שני חברים מבאר שבע החליטו לפתוח המבורגריה בעיר. פתיחת עסק עצמאי בישראל היא לא דבר של מה בכך, בטח כשמדובר בעסק לממכר מזון - בטח ובטח כשאתה נמצא בין סבבי מילואים, ועם ילדים קטנים בבית.
"לשותף שלי ולי היה פודטראק במתחם הקטר", מספר חגי אזולאי, ששירת במילואים במשך חצי שנה, בדרום ובצפון, בטרם עבר לתפקיד עורפי. "התחלנו עם מנות של נקניקיות ואז המבורגרים, ארבעה חודשים לפני המלחמה הוא עוד עבד ממש טוב. ב-7 באוקטובר הוקפצתי בשעות הבוקר המוקדמות, ואיתי הוקפץ כמה ימים אחרי. השארנו את העסק ככה, עם העובדים לבד, בלי יכולת לתקשר עם אף אחד, והתחיל עומס של פניות שלא יכולנו לענות לו - ספקים עובדים וכו'. למרות זאת ניסינו חודשיים שלושה, אבל הבנו שזה לא יצליח ככה, וכדאי לסגור כל עוד אנחנו לא שם".
השותף, איתי קמר, מוסיף: "יש לי שני ילדים, בן ובת. הבת נולדה ב-1 באוקטובר בלידה לא פשוטה. עוד לא ידענו מה צפוי לנו, ואז פתאום 7 באוקטובר. נקראתי למילואים, הייתי בעזה, אחר כך בגוש עציון, יצאתי פעם בשבועיים שלושה. כמעט שנה של מילואים. בזמן הזה לא הספקתי לחוות את זה שהילדה שלי גדלה, ובמקביל גם העסק נסגר. אפילו לא הספקנו להבין ולעבד את זה".
"בין הסבב הראשון לשני, בזמן שעברנו לתפקידים עורפיים שמאפשרים להיות קצת יותר זמינים ולהגיע הביתה, חשבנו מה לעשות", מספר חגי. "אחרי הרבה מחשבה, החלטנו שאנחנו פותחים מקום חדש, שוב בבאר שבע. מצאנו מקום, לא יכולנו להשקיע כל כך הרבה כסף אז במשך חודשיים וחצי שיפצנו אותו לבד, ואז פתחנו את העסק סביבות ספטמבר".
"איך שפתחנו, הקפיצו אותי שוב למילואים ונאלצתי להתקשר לאיתי ולהודיע לו", ממשיך חגי. "חשבנו 'רגע, מה עושים, שוב צריך לעצור?', אבל בסוף הלכנו על זה, ואיתי תפעל הכל לבד. כשחזרתי, נכנסתי למטבח ואחד העובדים אמר לי 'אסור לך להיות כאן', כי לא ידעו מי אני. היה מצחיק". איתי ממשיך אותו ואומר: "הכל היה יותר גדול מאיתנו. זה היה ברור לשנינו שנלחמים על המדינה עד הסוף, וזה לפני הכל. התחלתי לארגן הכל - ספקים, עובדים - זה לא היה פשוט, אבל הייתה מטרה להשיג ולהגשים. הקדוש ברוך הוא נתן לנו את הכוחות והיכולת להקים את העסק".
"צריך להבין", מסביר חגי, "כלוחם אתה כל החיים מתאמן לאירועים הקשים האלה של 7 באוקטובר, ולכן כלום לא עניין אותי. באותו רגע רק רציתי לתת מעצמי, גם במחיר שאני משלם על זה וסוגר את העסק שלי. וזה לא ממקום של גיבור, אתה פשוט יודע שאם זה לא אתה, זה מישהו אחר, ואתה לא רוצה לחיות עם תחושה כזאת שבגלל שבחרת בעסק אנשים מתו. זאת אולי אחריות גדולה, ויש מי שיסתכלו על זה מהצד ולא יבינו, אבל בסופו של דבר זה השתלם. אני מאמין שאם תעשה טוב, יהיה לך טוב. אף אחד מאיתנו לא נשאר אותו הדבר, בגלל המראות שראינו והכל, אבל תמיד מנסים להיות שמחים ולומר תודה על מה שיש. בסוף משהו אחד נסגר, והנה נפתח משהו אחר".
איתי מספר על תפעול העסק בימים אלה. "היום אנחנו עדיין במילואים, בתפקידים שמאפשרים להיות קרובים לעסק, מדי פעם להגיע ולראות שהכל עובד כמו שצריך. המלחמה לא הסתיימה, ועדיין יש משימות, ויש את המשפחה. אני זוכר רגעים שבהם אני חוזר, והבת שלי לא זיהתה אותי. אלו רגעי שבירה, וגם מה שעברנו בעזה אלה דברים שהולכים איתך. אני רק יכול להודות לאשתי שהייתה שם והחזיקה הכל באופן מדהים".
חגי ואיתי ביקשו להזמין "את תושבי הדרום להגיע וליהנות ממגוון מנות מיוחדות, המבוגרים בשריים לצד טבעוניים, ומנות צבעוניות". "אחשלי" פעילים בימים א'-ה' בין 12:00 ל-23:00, ושעה אחרי צאת השבת ועד 23:00, יצחק אבינו 5 באר שבע.