, בפגישות עם חברי קונגרס, עם מנהיגים מקומיים, עם אנשים שאתה מאתר כי אתה יודע שיש להם פוטנציאל להיות בפוליטיקה האמריקאית, ואתה מנסה להשפיע כבר מההתחלה ולהסביר להם את הצד שלנו, את האמת שלנו".
מה צפוי לנו בהקשר הישראלי עם טראמפ?
"מי שמנסה לנבא את טראמפ הוא אדם מאוד אמיץ", הוא צוחק. "אני חושב שהכיוון מאוד חיובי, אתה רואה את המינויים שלו - מינויים מאוד חיוביים, מאוד פרו ישראליים. השגריר שהוא מינה לישראל, הכוורת שהוא בונה, האנשים שסביבו. ברור לכולם שאחרי המלחמה סעודיה תהיה חזק על הפרק. זה יהיה הישג חזק מבחינתו וגם מבחינת נתניהו".
תביא אותו לבאר שבע כשהוא יבקר בישראל?
"תראה את הביבי-BUS כבר הבאתי לפלאפל, לאבא. נתניהו בא עם משאית שקופה, עם במה ניידת עם זכוכית משוריינת, במקום לעשות כנס באולם ומגיעים בקושי 300-400 איש. אז את טראמפ? אולי".