בשבוע שעבר נפתחה בבאר שבע התערוכה "עולם ורוד", מיצירותיה של ענבר הימן ז"ל, שנחטפה ממסיבת הנובה וגופתה מוחזקת ברצועת עזה. הוריה של ענבר לא השתתפו באירוע, בעקבות מותה של סבתה של ענבר מצד אמה באותו היום ממש. "היא נפטרה משברון לב, וגם אמא של ענבר במצב מאוד לא טוב", מספרת חנה כהן, דודתה של ענבר.
"ענבר ילדה מיוחדת, אמנית גרפיטי, סטודנטית לתקשורת חזותית, שהייתה אמורה לסיים את הלימודים", היא מתארת את אחייניתה. "האמנות תמיד הייתה שם - ציירה מגיל אפס ברמה ממש גבוהה, הייתה יוצרת בפימו עגילים ושרשראות, הייתה יוצרת אמנות מפחיות, מדברים שממחזרים. לאחר מכן זה ציורי גרפיטי שתמיד היו שם גם, רישומים. המון דברים. היא הפיצה אור ואהבה איפה שהיא נמצאת, וראתה באמנות שלה כלי לביטוי העצמי שלה והרגשות שלה".
על התערוכה, שנפתחה הרחק מבית משפחתה של ענבר בפתח תקווה ומביתה שלה בחיפה, אומרת כהן: "זה מחמם את הלב שהיא הגיעה לכל מקום. והיא נגעה בהרבה אנשים, מבאר שבע, מכל הארץ. זה הפסד גדול מאוד. לא רק לנו כמשפחה אלא בכלל ברמה אנושית, לכל המדינה".
"אני לא צריכה להתחנן לקבל ילדה לקבורה"
השיחה עם חנה מתקיימת כשהיא עושה את דרכה לכנסת, כמנהגה מזה חודשים ארוכים. שלוש פעמים בשבוע היא עולה למשכן, על מנת להיכנס לוועדות ולהשמיע את קולה ואת קולם של יתר בני המשפחה. הדיבור על עסקה להשבת חטופים, שהתגבר בתקופה האחרונה, תופס את כהן ומשפחתה בעמדה בעייתית וכואבת מאוד - לדבריה, ענבר משתייכת לקטגוריה של חללים, ולא לקטגוריה של נשים, שמקבלת קדימות.
"ישנן 13 נשים שאמורות לחזור בפעימה ההומניטרית, ואני כל הזמן אמרתי שענבר היא קודם כל אישה ורק לאחר מכן היא חלל. מה גם, שמי שהפך אותה לחלל זו מדינת ישראל שהפקירה אותה. לכן מדינת ישראל מחויבת להחזיר אותה בעסקה הראשונה, בעסקת נשים. זאת קטגוריה שקיימת, והשמיטו אותה מהקטגוריה הזאת. הפכה לסוג ב'. היא חלל, היא שקופה. מצב כואב מאוד, שבן אדם הופך להיות שקוף על ידי המדינה אחרי לכתו. המדינה הפקירה אותה להירצחה - איך אתם לא מתביישים לבוא ולהגיד לנו הילדה שלכם לא צריכה לצאת עכשיו. איך? יוצאים שם גברים ונשים שיודעים שהם לא בחיים, וענבר שלנו לא נמצאת שם, כשהיא צעירת הנשים שקבורה היום בעזה".
כהן מספרת כי יחד עם אחיה, אביה של ענבר, נפגשה עם השר סמוטריץ'. "בשיא חוצפתו הוא קורא לענבר ולנרצחים 'גופות'. 'גופות אני לא מחזיר בעסקה, אני לא משלם עליהם כל מחיר', רק מה שהוא שכח זה שמדינת ישראל הפקירה אותם. אתם מחויבים להביא לנו את ענבר הביתה וכמה שיותר מהר, אני לא צריכה לבוא אליכם שלוש פעמים בשבוע ולהתחנן לקבל ילדה לקבורה".
"בכנסת אני זוכה לכל כך הרבה השפלות. כל כך הרבה מילים לא יפות. וגם מצדו של ראש הממשלה שלנו, שהפך את החללים שלנו לשקופים. הוא אומר 'אני אמקסם את החיים' כל הזמן. מה עם החטופים הנרצחים? 'לא, אנחנו נביא אותם בסוף, זה בסדר, הם יחזרו'. החללים אלה לא מייצרים מודיעין, מישהו יודע איפה הם קבורים בכלל? לא יודעים. יהיו שם 50 רון ארדים, אבל זה מעניין מישהו בממשלה הזאת? לא".
מה הדרישה שלכם?
"הדרישה שלי שישלבו חללים בתוך העסקאות. אין כזה דבר להשאיר אותם לסוף העסקה. הם ילכו וייעלמו, המודיעין עליהם יילך ויצטמצם. מי שאוחז בהם כיום יישלח לגיהנום וייקח איתו את הסוד. איך נמצא אותם? חייבים לדרוש את ענבר בפעימה הראשונה, היא אחת מ-13 נשים. מדינת ישראל מבצעת פשע ממוקד כלפי המשפחה שלי. בהתחלה זאת הייתה הפקרה, היום זה פשע. אין לי מילה אחרת. ואני חוששת שאנחנו מאבדים פה את יפעת, אמא של ענבר. אמא שמתחננת לקבל את הבת שלה לקבורה, איפה נשמע כזה דבר? איפה אנחנו חיים?".