על רקע הסרטון של התצפיתנית לירי אלבג שחטופה בעזה ופורסם אמש, התקיימה עצרת מחאה בכרמי גת, משכנם הזמני של קהילת ניר עוזץ סבא של נעמה לוי, תצפיתנית שנחטפה לעזה בשבעה באוקטובר נשא דברים ואמר: "אני שואל את עצמי איך הבאנו את עצמנו למקום הנורא הזה כאשר כל מוצאי שבת מתכנסים מאות אלפי אנשים בכיכרות ושומעים את אותם דברים שנוח לנו להקשיב להם: תוקם ועדת חקירה ממלכתית, להציל את החטופים והחטופות עכשיו, להחליף את כל ההנהגה הפוליטית והבטחונית, להקדים את הבחירות. והתשובה כבר מהדהדת בין שרי הממשלה : תוקם ועדת חקירה ממשלתית ולא ממלכתית. נקדם את חוק ההשתמטות, נפרק את מערכת המשפט ושומרי הסף. וכל זה מדוע? כי נתניהו עסוק במניפולציות והשרדות: החלפת שר הבטחון יואב גלנט, כדי לקדם חוק גיוס שערורייתי למשתמטים ולשמור בדרך זו על שלמות הקואליציה.
ומהו הספין לסופ"ש? עסקת גל הירש. פתאום גילו כי יש תפקיד כזה - מתאם החטופים. היתה כבר עסקת נתניהו אחת שהוא התכחש לה ושיקר במצח נחושה, ועכשיו הוא שולח את גל הירש (מי זה בכלל!?) או את שר הביטחון ישראל כץ, עם פארסה חדשה כדי לזרות חול בעיננו. כבר לא עסקת נתניהו 2. תמיד הוא יוכל לטעון זה לא יצא ממנו. זה כבר לא הספין של ציר פילדלפי, מעבר נצרים, או מי יחלק אוכל לתושבי עזה.
לוי המשיך ואמר: "איבדתי אמון במנהיגים ובעומד בראשם. אני רוצה בהחלפתכם. אני אלחם כל עוד נשמה באפי כדי שנצא מחושך לאור. ואתה ראש הממשלה, זכרך כבר נצרב לדראון עולם בהיסטוריה של עמנו, ושמך ימחה לעולמי עלמיא, אבל קודם תציל את מי שנותר מבין החטופים, החיים והמתים. זו חובתך העליונה ואין בילתה! הפקרת אותם בשבעה באוקטובר ואתה ממשיך להפקיר אותם גם עכשיו. 455 ימים. שנה ושלושה חודשים. האם נותרו סיכויים ל- 100 החטופים והחטופות החיים והמתים, לשוב הביתה? האם יהיו אלה ל- 100 מתים שנזעק להשבתם אל רגבי העפר בבתי העלמין? אני כל בוקר מתעורר ונחרד מההכרה כי נתניהו לא רוצה לסיים את הסיפור. נקודה.
ואני שואל את עצמי מה אני עושה עם עצמי. נעמדתי בכיכר היציאה בישובי, מיתר, עם התמונה של נעמה. לבד. למחרת הצטרפו אנשים נוספים. באו לחזק. עבר עוד יום ועכשו מגיעים כל בוקר תלמידים מכיתה אחרת של התיכון, לומדים ומבינים מה זה שעור אזרחות הארד קור. המנהלת אישרה כי רבע השעה של השעור הראשון יוקדש לעמידה בכיכר הישוב ושיחה עם המבוגרים.
אני חש רגשות אשמה נוראה כלפי נעמה נכדתי. ואני זועק: לא בגדתי בך! שנה ושלושה חודשים אני מסתובב כארי בסוגר ולא יודע את נפשי מרוב חרדה. שואל את עצמי למה אינני מצליח להגיע אלייך ולהציל אותך. שמענו על הזוועות וההפקרה מפי אלה שהיו שם. הלב נקרע ואינו יכול להכיל את מה שהתרחש שם. ואני חשבתי לעצמי: אנחנו נמצאים במרחק לא רב מעזה ויודעים כי החטופים נמצאים כל כך קרוב. בימים האחרונים, אנחנו שומעים על יכולות מופלאות של שרותי הבטחון והצבא מעבר לגבול, וכאן, ממש לידינו נמצאים 100 חטופים ואין מציל ואין מושיע.
"זה מטריף אותי! ואת נמקה ומאבדת תקווה ומושפלת במאורות החמאס ועוברת בגופך ובנפשך מעשי זוועה. וכשלרגע יש בך את צלילות הדעת את תוהה: מה? עד כדי כך הפקירו אותנו?
אינני ממשיך לומר אנחנו עושים הכל אבל הכל כדי להצילך. כי אנחנו לא!! אם היינו עושים הכל אבל הכל, היית כבר חזרה בבית יחד עם כל החטופים והחטופות. למה נתניהו מחכה? שמספרם של החטופים החיים יהיה 20? 15? ואולי לא יוותר בחיים אף לא אחד ? ומה עם כל המתים שנותרו בידי המרצחים השפלים ברואי השטן?
היא נראית כמו תצפיתנית. כמו לירי אלבג, דניאלה גלבוע, קרינה ארייב, אגם ברגר ונעמה לוי. לפעמים קופצת לי המחשבה הזו כאשר אני רואה בחורה צעירה חולפת על פני. "התצפיתניות". עוד מושג שנולד במלחמה הזו. מושג שנטען במשמעות כבדה וכואבת. התצפיתניות הן סמל חזק וכואב לטרגדיה שאירעה בשביעי באוקטובר. אלו שידעו ועשו כל מה שיכלו, ובכל זאת נענשו בצורה הנוראה ביותר. הן הופקרו לגורלן ב-7 באוקטובר, וממשיכות להיות מופקרות גם עתה.
נעמה נכדתי, היא טריאתלתית כמו סבא שלה. יש בה חוסן פיזי והיא חזקה מנטלית. ואני שואל את עצמי האם נותרו בה הכוחות הדרושים להתמודד עם הזוועות שהיא וחברותיה עוברות?
לפני גיוסה לצבא, נעמה היתה שנה במכינה קדם צבאית בבאר אורה עם חבורת צעירים מופלאים. כמה היא בגרה וזקפה את קומתה בתקופה הזו. תלמידת בית ספר של צפון רעננה הפכה לנערה בוגרת ואחראית. חודשיים לפני גיוסה, בסיום המכינה, היא כתבה את הדברים הללו בספר המחזור. מלים אשר גורמות לי מחנק בגרון לנוכח מצבה הנוראי בשבי החמאס:
למדתי
למדתי שכולם מרגישים לבד לפעמים.
למדתי שמילה טובה או חיבוק,
יכולים לעשות לך את היום.
למדתי לא לפחד,
לא לפחד להרגיש, לא לפחד לנסות,
לא לפחד להראות מי אני.
למדתי לסמוך על עצמי.
למדתי להתיישר לדגל ולקחת אחריות.
למדתי לתת את המאה אחוז שלי,
גם כשאני כבר מותשת.
למדתי כי בסוף הכל מסתדר.
למדתי שיש לי עוד כל כך הרבה מה ללמוד.
ראוי היה כי גם אנחנו, המבוגרים והצעירים, נאמץ את דבריה של נעמה".